זמן בייג'ינג
המהפכן שהעז לקרוא לסינים להשתמש בסכין ומזלג
חו יאובנג עמד להפוך לאיש החזק בסין לפני שהודח בשל דעות ליברליות וסימפטיה לרעיונות מערביים. מותו, השבוע לפני 30 שנה, הוליד את הפגנות הסטודנטים בכיכר טיאננמן בבייג‘ינג שהסתיימו בחיסול מדמם
בדצמבר 1984, במהלך ביקור במחוז מונגוליה הפנימית העלה חו יאובנג (Hu Yaobang), מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הסינית והאיש השני בכוחו במדינה דאז, הצעה יוצאת דופן לנטוש את סידורי השולחן המקובלים בסין כבר 3,500 שנה. במקום אכילה עם צ‘ופסטיקס מצלחות משותפות במרכז השולחן כמקובל, אמר חו כי "אנחנו צריכים להכין יותר סכינים ומזלגות, לקנות יותר צלחות, לשבת ליד השולחן ולאכול אוכל סיני באופן מערבי, כלומר כל אחד מהצלחת שלו". חו סבר שאכילה בדרך המערבית תעזור להילחם במחלות מדבקות כמו צהבת שרווחו באותה התקופה.
האפיזודה הלכאורה שולית מחייו של חו, מדגימה את אופיו יוצא הדופן של מי שיועד להחליף את דנג שיאופינג ולהפוך למנהיג העליון של סין. בניגוד לרבים מעמיתיו השמרנים בהנהגת המפלגה, חו היה מהפכן ליברלי שלא היסס לשחוט פרות קדושות ודגל בפתיחות, דמוקרטיה וחופש העיתונות. יש מי שהשווה אותו למיכאיל גורבצ'וב, האיש שהוביל שינוי פוליטי בברית המועצות. באותה הנשימה מקרה הצ‘ופסטיקס מסמל גם את הגורמים שהובילו להדחתו של חו מתפקידו בהנהגה שנתיים מאוחר יותר, כשהוא מואשם בכך שגילה פתיחות רבה מידי לרעיונות דמוקרטיים מערביים וליברליזם בורגני.
העם היפני לא אשם
חו נולד למשפחת חקלאים במחוז חונאן במרכז סין. משפחתו היתה ענייה מידי מכדי לשלוח אותו לבית הספר והוא לימד את עצמו לקרוא, לא דבר של מה בכך בנוגע לסינית. בגיל 14 עזב חו את הבית והצטרף ללוחמי הגרילה הקומוניסטים שלחמו מול צבא הקוומינטנג במלחמת האזרחים הסינית. ב-1935-1934 הוא השתתף במצעד הארוך של 9,000 ק"מ לצפון-מערב המדינה שהצילה את הצבא הקומוניסטי מהפסד באותה מלחמת האזרחים. בשנות ה-50 וה-60, לאחר ניצחון הקומוניסטים במלחמה, חו כיהן כמזכיר הראשון של ליגת הקומוניסטים הצעירים.
חו יאובנג. מנהיג אהוב ומודל להערצה עבור האינטלקטואלים הסינים, צילום: Xinhua
כמו בכירים רבים גם חו הודח מתפקידיו הציבוריים במהלך קמפיין מהפכת התרבות ההרסני של מאו דזה-דונג והפך לרועה צאן. בסוף שנות ה-70, לאחר מותו של מאו, הוא חזר להנהגת המפלגה והתמצב כיד ימינו של דנג. בתפקיד מזכ“ל המפלגה בשנות ה-80 חו הוביל גישה ליברלית שפתחה את הכלכלה הסינית וניסה לקדם יותר דמוקרטיה ושקיפות בתוך המפלגה הקומוניסטית השולטת. ”אני לא איש של ברזל, אלא איש של תשוקה, בשר ודם", העיד חו על עצמו.
חו הוביל את השיקום הפוליטי של מיליוני נפגעי הקמפיינים של מאו, שסווגו כבעלי דעות ימניות, קפיטליסטיות ואנטי מהפכניות, פוטרו ממשרותיהם והושפלו. הוא לא היסס אפילו לבקר את מאו עצמו. כשנשאל למשל אילו מהרעיונות שהגה מאו יוכלו לעזור להפוך את כלכלת סין למודרנית, חו ענה בישירות אופיינית: "אני חושב שאף אחד". הוא היה ראשון הבכירים הסינים שנטש את התלבושת הקומוניסטית הסטנדרטית, המוכרת בשם "חליפת מאו", ועבר ללבוש חליפה ועניבה מערביים.
 | |||
| הסטודנט הסיני האלמוני שהונצח באחד הצילומים המפורסמים ביותר במאה ה-20 במהלך אירועי כיכר טיאננמן בשנת 1989 | צילום: איי פי | ||
גם בכל הנוגע לניהול הסיני של טיבט, חו הוביל רפורמות לקידום טיבטים מקומיים לתפקידי מנהיגות במחוז ושיחרר מהשליטה הסינית על פולחן דתי.
במהלך השנים זכה חו לגיבוי של המנהיג העליון דנג, אך ב-1986 הדברים החלו להשתנות. חו הוביל מאבק למלחמה השחיתות שעורר נגדו בכירים במפלגה ויזם קיצוץ נרחב בתקציב הביטחון שהרחיק ממנו את אנשי הצבא. במקביל חו הואשם בגישה סלחנית כלפי הפגנות פרו-דמוקרטיה של סטודנטים שפרצו במדינה באותה שנה. לאחר ששמע דנג כי חו מבקר גם אותו על סגנונו המיושן, הוא אילץ אותו להתפטר מתפקיד מזכ“ל המפלגה. הודעה שהוקראה בטלוויזיה הסינית ב-16 בינואר 1987 בישרה כי חו התפטר לאחר ”ביקורת עצמית על הטעויות שעשה בנושאים מרכזיים של עקרונות פוליטיים תוך הפרה של עקרונות המנהיגות הקולקטיבית של המפלגה".
עצרות אבל שהפכו להפגנות פרו-דמוקרטיה
אף שאולץ להתפטר מתפקידו כמזכ"ל המפלגה, חו נשאר חבר בפוליטביורו, גוף קבלת ההחלטות העליון של המפלגה. במהלך ישיבה של הפוליטביורו ב-8 באפריל 1989 לקה חו בהתקף לב וב-15 באפריל, השבוע לפני 30 שנה, הוא מת בגיל 73.
חו היה מנהיג אהוב ומודל להערצה עבור האינטלקטואלים הסינים, בשל יושרו, גישתו העממית ואורח חייו הפשוט והצנוע. אולם אף אחד בהנהגה הסינית לא חזה את התגובה הלוהטת שתעורר ההודעה על מותו.
ההפגנות כיכר טיאננמן לפני 30 שנה צילום: גטי אימג'ס עם היוודע דבר מותו החלו סטודנטים סינים לקיים עצרות אבל לזכרו בקמפוסים בבייג‘ינג ובהמשך בערים נוספות במדינה. מתוך הקמפוסים זלגו העצרות לכיכר טיאנאנמן במרכז בייג‘ינג, הלב השלטוני של סין. עצרות האבל הפכו בהדרגה להפגנות גדולות עם עשרות אלפי משתמשים. בתחילה מחו המפגינים נגד העוול הפוליטי שנגרם לחו ומאוחר הם העלו דרישות להילחם בשחיתות, לקדם רפורמות פוליטיות, לאפשר חופש עיתונות, חופש ביטוי ודמוקרטיה בסין.
בתוך המפלגה היו דעות מנוגדות בנוגע לאופן שבו צריך להגיב להפגנות ברחבי המדינה, כאשר המחנה המתון במפלגה ניסה לקדם דיאלוג עם הסטודנטים והמחנה השמרני קרא לפעולה נוקשת יותר. המחנה השמרני ניצח לבסוף ודנג החליט להכריז על משטר צבאי בבייג‘ינג ולהכניס כוחות צבא גדולים לעיר. בלילה שבין השלישי והרביעי ליוני חוסלה מחאת הסטודנטים על ידי הצבא באש חיה עם מאות ואולי אלפי הרוגים. מאורעות כיכר טיאננמן נמחקו מאז מדפי ההיסטוריה הסינית על ידי השלטון וכל אזכור של האירועים מצונזר מהרשת בסין. כיום רבים מהסינים הצעירים לא יודעים בכלל על התרחשות המאורעות.
גם אזכור שמו של חו בתקשורת הסינית היה בבחינת טאבו במשך שנים ארוכות בשל דעותיו הליברליות והמאורעות שהתרחשו אחרי מותו. ב-2005, במפתיע, נערך טקס רשמי לרגל 90 שנה להולדתו, בו הוא זכה לשבח על "סגנון עבודתו הדמוקרטי". עשור לאחר מכן הוביל נשיא סין שי ג‘ינפינג ישיבה לציון 100 שנה להולדתו ואמר: "ההישגים החלוציים שלו בסוציאליזם עם מאפיינים סינים הם נצחיים". בסוף 2018 אפילו נחנך לראשונה פסל ענק בדמותו בעיר הולדתו. למרות זאת המפלגה לא חזרה בה מעולם מהדחתו ודעותיו הליברליות שנויות במחלוקת לא צוינו.
שי רחוק מאוד בעמדותיו מהדעות הליברליות של חו אך יש לו חוב אישי לא קטן כלפיו. חו היה מי שקידם את השיקום הפוליטי של אביו של שי, שי ג‘ונגשון, שגם הוא טוהר על ידי מאו והורחק מהמפלגה לשנים. אביו של שי שמר אמונים לחו והיה מבין אלו שהתנגדו להדחתו בטענה כי היא ”רק תזרע את זרעי ההרס של היציבות והאחדות של המפלגה והמדינה“.
השנה בכל מקרה האזכרה לזכרו של חו היתה צנועה במיוחד, עם כ-300 קרובי משפחה וחברים שעלו לקברו הנמצא במחוז ג‘יאנגשי, הרחק מהבירה בייג'ינג. אף גורם רשמי לא השתתף באירוע. כאשר התאריך הרגיש של 30 שנה לחיסול מחאת טיאננמן נמצא ממש מעבר לפינה, אף אחד במשטר הסיני לא מתכוון לקחת סיכון ולהזכיר כעת את השם חו יאובנג.
