"כל אחד יכול להשתתף במחאה שלנו, בתנאי שהוא לא גזען"

תחת השם Debout Nuit – לילה בעמידה – מתקיימות בצרפת כבר 12 ימים ברצף עצרות מחאה בהשתתפות סטודנטים ואיגודי עובדים, נגד הרפורמה המתוכננת של נשיא צרפת פרנסואה הולנד בחוקי העבודה.

אמצעי התקשורת המקומיים דיווחו היום כי 120 אלף איש לפחות לקחו חלק בעצרות המחאה שהתקיימו בפריז ובערים ברחבי המדינה ביום שבת. הרפורמה כוללת, בין השאר, ביטול של חוקי העבודה הקיימים ופתיחתם למשא ומתן עם המעסיקים. כך, למשל, עלתה ההצעה לבטל את ההגבלה המקודשת של 35 שעות לשבוע עבודה והסרת מכסת הפיצויים לעובד שפוטר.

הממשלה טוענת כי הרפורמה מכוונת להגמיש את שוק העבודה המאובן, אך המתנגדים לה טוענים בתוקף כי היא טובה לעסקים גדולים בלבד. אתמול נראה היה כי הלחץ עבד, לפחות חלקית, כשראש ממשלת צרפת מנואל ואלס נפגש עם ראשי ארגוני הסטודנטים והציע להם הסדר סיוע נדיב במיוחד כדי להרגיע את הרוחות.

לאחר ההיתקלות האלימה עם המשטרה ביום שבת, במהלכה רוססו חלק מהפגינים בגז מדמיע, לא ברור אם המוחים יצליחו לגייס את אותה כמות של קהל נלהב כמו בלילות הקודמים, אך הכוונה קיימת. במסגרת התארגנות המחאה הקימו המפגינים גני ירקות ובקתות מגורים מאולתרות, כדי להקל עליהם את השהייה הממושכת במקום. "הגנים שלנו, הספריות שלנו, הבקתות שלנו. אתם יכולים להרוס את כולם אבל אתם לא יכולים להרוס את החלומות שלנו", כתב בציוץ ברשת הטוויטר אחד ממשתתפי המחאה והעלה תמונה של הכיכר הריקה. באחד השלטים נכתב: "הולנד, ואלס, אתם בוגדים בעם".

כולם בשביל כולם

באופן מסורתי, תנועות מחאה נגד ממשלות נוטות לבחור לעצמן מנהיגים מבין ארגוני הסטודנטים ואיגודי העובדים. אך תנועת "לילה בעמידה" לא מתכוונת, לפחות לעת עתה, לבחור לעצמה דוברים שינהיגו אותה. בשיחה עם כלכליסט אמרה פאולין, צרפתייה הלומדת לתואר ראשון באוניברסיטה בברלין, ממארגנות "לילה בעמידה" הגרמני, כי התנועה מבקשת להעניק קול למי שאינם זוכים לבטאו בדרך כלל. "כל אחד יכול להשתתף ולקחת חלק במחאה ובמעגלי השיח המלווים אותה", הסבירה. "זה לא משנה מי אתה ומה צבע העור שלך. לא כולם פה מחזיקים בהכרח בדעות שמאל, למרות מה שאומרים בתקשורת. מבחינתנו אנחנו לא פוליטיים וכל אחד יכול להשתתף, כל עוד הוא לא מחזיק בדעות גזעניות".

הרפובליקה השישית של צרפת

כל הרעיון לתנועה נולד, לטענתה, לאחר יציאתו לאקרנים של סרט דוקומנטרי בשם "מרסי פטרון!", אשר מבקר את מיקור החוץ בשוק העבודה הצרפתי, ובפרט את מנכ"ל קונגלומראט היוקרה LVMH, המיליארדר ברנאר ארנו. הסרט, אומרת פאולין, עורר את זעמם של הצעירים, שהלך וגבר על רקע תחושת חוסר האונים לאחר טראומת אירועי הטרור בנובמבר האחרון. אבל טרחה להדגיש: "אנחנו כבר לא נלחמים כנגד הרפורמה בחוקי העבודה. אנחנו רוצים לשנות את החברה שלנו. לא רק בצרפת, אלא בכל אירופה", והוסיפה כי "בדיון האחרון שהתבצע בקרב מעגל השיח חשבנו אפילו שהגיע הזמן לפרק את הרפובליקה הנוכחית של צרפת, ולהקים את הרפובליקה השישית". 

ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס נפגש עם מנהיגי המחאה בפריז, היום צילום: רויטרס

תנועת המחאה של צעירי צרפת מצהירה על עצמה כשואבת מתנועות המחאה המערביות של השנים האחרונות, ביניהן Occupy Wall Street ב־2011 בארה"ב, או תנועת ה־"זועמים" במדריד, ב־2012. "אנחנו לא באמת יודעים לאן זה הולך," אומרת פאולין. "אבל הצעד הראשון כדי להביא לשינוי חברתי, הוא לפחות לנסות."