א־סיסי התאהב במיזמי ענק ושכח את האזרח המצרי

בשעה שבישראל מתרכזים בהתחממות היחסים עם מצרים ובביקורת שנמתחת בשל כך על הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי, התסכול האמיתי של המצרים נובע מההחמרה במצבם הכלכלי.

שלוש שנים אחרי ההפיכה הצבאית שבה הוא תפס את מושכות השלטון מידי מוחמד מורסי האסלאמיסט, המשק המצרי ממשיך לקרטע. א־סיסי, איש צבא בכל רמ"ח איבריו, נעדר כל ניסיון ועניין בתחום הכלכלי. ההתמקדות שלו בפרויקטים עצומים או כינוסים ראוותניים כדי להגביר את הפופולריות שלו בקרב האזרחים מחד ולמשוך משקיעים זרים מאידך סופגת ביקורת קשה מצד כלכלנים. אם לשפוט לפי תוצאות פרויקט הדגל שהוביל א־סיסי - בניית תעלת סואץ חדשה בהשקעה של 8 מיליארד דולר - הם גם צודקים. מאז נחנכה התעלה החדשה לפני שנה, נראה שמדובר בכישלון חרוץ: ההכנסות מספינות שעוברות בה, שהיו אמורות לעלות, ירדו ב־2015 ל־5.17 מיליארד דולר לעומת 5.46 מיליארד דולר בשנה שלפני כן. בשבעת החודשים הראשונים של 2016 הצליחה הנהלת התעלה להגדיל את ההכנסות ל־3.18 מיליארד דולר, עלייה של 4% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. אבל, העלייה הזו הגיעה בזכות הנחות משמעותיות שנועדו למשוך חברות ספנות להשתמש בתעלה, וספק אם היא תחלחל לשורת הרווח.

א-סיסי חונך את תעלת סואץ החדשה צילום: רויטרס

הלירה קורסת

מבקריו של א־סיסי חוששים שגם פרויקט הענק שאותו הוא מקדם בשנה האחרונה - הקמת "עיר בירה חדשה" מזרחית לקהיר - הוא בזבוז של מיליארדי דולרים שהמשק המצרי יכול היה לנצל בצורה טובה יותר. הפרויקטים הענקיים אינם רק תולדה של המגלומניה של הנשיא, אלא עוד אמצעי לביסוס שלטונו. הצבא הוא זה שמבצע את מרבית מיזמי התשתית הגדולים במצרים, וא־סיסי מנצל מצב זה כדי לחזק את המעורבות במשק של הממסד הצבאי שממנו הוא צמח, ואגב כך הוא מחזק את הברית בינו לבין המטכ"ל.

קדחת הבנייה הנשיאותית לא מסייעת בפתרון אחת הבעיות הדחופות ביותר של המשק המצרי. מאז ינואר 2011, אז הגיעו אירועי האביב הערבי גם לכיכר א־תחריר בקהיר, הצטמצמו יתרות המט"ח של מצרים ב־62% והן עומדות היום על 12.2 מיליארד דולר בלבד. בהתאם למגמה, הלירה המצרית נמצאת בשפל של כל הזמנים. אמנם שערה הרשמי עומד על קרוב ל־9 לירות לדולר אבל בשוק השחור שערה עומד על 13 לירות לעומת המטבע האמריקאי.

הירידה בהכנסות התיירות, בהכנסות מתעלת סואץ ובהעברות הכספים של עובדים מצרים בחו"ל היא הסיבה למשבר המזומנים של מצרים. ברבעון הראשון של שנת 2016 הסתכמו ההכנסות מתיירות בכ־500 מיליון דולר לעומת 1.4 מיליארד דולר בתקופה המקבילה בשנת 2015, בשעה שהעברות הכספים ממצרים בחו"ל ירדו ל־4.2 מיליארד דולר לעומת 4.8 מיליארד דולר ברבעון הראשון של 2015. אבל במצרים כמו במצרים, השלטון מטיל את האחריות על כל תחלואי המשק על תנועת האחים המוסלמים בטענה שאנשיה עוצרים כניסת מט"ח למדינה ובמקביל מבריחים דולרים אל מחוץ לה. ייתכן אמנם כי תופעה זו קיימת, אך השפעתה על המשק היא שולית בלבד.

הפעם אין את סדאם

גם לא־סיסי ולאנשיו ברור שמעבר להטחת האשמות יש לבצע צעדים ממשיים כדי לנסות ולהתחיל לחלץ את המשק מהבוץ ולהביא בשורה כלשהי למצרים המתוסכלים. זו הסיבה שמצרים מקיימת בימים אלה מו"מ בינלאומי בכמה חזיתות לקבלת הלוואות בשווי של כ־20 מיליארד דולר שייפרסו על פני תקופה של שלוש שנים. קבלת ההלוואות תעביר מסר חשוב למשקיעים הזרים, שבשנים האחרונות מדירים רגליהם ממצרים.

לפי שר האוצר עמרו אל־גרחי שנכנס לתפקידו במרץ, מצרים נמצאת בשלבים סופיים של משא ומתן על הלוואה של 12 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית, שתיפרס על פני תקופה שנים. מצרים מקווה לקבלאת שאר ההלוואות ממקורות אחרים כמו הבנק העולמי או שוק האג"ח, זאת במקביל לסיוע ממדינות המפרץ. כך, למשל, בשבוע שעבר דווח שסעודיה מתעתדת להעביר למצרים מיליארד דולר כחלק מהסכמי שיתוף פעולה שנחתמו בין שני הצדדים. עם זאת, הירידה במחיר הנפט תקשה על מדינות המפרץ להעניק למצרים את התמיכה הנדיבה שלה היא הורגלה בשלוש השנים האחרונות.

כדי לקבל את ההלוואות ולצאת לדרך חדשה, הממשלה המצרית תצטרך לבצע שורה של רפורמות, חלקן מכאיבות עבור האזרח המצרי הפשוט. עם הצעדים שעל הפרק נמנים קיצוץ בסובסידיות לאנרגיה, צמצום הוצאות השכר במגזר הציבורי, הפרטה של חברות ובנקים ציבוריים ופיחות חד בשער הלירה. בחמש השנים האחרונות הגיעה מצרים פעמיים לסיכומים עקרוניים על הלוואות מקרן המטבע, אך היא נסוגה מהם ברגע האחרון בשל חשש כי הן יובילו לתסיסה חברתית.

המצב הכלכלי הרעוע של היום מזכיר לרבים את המצב בסוף שנות השמונים, אז מצרים היתה במצוקת מזומנים חמורה ועמדה על סף התרוששות מוחלטת. מה שעזר בזמנו לנשיא דאז חוסני מובארק להיחלץ מהמשבר היתה ההשתתפות המצרית במלחמת המפרץ לאחר פלישת סדאם חוסיין לכווית. המעורבות המצרית במפרץ סייעה למצרים להגיע להסדרי חוב עם נושיה ולהגדיל את הסיוע הבינלאומי. הנסיבות היום שונות, וא־סיסי יצטרך לשלם מחיר גבוה יותר ממובארק כדי לחולל מפנה כלכלי.

הכותב הוא מומחה לכלכלות מדינות המזה"ת