דווקא ההסכמות בין סין לארה"ב מלבות את מלחמת הסחר

סין וארה"ב אינן מרוצות מהסדר העולמי הקיים. אבל המקורות לחוסר שביעות הרצון של שתי המעצמות שונים בתכלית. השאיפות הסותרות שלהן הציתו מלחמת סחר שמאיימת כעת על תהליך הגלובליזציה.

לפי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הבעיה היא שהמערכת הכלכלית העולמית פועלת לרעת ארצו. הנשיא האמריקאי חזר והתלונן על כך שה"גלובליות" העלתה את קרנה של סין על חשבונה של ארה"ב - ששגשוגה נפגע ומעמדה הבינלאומי הדרדר. ראיית העולם הזו היא שהביאה את טראמפ להעלות מכסים מ־10% ל־25% על סחורה סינית בשווי 200 מיליארד דולר. אתמול (ב') נודע שסין הגיבה במכסים משלה.

שי וטראמפ. ראש בראש צילום: AP

תמונת מראה

לשיטתו של נשיא סין שי ג'ינפינג, הבעיה עם הסדר העולמי הקיים היא דווקא הדומיננטיות הפוליטית והאסטרטגית של ארה"ב. שי הבהיר כי הוא מעוניין להדיח את ארה"ב ממעמדה ככוח הדומיננטי באזור אסיה־פסיפיק. תומכי שי מקרב הלאומנים מרחיקים לכת אף יותר ומדברים בריש גלי על תקוותם כי סין תיהפך למעצמה החזקה בעולם.שי מודע היטב לכך כי הגלובליזציה היתה גורם מהותי בעלייתה של סין ב־40 השנים האחרונות, כך שהוא נחוש לשמר את מודל הסחר הקיים.

קובלנות שני הנשיאים כלפי המערכת העולמית הן לפיכך תמונת מראה האחת של השנייה. שי מעוניין לשנות את הסדר האסטרטגי הקיים, וכדי לעשות זאת הוא חייב לשמר את הסדר הכלכלי. טראמפ מעוניין לשמר את הסדר האסטרטגי, וכדי לעשות זאת הוא חייב לשנות את הסדר הכלכלי.

אמריקה וסין הן לפיכך שני כוחות מהפכניים. והן גם שני כוחות סטטוס־קוו. אמריקה היא הסטטוס קוו במערכת הגיאופוליטית, וכתוצאה היא הפכה לכוח המהפכני בכלכלה. סין היא מהפכנית עבור הגיאופוליטיקה, כך שהיא הפכה לסטטוס קוו בתחום הסחר.

אבל עמדת תמונת המראה מעידה גם על התכנסות של השקפות שני הצדדים לגבי גלובליזציה.ההתנהלות של שתיהן מרמזת על תמימות דעים לפיה המערכת הקיימת עובדת טוב יותר עבור סין מאשר עבור ארה"ב. בעוד כלכלנים רבים ודאי חולקים על כך, נראה כי זו העמדה הפוליטית הדומיננטית בארה"ב. צ'אק שומר, מנהיג הדמוקרטים בסנאט, אף צייץ את תמיכתו בעמדה הנצית של טראמפ כלפי הסחר עם סין.

בה בעת, בוושינגטון כמו גם בבייג'ינג, התגלעו חילוקי דעות בין מתווכים המעוניינים כי מלחמת הסחר תסתיים בעסקה, לבין גורמים רדיקליים שהיו שמחים לחזות בפריצתו של משבר כולל ביחסי הסחר.

קיצונים במחנה טראמפ סבורים כי המודל המדיני־כלכלי הסיני הוא עוין בבסיסו לאינטרסים האמריקאיים. הם מעוניינים לבנות מחדש את הכלכלה האמריקאית מאחורי חומות של מכסים גבוהים. עבורם, פשרה שמשמרת את מערך הסחר הקיים, תהיה בגדר תבוסה.

בסין, הנצים רואים במחלוקת הסחר הזדמנות להפוך את סין לתלותית פחות בטכנולוגיות זרות. לאומנים נלהבים גם מפרשים את עמדת טראמפ כראיה לחולשה אמריקאית. התגובה הנכונה, הם סבורים, תהיה התקדמות של בייג'ינג לעבר סדר עולמי שסין עומדת בבסיסו.

הלוחמנות הגוברת מצטיירת בשלב זה כ"מלכודת תוקידידס", מונח שטבע פרופ' גרהאם אליסון מאוניברסיטת הרווארד, אשר ציין כי לאורך ההיסטוריה, מעצמות עולות כמו סין הכריזו לעתים קרובות מלחמה על מעצמות מבוססות כמו ארה"ב.

גם ידידים נלחמים

אבל הסכסוך הנוכחי בין ארה"ב לסין הוא בגדר מלחמת סחר, לא מלחמה באש חיה. וכשזה מגיע לסחר, ארה"ב היא זו שמבקשת להפוך על פיה את המערכת הקיימת. שי מתמודד לפיכך עם החלטה טקטית סבוכה. האם על סין לבצע ויתורים כואבים, ואפילו משפילים, כדי לשמר את המערכת הקיימת שאפשרה את עלייתה?

הסינים מודעים היטב לתקדים הסכם פלאזה מ־1985 שבמסגרתו, תחת לחץ אמריקאי כבד, יפן הסכימה לשנות את ערך המטבע שלה. רבים בסין מאמינים כי במבט לאחור, הסכם פלאזה מייצג ניסיון אמריקאי מוצלח לסכל את עלייתה של יפן. ממשל טראמפ מתמודד עם גרסתו לאותה דילמה. האם על אמריקה לשאוף להפעיל כוח מקסימלי כדי להשיג "עסקה מצוינת" שמתקנת את הפגמים במערכת הקיימת? או האם ניצחון חלקי במלחמת הסחר ייחשב כהפסד אם הוא לא יעצור את התחזקות סין?

במונחים של מזג ואינטרסים פוליטיים, טראמפ קרוב לוודאי נמצא עדיין בצד של מבצעי העסקאות. הוא גם ממשיך לייחס חשיבות רבה לידידותו עם שי ובאחרונה שיבח את "המכתב המקסים" שקיבל מהנשיא הסיני.

אך ידידות בין מנהיגים לא בהכרח תמנע סכסוך. במשבר שקדם לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב־1914, הקיסר הגרמני וילהלם והצאר הרוסי ניקולאי החליפו ביניהם מברקי ידידות. אבל הדבר לא מנע מהמדינות לגלוש למלחמה. בדומה, מלחמת הסחר האמריקאית־סינית עלולה להסלים לנקודה שבה היא תצא משליטת שני המנהיגים.