מתי חלה חובת ההודעה על קשיים בחברה
קריסת החברות של ענבל אור מעלה את השאלה מהו הגבול שבין ניהול עסקי כושל אך תקין, לבין הטלת חבות אישית
קריסת אשכול חברות ענבל אור יצרה גל נפגעים חדש מעסקאות עם חברה בע"מ, והיא שבה ומציפה את נושא הרמת המסך והטלת אחריות אישית לחובות החברה. במאמר זה נתייחס לפן אחד בנושא זה: חובת הודעה על קשיים.
כל העוסק בתחום הרמת המסך והטלת אחריות אישית מודע לעובדה, כי לעיתים הגבול שבין ניהול עסקי כושל אך תקין, לבין הטלת חבות אישית, הוא דק ביותר.
אי מתן הודעה על מצבה הכלכלי הקשה של החברה ייחשב כמצג שווא. צילום: שאטרסטוק
אחד המקרים הנפוצים בהם נחצה הגבול שבין כשלון עסקי תמים להתנהלות שלא כדין – המאפשרת אחריות אישית של בעלי/מנהלי החברה - הינו כאשר האורגן
לא גילה את אזנו של המתקשר עם החברה אודות מצבה הקשה. סיטואציה זו מתעוררת במגוון רחב של פעילות החברה: חתימת הסכמים, הזמנת סחורה, משיכת צ'קים, יצירת התחייבויות חדשות של החברה, ועוד.
הפסיקה קבעה כי אי מתן הודעה על מצבה הכלכלי הקשה של החברה ייחשב כמצג שווא, כהפרת חובת תום הלב, כרשלנות ולעיתים אף כתרמית של ממש – כל אלו עילות המאפשרות, בנסיבות הראויות, הגשת תביעה אישית בגין חוב החברה (מכח הרמת המסך/תביעה לחיוב אישי).
באילו מקרים מתעוררת חובת האורגן ליתן הודעה זו?
יש מצבים שבהם החברה מצויה בקשיים כלכליים שטרם הבשילו למצב של חדלות פירעון. במצבים אלו, בעלי המניות ממשיכים לפעול כרגיל, מתוך תקווה (שלעיתים מתממשת) – כי בעקבות פעולותיהם החברה תתאושש. ברור כי במקרים אלה, אין זה ראוי ונכון לדרוש מבעל חברה לדווח למתקשרים עימה אודות הקשיים, שהלא בהכרח זה יחמיר את מצבה עוד יותר ויפגע אנושות בחיי המסחר.
הפסיקה איזנה בין הצדדים העסקיים והמשפטיים בסוגייה זו, וקבעה כי חובת האורגנים של החברה לדווח למתקשרים עימה אודות מצבה הכלכלי הקשה, במקרים להלן:
● שיש להם ידיעה ברורה כי התחייבות החברה לא תקוים.
● שהיתה צריכה להיות להם (אובייקטיבית) ידיעה ברורה כי התחייבות החברה לא תקוים.
● עצימת עיניים בלתי סבירה תיחשב כידיעה.
● כאשר החברה היתה במצב כלכלי אקוטי, ועסקה בגלגול אין סופי של כספים ו/או התחייבויות במטרה לדחות את הקץ, אולם ללא מוצא מעשי.
● כאשר מוכח כי בעל המניות/מנהל/אורגן של החברה ידע שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה, בנסיבות כר"ל, נשללת ממנו הזכות להמשיך ולהפעיל את החברה תוך כדי יצירת חובות חדשים.
אם הוא יצר חבות חדשה כשהוא יודע שאין ולא יהיה ביכולת החברה לעמוד בה ולא הודיע לצד המתקשר אודות מצבה הקשה של החברה - הרי שפעל בניגוד לחובת מתן הודעה על מצב כלכלי קשה והוא חשוף לכאורה לתביעה אישית.
המסקנות:
1. הפרת החובה ליידע את המתקשר עם החברה אודות מצבה הרעוע – מהווה עילה להרמת המסך/הטלת אחריות אישית.
2. על התובע מוטל נטל הראיה להוכחת הפרת החובה למתן הודעה כאמור.
3. לשם כך עליו להקים תשתית עובדתית ראויה ומפורטת של מצב החברה עובר להתקשרות.
- אבי זילברפלד, עו"ד ונוטריון, עוסק בדיני בנקאות, מנהל פורום דיני בנקאות
באתר הפורומים המשפטיים ומחבר הספר "אחריות אישית בתאגיד והרמת המסך"
