העשירון העליון העולמי אחראי למחצית מפליטת גזי החממה

אף שהכלכלות המתפתחות הגדולות, ובראשן סין והודו, נתפסות כמכשול העיקרי בפני השגת הסכם בוועידת האקלים בפריז, מחקר חדש מגלה כי טביעת הפחמן של עשירי העולם גדולה במידה ניכרת מזו של בעלי ההכנסות הנמוכות.

המחקר שפרסם ארגון הצדקה הבריטי אוקספם מצא שהעשירון העליון של תושבי כדור הארץ אחראי ל־49% מפליטות הפחמן הדו־חמצני לאטמוספרה, לעומת 10% בלבד שלהם אחראי העשירון התחתון.

בוועידת האקלים בפריז מנסים נציגים מ־195 מדינות לגבש הסכמה על הגבלת פליטות גזי החממה כדי לעמוד ביעד התחממות של 2 מעלות צלסיוס, שעליו הצביעו מדעני האו"ם ככזה שיגרום נזקי אקלים שיהיה אפשר להתמודד עמם בדרך סבירה.

חלוקת הנטל

המחלוקת העיקרית בין המדינות היא חלוקת הנטל. כדי לעמוד ביעדי צמיחה כלכלית שיאפשרו פיתוח בהיקף שהולם את גודל אוכלוסייתן, המדינות המתפתחות זקוקות למקור אנרגיה זול וזמין. נכון להיום, רק הפחם עונה על הדרישות הללו, אלא שהוא גם מקור האנרגיה המזיק ביותר לאטמוספרה. לכן הדרישה להגביל את פליטת גזי החממה עשויה לגבות מחיר כלכלי כבד מהמדינות המתפתחות. ההנחה הזאת, הכורכת צמיחה כלכלית בשימוש בפחם, עומדת במרכז חילוקי הדעות על הגבלת גובה פליטות גזי החממה לפחות בטווח הקצר, ואולי גם בטווח הבינוני, בהתאם להתפתחות הטכנולוגיה להפקת אנרגיה מתחדשת.

בנימין נתניהו ואבו מאזן בוועידת האקלים בפריז צילום: איי פי

המדינות המתפתחות טוענות כי המערב מזהם כבר תקופה ארוכה, ולכן עליו לקבל עליו תפקיד גדול במאבק. המדינות המתפתחות דורשות גם ערבויות פיננסיות לסיוע במעבר לאנרגיה מתחדשת שיוצרת פחות זיהום, להגנה מפני השפעות שינויי האקלים כמו עליית פני הים, בצורות וסופות חזקות ולכיסוי על נזקים שאי אפשר למנוע. "אנחנו מקווים שהמדינות המפותחות ייקחו על עצמן יעדים שאפתניים ויפעלו בכנות כדי לעמוד בהם", אמר בנאום הפתיחה שלו ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. "לא מדובר פה רק בשאלה של אחריות היסטורית — יש להן גם המרחב הגדול ביותר לבצע את הקיצוצים ולהשאיר את החותם הגדול ביותר".

אלא שלעת עתה, כאמור, הדו"ח של אוקספם מצביע על כך שעל עיקר פליטות גז החממה המסוכן ביותר — פחמן דו־חמצני — אחראי דווקא אורח החיים של האוכלוסיות העשירות, שבא לידי ביטוי בצריכה מוגברת של חשמל, צריכה פרטית של סחורות והתנהגויות נוספות שמגדילות את טביעת הפחמן לנפש.

על פי הדו"ח של אוקספם, אדם ממוצע שמשתייך למאיון ההכנסות העליון אחראי לפליטת פחמן הגבוהה פי 175 מאדם ממוצע בעשירון התחתון. ואולם מדינות עשירות רבות, ובראשן ארה"ב, דוחות את הדרישה הזאת להטיל את מרבית כובד האחריות על קבוצה אחת של מדינות ומציינות כי המזהמות הגדולות ביותר, במונחים של נפח ולא זיהום לנפש, הן דווקא המדינות המתעוררות כמו סין והודו. האחראי על תחום האקלים באוקספם טים גור מסר בהצהרה כי המזהמים העיקריים והעשירים צריכים לקבל אחריות על פליטת המזהמים, ללא קשר למדינה שהם גרים בה. למרות דבריו של גור, המחקר מלמד שפערי פליטות הפחמן הדו־חמצני בין המאיון העליון בארה"ב ובין מחצית האוכלוסייה הענייה גדולים במידה ניכרת מהפערים בין שכבות האוכלוסייה החופפות בין סין להודו. עם זאת, תמונה זו עשויה להשתנות עם המשך התפתחותן של שתי המעצמות האסייתיות והעלייה בתוצר לנפש בהן.

דלקי מאובנים לא באופנה

בתוך כך, נתונים שאספו ארגוני סביבה ופורסמו בוועידת האקלים מצביעים על עלייה דרמטית בהיקף משיכת ההשקעות מדלקי מאובנים בחודשים שלפני הוועידה. הפייננשל טיימס דיווח כי לפי הארגונים, יותר מ־500 חברות בעלות נכסים בשווי 3.4 טריליון דולר על הפסקת השקעות שקשורות לדלקי מאובנים כמו פחם, נפט וגז. לשם השוואה, לפני שנה היו רק 181 חברות בינלאומיות שלהן נכסים בשווי 50 מיליארד דולר שהודיעו על הפסקת השקעות מסוג זה.

התנועה למשיכת השקעות מדלקי מאובנים נוצרה בקמפוסים של קולג'ים בארה"ב לפני יותר משנתיים. המוסדות הראשונים שהצטרפו אל התנועה היו ארגונים כנסייתיים וקרנות שהודיעו כי הן מפסיקות את ההשקעות. לקראת ועידת פריז הודיעו עוד ארגונים על מהלך דומה, ובהם גם ענקית הטכנולוגיה אפל — החברה הגדולה בעולם לפי שווי שוק — וענקית מוצרי הצריכה יוניליוור.