מלכודת המעצמות: מה הקשר בין מלחמת ספרטה ואתונה למתיחות בין סין לארה"ב?

"היתה זו עלייתה של אתונה והפחד שהיא החדירה בספרטה שהפכו את המלחמה לבלתי נמנעת". משפט זה נכתב על ידי ההיסטוריון היווני תוקידידס בהתייחס לסיבה לפרוץ המלחמה הגדולה בין אתונה לספרטה במאה ה-5 לפנה"ס. תוקידידס האמין כי העלייה בכוחה הצבאי והכלכלי של אתונה יצרה מתח אצל מי שהיתה השליטה האזורית, ספרטה. מתח זה הגדיל משמעותית את הסיכוי לקונפליקט וכל מה שנדרש היה רק גפרור קטן שיצית את האש. הגפרור הגיע בדמות סכסוך בין שתי ערי-מדינה מדרג שני, קורינתוס וקרקירה (קורפו), שגרר את אתונה וספרטה למלחמה בת 30 שנה, מלחמה שריסקה את יוון והפכה אותה לטרף קל לפולשים מבחוץ.

היום, כ-2,500 שנה מאוחר יותר, אותו המשפט של תוקידידס משמש את חוקר מדע המדינה החשוב פרופ' גרהאם אליסון מאוניברסיטת הרווארד כדי להסביר מדוע הסבירות לפרוץ מלחמה בין ארה"ב לסין בעשורים הקרובים גבוהה.

אליסון טבע את המושג "מלכודת תוקידידס" שמתייחס באופן כללי ליחסים בין כל כוח שולט למעצמה עולה. בספרו "מועדות למלחמה: האם אמריקה וסין יכולות להיחלץ ממלכודת תוקידידס?" שיצא לאור בחודש מאי האחרון בוחן אליסון 16 מקרים היסטוריים מ-500 השנה האחרונות בהם מעצמה חדשה קראה תיגר על המעצמה הקיימת, החל מקריאת התיגר של ספרד על פורטוגל במאה ה-15 ועד הפיכתה של גרמניה למעצמה המובילה באירופה בסיום המלחמה הקרה על חשבון אנגליה וצרפת. אליסון מצא כי 12 מתוך 16 המקרים הללו הסתיימו בקונפליקט צבאי ורק בארבעה מקרים הוא נמנע.

מימין: מנהיג סין, שי ג'ינפינג ונשיא ארה"ב, דונלד טראמפ צילום: רויטרס

מתח נוצר גם בסין שמאמינה כי מגיעה לה עמדת השפעה גדולה יותר בעולם. סין רואה את עצמה כמי שהיתה המעצמה המובילה בעולם במשך אלפי שנים, עם תקלה בת 100 שנה במהלכם הושפלה על ידי מדינות המערב ויפן. היא מאמינה שכעת מגיע לה לחזור למרכז הבמה ובשלב הראשון לנהל לפחות את העניינים בחצר האחורית שלה באסיה.

על סמך הניסיון ההיסטורי טוען אליסון כי "מלחמה בין ארה"ב לסין בעשורים הקרובים איננה רק אפשרית, אלא היא אפשרות סבירה יותר ממה שנהוג להעריך, כשלא רק אירועים יוצאי דופן ולא צפויים אלא גם אירועים רגילים יכולים להוביל לקונפליקט בהיקף גדול". במילים אחרות קונפליקט הוא האופציה הריאלית, כל מצב אחר יהיה הפתעה לטובה.

היחסים בין וושינגטון לבייג’ינג ידעו עליות ומורדות מאז נבחר טראמפ לנשיאות אך מלחמה היא בוודאי תסריט ששתי המדינות אינן חפצות בו. אליסון מזכיר כי באותו האופן ב-1914, ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אף אחד לא רצה בה, אלא שהכוח העולה בגרמניה והמעצמה השולטת באנגליה נפלו גם הן ל"מלכודת תוקידידס" והידרדרו למלחמה.

המשבר בחצי האי הקוריאני עשוי בהחלט להתגלות כמקבילה המודרנית לרצח הארכידוכס האוסטרו-הונגרי בסרייבו, הגפרור שהצית את מלחמת העולם הראשונה. "האם אני יכול לדמיין אירועים בקוריאה שיהיו אנלוגיים לרצח הארכידוכס? בהחלט", כותב אליסון. “האמת שדי קל לדמיין את המסלול שמוביל את סין וארה"ב למלחמה שאף אחד לא באמת רוצה".

אופטימיות מסוימת אפשר אולי לשאוב מהעובדה ששני המקרים האחרונים של יחסים בין מעצמה עולה לכוח דומיננטי - עליית גרמניה בעשורים האחרונים כמעצמה המובילה באירופה וקריאת התיגר של ברה"מ על ארה"ב - לא הובילו לעימות צבאי גדול. אליסון מייחס זאת לדיפלומטיה זהירה וחכמה, אך גם לאפקט המרסן של הנשק הגרעיני ולעובדה שלשני הצדדים היתה אפשרות להשמיד זה את זה. גם העובדה שהכלכלות של סין וארה"ב משולבות זו בזו באופן שלא היה כמוהו בעבר מקטינה את הסיכוי לקונפליקט אלים.

פרופ' גרהאם אליסון. "קל לדמיין את המסלול שמוביל את סין וארה"ב למלחמה שאף אחד לא באמת רוצה" צילום: Harvard University

עם זאת, אחת הביקורות המרכזיות כלפי אליסון היא שההבנה שלו את סין רדודה מאוד ומתבססת על התובנות שאסף משני אישים - מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר ד"ר הנרי קיסינג'ר וראש ממשלת סינגפור לשעבר לי קואן יו, אותו שב ומגדיר אליסון כפרשן על לענייני סין. לי סבר כי סין שואפת לדחוק את רגליה של ארה"ב מאסיה ואמר כי "בניגוד למדינות אחרות כמו יפן וגרמניה שהסתפקו בחברות של כבוד במועדון מדינות המערב, סין רוצה להתקבל כסין ומצפה מאיתנו לנהוג בה ביותר כבוד ככל שהיא הופכת לחשובה וחזקה יותר".

במאמר שהתפרסם ביוני האחרון בניו יורקר תקף הסופר וההיסטוריון איאן בורמה את פרשנותו של אליסון. בורמה סבור כי אליסון מתלהב כל כך מההישגים הכלכליים של סין עד שאינו מבחין בשורת הבעיות המאיימות עליה, החל מהזדקנות האוכלוסייה, דרך זיהום האוויר הכבד ועד לעיכוב רפורמות הכרחיות על ידי המפלגה הקומוניסטית.

בנוסף, סין עדיין אינה מגיעה למעמדה של ארה"ב כשלאחרונה יש יתרון קריטי במספר נושאות המטוסים וגם ברשת בעלות הברית הרחבה שלה באסיה. לפני שמכתירים את סין כמעצמת על הקוראת תיגר על ארה”ב, מזכיר בורמה, צריך להיזכר איך ממש לא מזמן, בשנות ה-80 של המאה הקודמת, היתה זו יפן שהוגדרה כמתחרה הגדולה של אמריקה, לפני שבעצמה נקלעה לשורת בעיות פנימיות ודעכה.