החשש: משבר הקורונה עלול להחריף את הפגיעה בסביבה

אחת ההשפעות המיידיות של הקורונה הורגשה כמעט מיד עם הכניסה לסגר. כשאנשים נשארים בבית, מפעלי תעשייה מצמצמים פעילות או מושבתים לחלוטין, וכמעט אף אחד כבר לא טס לחו"ל - היקף פליטות גזי החממה ורמות זיהום האוויר נמצא בצניחה משמעותית. מדובר על פניו בתמונת מצב אידיאלית, כזו שצריכה לעודד פעילים נגד משבר האקלים.

ואולם, לדברי ד"ר אור קרסין, מרצה בכירה ומומחית למדיניות ורגולציה סביבתית באוניברסיטה הפתוחה, מדובר באשליה מסוכנת. "יש כרגע אופוריה", אמרה בראיון ל"כלכליסט". "אנשים יושבים בבית, שני שלישים מהתעופה בעצירה, יש הפחתה בפליטות גזי חממה. זה נראה טוב, אבל זו אשליה שכדאי להתעורר ממנה לפני שיהיה מאוחר מדי. יש מתאם ברור בין מצב כלכלי לרמת הדרישות של הרגולציה הסביבתית, שהן הראשונות להיפגע בעת משבר. אני חוששת שעקב הפגיעה הגלובלית בכלכלה, נראה הקלה משמעותית של המדינות בדרישות הרגולציה הסביבתית, וזה יבוא לידי ביטוי גם במדינות מפותחות שהיו במסלול של החמרת הרגולציה הסביבתית בעשור האחרון".

ד"ר אור קרסין

רגולציה אולי נשמעת כמו סוגיה משעממת, אבל בכל הנוגע למשבר האקלים מדובר בשמן שמניע את גלגלי השינוי: מדיניות ממשלתית, מגבלות, תמריצים ומענקים הם בין הגורמים החשובים ביותר בהפסקת השימוש בדלקי מאובנים ובמעבר לאנרגיות מתחדשות. וכל אלו נמצאים בסיכון בימי משבר כלכלי.

"אחד החששות המרכזיים הוא הקלות רגולטוריות ישירות בשל המצב הכלכלי", אמרה קרסין. "למשל בכל מה שנוגע להפחתת זיהום אוויר ממפעלים. זה מהלך שמחייב השקעות מאוד גדולות, לעתים כאלו שיכולות להגיע לעשרות אחוזים מהמחזור. בעת משבר כלכלי, לרגולטורים יותר קשה לדרוש אותן. דוגמה שנייה היא מעבר של צי רכב לרכבים פחות מזהמים. יש מפעל בירושלים שקיבל לפני כמה חודשים הנחיה מהמשרד להגנת הסביבה להעביר את צי התובלה שלו, 56 משאיות, לרכבים פחות מזהמים. זו השקעה של עשרות מיליונים. האם עכשיו תהיה דרישה לממש את ההשקעה הזו?

"או למשל פסולת. בישראל, אריזות למחזור נאספות על ידי תאגיד תמיר, שכבר קיבל הקלות ברישום והגשת הדו"חות. החשש הוא שתוך זמן קצר הוא יקבל גם הקלות מהותיות שנוגעות לכמויות הפסולת שהוא מחויב לאסוף ולמחזר. ההקלות יכולות להתבסס על טיעונים כמו, יש פחות כמויות לאסוף או קשיים באיסוף בפועל בגלל המצב, אבל התוצאה היא שהנושא הסביבתי הוא הראשון להפגע. בארה"ב הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) כבר התחילה לשחרר הקלות. זה לא מפתיע שהאמריקאים עושים את זה ראשונים, אבל נראה הקלות כאלו גם באירופה, וישראל עלולה ללכת במדרון חלקלק שיפגע משמעותית במצב הסביבה. צריך לוודא שלא הסביבה תהיה הקרבן הראשון של המשבר וכפועל יוצא בריאות הציבור גם היא תיפגע קשות".

תחום אחר שעלול להיפגע הוא התמיכה והתמריצים שמעבירות מדינות לפיתוח והטמעת טכנולוגיות סביבתיות. "פיתוח טכנולוגיות סביבתיות כרוך בסיכונים", אמרה קרסין. "כדי לעודד חדשנות יש מענקי תמיכה של מדינות, כולל בישראל מצד רשות החדשנות והמשרד להגנת הסביבה, בעקבות שינויים בסדרי העדיפות הכלכליים יש חשש שדווקא שם נראה פגיעה. זה אחד מהתחומים החדשים של הרשות, והוא עלול להיות הראשון להנזק".

"בעת משבר כלכלי קשה לדרוש ממפעלים להשקיע בהפחתת הזיהום" צילום: sm-ekb2005/Pixabay

בנוסף, שינויים בשרשרת האספקה – ובעיקר הירידה במחיר הנפט לצד עלייה במחירי פאנלים סולאריים – עלולה גם היא להביא לגידול בפליטת גזי חממה: "מסוף דצמבר יש ירידה דרמטית של 62% במחיר הנפט הגולמי. היא מעודדת שני תהליכים: עצירה של מעבר לאנרגיות מתחדשות, כי הכדאיות יורדת דרמטית, ופגיעה בפיתוח של חלופות, כי הפיתוחים הטכנולוגיים העתידיים מתבססים על הנחה של עלייה במחירי הנפט וירידה בזמינות. ככל שיש ירידה דרמטית במחיר אנחנו מסכנים פיתוחים עתידיים ואת כדאיות ההשקעה בהם. זה משהו שצריך לחשוש ממנו מאוד, וזה הגורם הראשון שיוביל לעליה בפליטות גזי חממה, במיוחד אם יסבו מקורות אנרגיה בתעשייה בחזרה לשימוש בדלקי מאובנים".

אנחנו בעיצומו של משבר היסטורי. למה זה חשוב לעסוק בזה דווקא עכשיו?

"כי המשבר הבא הוא משבר האקלים. ואם לא נלמד לקחים מהמשבר הנוכחי, אנו עלולים למצוא את עצמנו במציאות לא רחוקה, לפחות מבחינת האימפקט הכלכלי. משבר האקלים יכה בכל המדינות ללא אבחנה, בין אם עשירות או עניות. אירועי טבע קיצוניים יהוו נטל כלכלי כבד על כל מדינות העולם. החשש הוא שהמשבר הנוכחי יתרום להעצמת המשבר האקלימי".

אז מה צריך לעשות?

"הפתרון, וזה פתרון מוכח ואין לו חלופה, הוא לעבור לכלכלה מעגלית. צריך לתמרץ ולעודד את הכלכלה ואת הצמיחה, אבל בדרכים שלא פוגעות ביעילות של המערכת הכלכלית ותורמות לסביבה. עושים זאת באמצעות התייעלות דרמטית בשימוש בחומרי גלם, הותרת חומרי הגלם כמשאב בתוך מעגל הייצור והצריכה, באמצעות הגברה משמעותית של השימוש החוזר, המחזור והשבת פסולת לאנרגיה.

"חייבים לאפשר המשך צמיחה כלכלית תוך קיימות סביבתית. ליצור תהיליכים שמגבירים תעסוקה בענפי סביבה וקלינטק, ומצד שני להסב את השימוש בחומרי גלם מזיקים ולא מתחדשים לחומרים בני-קיימא מתחדשים על בסיס חומרים שכבר קיימים במערכת. איך עושים את זה? צריך לטפל בכל אחד מהשלבים במעגל הייצור והצריכה. בכריית משאבים, למשל, לעבור מכריית חומרים בתוליים לשימוש בחומרים ממוחזרים. או לתכנן מוצרים באופן שמתחשב בחומרי הגלם הזמינים ובאפשרות למחזר אותם, ולתכנן באופן שמנצל אותם באופן מיטבי. את שלב הייצור צריך להתאים באמצעות שילוב אנרגיות מתחדשות שיחליפו אנרגיה מתכלה".

זה נשמע כמו משהו מאוד יקר לביצוע. וכמו שאמרת אנחנו על סף משבר כלכלי

"במעבר לכלכלה מעגילת יש הוצאה, אבל גם הכנסת גדולה. כל התהליך נעשה מתוך התייחסות לשורת הרווח. הוא חייב להיות כלכלי בכל אחד ואחד מהשלבים שלו. יש לא מעט עבודה שנעשית באקדמיה שמראה שבכל אחד מהשלבים ניתן ליצור מודלים כלכליים אפקטיביים. אבל זה מחייב מדיניות ברורה והבנה שלשם חייבים ללכת. כי החלופה היא פגיעה דרמטית בסביבה, העצמת משבר האקלים, יצירת משבר כלכלי נוסף ופגיעה בריאותית חמורה. זיהום אוויר בישראל הורג 1,500 איש בשנה. על זה לא סגרו את המשק והכניסו את כולם לבית כדי למנוע את התמותה. אם נחמיר את זיהום האוויר, נגביר את התחלואה הזו. ושוב מי שיפגעו הן אוכלוסייות חלשות, קשישים ובמקרה של זיהום אוויר גם תינוקות. הזנקים הבריאותיים של זיהום הסביבה נופלים גם הם על מערכת הרפואה הציבורית, בדיוק כמו במשבר הנוכחי. יש כאן עלויות ישירות שנוטים לשכוח אותן".

מה ההבדל? למה אנחנו מוכנים להקריב כל כך הרבה בגלל הקורונה, אבל לא בגלל משבר האקלים?

"אנחנו והמנהיגים שלנו מעכלים הרבה יותר סיכון שבו רואים התגברות מאוד מהירה ופתאומית, מאשר סיכונים אטיים או שההתקדמות בהם אטית ושקשה להצביע בהם על קשרים מובהקים לבני אדם. למשל בתמותה מזיהום אוויר. בדרך כלל לא נאמר שאדם אחד ספציפי מת מזיהום אוויר. עם הקורונה יש בדיקה ואפשר לייחס את המוות לנגיף. בזיהום אוויר הנתון פחות מובהק ברמה האישית. זיהום אוויר גם כל הזמן קיים, הוא מתרחש ברקע. זה משהו שמלווה אותנו באופן מתמשך. התפרצות הקורונה היא אירוע שיודעים את מועד ההתחלה שלו. בגלל ההבדלים הללו אנחנו נוטים לייחס משמעות אחרת לשני הסיכונים. זו טעות חמורה שנובעת מההטיות שלנו כבני אדם ומההטיות של מקבלי ההחלטות".

מה הפתרון לזה?

"צריך ליצור ארכיטקטורה של בחירה. להציב כברירות מחדל את האפשרויות המועילות. למשל, בסופר להציב מוצרים שקיבלו תו תקן ירוק בסופר מול עיני הצרכנים. אם היתה בתיאוריה אפשרות לרכוש חשמל משדה סולארי או מתחנת כוח מזהמת, ברירת המחדל צריכה להיות סולארי. כנ"ל לגבי מערכות רגולציה. הן צריכות להיות מתוכננות כך שאפשרויות הבחירה יכוונו לאפשרויות הנכונות. בשביל זה צריך החלטה של המנהיגות שזה הכיוון. אנחנו לא רואים את זה קורה עדיין".