אמיר ירון: "רמת הגירעון הנוכחית גבוהה מכדי לאפשר הגדלה נוספת"

"אלו ימים בעלי חשיבות – מערכת הבחירות מתקרבת לסיומה, ובד בבד מיליוני תלמידים חוזרים לספסל הלימודים כדי לרכוש השכלה ואת הכלים הנדרשים כדי להוביל את המדינה בעתיד. אנצל את ההזדמנות כדי לדון בסוגיות שמעסיקות כל אחד כפרט, ואת כולנו, ובוודאי את בנק ישראל ברמת הכלל – עתיד ילדינו והדורות הבאים, ורמת החיים שאנו מעוניינים לשפר לטובתם, וכמובן לטובתנו כמדינה". כך פתח היום (ב') נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, את נאומו בוועידה הכלכלית הלאומית של "כלכליסט" בשיתוף בנק לאומי.

"לפני מספר ימים פרסמה חטיבת המחקר בבנק ישראל מסמך מקיף שכל כולו עוסק בצעדים הנדרשים כדי להעלות את רמת החיים בישראל. שאלנו את עצמנו כיצד לעשות זאת, והתשובה היא שהמיקוד הנדרש הוא בשיפור הפריון לעובד בישראל".

לדברי ירון, "ההחלטות הנבונות שקיבלו קובעי המדיניות במדינתנו מאז היווסדה ועד היום ביססו וחיזקו את כלכלת ישראל, את יציבותה ועוצמתה, והביאו אותנו למצב שבו אנו ערוכים היום להתחיל לנקוט בצעדים הנדרשים כדי להכין את הכלכלה והמשק לעשורים הבאים. יישום ההמלצות של בנק ישראל יסייע להצעיד את ישראל לעתיד עם רמת חיים גבוהה יותר. אני אומר זאת בבטחון מלא!" הדגיש.

פרופ' אמיר ירון נגיד בנק ישראל צילום: עמית שעל

אלא שירון לא ברח מהתייחסות לעלות הכלכלית של היוזמות של בנק ישראל להגדלת הפריון: "כמובן שהדבר כרוך בהשקעה לא מבוטלת. עלות הצעדים המופיעים בדו"ח, כאשר יגיעו ליישום מלא בעוד מספר שנים, אינה נמוכה: כ-3% תוצר לשנה בקירוב, שהם כ-44 מיליארד שקל לשנה במונחי התוצר הנוכחי. העלות גבוהה בשל עומק הפערים שנצברו בתחומים שונים לאורך העשורים האחרונים. ואולם, ההשקעה תשתלם, ובגדול: הערכתנו לתוספת לתוצר בטווח הארוך מיישום ההמלצות גבוהה בהרבה - כ-20% לשנה. או במילים פשוטות יותר – כ-270 מיליארד שקל יותר, במונחי התוצר הנוכחי, לילדינו ולדורות הבאים".

ומה לגבי הגירעון התופח והצורך לטפל בו, אולי כבר באופן מיידי? על כך אמר ירון: "אדגיש כי יישום התוכנית לא בא על חשבון הצורך לטפל בנחישות בסוגיות הפיסקליות ובגירעון המעמיק. מניתי בזמנו את הצעדים שהממשלה הנכנסת ודאי תידרש לעשות: צמצום הוצאות לא יעילות בתחילה, ביטול פטורים ממס, וככל הנראה גם להעלות את שיעורי המסים. אין זה סותר את הצורך או האפשרות להתחיל ביישום ההמלצות כבר עתה. בראש ובראשונה, מכיוון ששלב התכנון ובניית הכלים ליישום הרפורמות, שהוא חלק מהותי באימוץ ההמלצות, יארך זמן, ובמקביל עלותו זניחה יחסית. בנוסף ישנן המלצות רבות שניתן ליישם כבר היום, כיוון שהן עוסקות בהסטת מקורות קיימים ובתהליכים מנהליים".

ירון חזר והתייחס להמלצות בנק ישראל, ואף מנה אותן. "התוצר לשעת עבודה בישראל, מה שאנחנו הכלכלנים מגדירים כ'פריון העבודה', נמוך ב-24% לעומת ממוצע מדינות ה-OECD, ופער זה לא מצטמצם בעשורים האחרונים. לפער הזה יש השלכות גדולות על רמת החיים בישראל: נחיתות הפריון מול המדינות המתקדמות מתבטאת בשכר עבודה וברמת חיים נמוכים יותר בישראל לעומת מדינות מערביות אחרות.

"זיהינו שהפער לרעת ישראל בפריון העבודה נובע בעיקר ממספר גורמים: איכות נמוכה יחסית של ההשכלה והחינוך בישראל; פיגור ברמת התשתיות ובכמות ההון העסקי; והרגולציה והבירוקרטיה במגזר הציבורי". ביחס לחינוך אמר: "בשנים האחרונות התחדדה ההכרה שלמרות שישראל היא אומת הסטארט-אפ שבה נולדו הדיסק און-קי, WAZE, מובילאיי ושלל פתרונות סייבר מורכבים, היכולת של מרבית העובדים בישראל לפתור בעיות בסיסיות יותר לוקה בחסר. בנוסף לפיגור הניכר שלנו בממוצע המיומנויות ישראל מאופיינת גם באי-שוויון גדול בהישגים הלימודיים, בהבדלים גדולים במיומנויות העבודה הבסיסיות בין העובדים, בפערי שכר גדולים, ובהבדלים גדולים בפריון בין הענפים השונים. בשעה שהעובדים החזקים בישראל דומים בתפוקתם ובמיומנויותיהם לעובדים החזקים בעולם, העובדים החלשים אצלנו חלשים בהרבה ממקביליהם בעולם.

"איך מחזקים את ה'חלשים' ומעלים את תפוקת העובד הישראלי? קיים קשר ישיר - וסיבתי - בין איכות ההשכלה של כוח העבודה לבין הפריון, תוך הדגשת החשיבות של היכולות הקוגניטיביות הבסיסיות, שמאפשרות שינוי מקצועי לאורך החיים. חשוב לומר שהפערים באיכות ההשכלה בישראל קיימים כמעט בכל קבוצות הגיל וההשכלה ואינם נחלת מקטע מסוים בחברה הישראלית. לכן הטיפול חייב להקיף את כל דרגי החינוך, ולהתחיל כבר בגיל הרך. זוכה פרס נובל ג'יימס הקמן מצא במחקריו עד כמה נקודת הזינוק של הגיל הרך חשובה להצלחה כלכלית במהלך החיים, ובפרט עבור ילדים מרקע חברתי-כלכלי נמוך.

"לכן, חשוב שמעונות היום המאכלסים ילדים מרקע חלש יתחילו את הרצף החינוכי של הילדים כבר בגיל צעיר מאוד. במקביל, חשוב לבצע התאמות בסבסוד עלות המעונות לאוכלוסיות החלשות, כך שהוא יעצים את התמריצים לעבודה של שני ההורים. מהלכים כאלו מביאים, כאמור, לרווח כפול: יש ביכולתם לתרום בצורה מהותית לצמיחה העתידית וכן לתרום לצמצום פערים ולגידול בשוויון הזדמנויות".

ירון הבהיר כי "ככלכלנים, אנו נמנעים מעיסוק בפדגוגיה. אנו מתמקדים בתמריצים שיסייעו לשיפור בתחום, וממליצים להתאים את מבנה התגמול של המורים לצרכים הדחופים של המערכת: שיפור התגמול של בעלי הכשרה במקצועות שבהם קיים פיגור בהישגים ומחסור במורים (מתמטיקה, מדעים ואנגלית) ושיפור התגמול למורים שילמדו בבתי ספר המאכלסים תלמידים מרקע חלש. כל זאת, בתנאי שיתקיימו תהליכי הערכה רצופים של מידת הצלחתם של המורים ושל בתי הספר ביצירת תהליך שיפור לימודי, חינוכי וחברתי".

כעת עבר ירון לעסוק בקצה השני של הסקאלה - האוכלוסיה המבוגרת. "בנוסף להשקעה הנדרשת בגילים הצעירים, יש גם צעדים נדרשים עבור האוכלוסייה המבוגרת יותר. בישראל משקיעים מעט מדי בפיתוח ההון האנושי בגילאים מבוגרים, באמצעות הכשרות מקצועיות. גידול הגמישות בשוק העבודה והתארכות חיי העבודה עם עליית תוחלת החיים וגיל הפרישה האפקטיבי מחייבים רפורמה משמעותית בתחום זה, הן בשיפור התפוקות של המכללות הטכנולוגיות, והן בהתאמת התכנים של ההכשרות. הרפורמה שהממשלה אימצה לאחרונה בתחום המכללות הטכנולוגיות היא צעד חשוב בכיוון הנכון, וההמלצות המופיעות בתחום זה בטיוטת דו"ח ועדת 2030 שמינתה הממשלה מצביעות על צעדים חשובים נוספים שיתרמו להתמודדות טובה יותר של ישראל בנושא ההכשרות המקצועיות".

ביחס לתחום ההון העסקי אמר: "השונות הרבה של המשק הישראלי מתבטאת גם במידת החדשנות ובהיקף ההשקעה בהון פיסי על פני ענפים שונים. בתחום זה מצבנו טוב בענפים מייצאים ובמיוחד בענפי התוכנה אבל טעון שיפור ביתר המשק, בהשוואה לתחומים מקבילים במדינות אחרות. למה זה קורה? ראשית, סביר להניח שחלק מכך הוא תוצאה טבעית של כוחות השוק: ישראל פיתחה לעצמה יתרון יחסי בתחום ההייטק שמצליח לבצע השקעות מוצלחות ולמשוך אליו אנשי תוכנה וחומרה מובחרים. אולם המעורבות של הממשלה מעודדת את תחומי הפעילות המוצלחים הללו באופן ישיר וכמעט בלעדי ובכך מייקרת את גורמי הייצור האנושיים והפיסיים עבור הענפים האחרים, שמעסיקים את מרבית העובדים במשק. לאורך זמן, הפריון של חברות הייצוא יתקשה להמשיך ולגדול כשהחברות שמספקות להן חומרי גלם ושירותים נשארות כל-כך מאחור".

ירון הבהיר כי "נדרש שינוי הדרגתי שיהפוך את התמיכה בענפי המשק לכזו שמבוססת על תמרוץ תחומי הפעילות והענפים השונים לפי הקריטריון הכלכלי שמביא למשק את התשואה הגבוהה ביותר על ההשקעה והתמיכה הממשלתית – גם בקרב היצואנים, שיוכלו להמשיך ליהנות ממנה, וגם בקרב היצרנים המקומיים. חשוב להתמקד בהפעלת תוכניות שתומכות בהסרת כשלי שוק המעכבים יצירה והטמעה של ידע ייחודי, חדשנות ושיטות ניהול העשויים לזלוג לחברות אחרות. מדיניות זו, לצד השפעת ייעול וצמצום הרגולציה, עשויים לתרום משמעותית לגידול מלאי ההון בענפים המייצאים ובענפים המקומיים גם יחד".

באשר לתחום התשתיות אמר: "שיעור ההשקעה בתשתיות התחבורה בישראל דומה בשנים האחרונות לשיעור ההשקעה הממוצע במדינות ה-OECD, אך שיעור זה רחוק מזה הנדרש לצמצום הפער ביעילות התחבורה לעומת המדינות המובילות. זאת, הן בשל הפער שהצטבר והן בשל גידול האוכלוסיה המהיר בישראל , שיפור מערכת התחבורה, ובפרט זו הציבורית, יצמצם את משך הזמן המבוזבז בדרכים. דוגמה ששמעתי וממחישה היטב את הנושא היא ששרברב בגוש דן מספיק להגיע למחצית מהבתים שאליהם מספיק להגיע שרברב שעובד באזורים ללא עומס רב בכבישים. זה מצב שמייצר כמובן תפוקה נמוכה יותר של אותו שרברב, וייקור של שירותיו לצרכן".

כעת עבר לעסוק ירון בנושא הרגולציה. "ישראל מדורגת במקום ה-29 מבין 34 המדינות החברות ב-OECD מבחינת הקלוּת הרגולטורית בעשיית העסקים. למרות ההכרה של הממשלה בחשיבות הנושא, השיפור בפועל סבוך ואיטי מאד. חשוב לפיכך להאיץ את תהליך אימוץ הרגולציה ממדינות מפותחות אחרות, אלא אם יש סיבות מהותיות להימנע מכך במקרים פרטניים. דבר זה יסייע הן בהקלת הנטל הרגולטורי והן בהגברת התחרות הבין-לאומית במשק. לצד זאת, כדי לייעל את התהליכים הביורוקרטיים, אנו מציעים לקבוע בהסכמי השכר במגזר הציבורי יעדים לאימוץ תהליכים דיגיטליים בשירותי הממשלה למגזר העסקי.

"על היכולת לממן את ההשקעה הנדרשת מעיב המצב הפיסקאלי העכשווי: הגירעון המבני של הממשלה גדל בשנים האחרונות ליותר מ-3.5% תוצר, וללא תיקון משמעותי הוא צפוי להמשיך ולגדול ב-2021 ואילך. יישום התוכנית לא בא על חשבון הצורך לטפל בסוגיות הפיסקליות ובגירעון המעמיק. נהפוך הוא: ההשקעות הנדרשות מחייבות לטפל במהירות ובנחישות בגירעון הקיים.

"מכיוון שההוצאות הגדולות בגין התכניות שהוצגו לעיל צפויות רק בעוד מספר שנים – לאחר שייושמו הצעדים המקדימים ויבשילו התוכניות לקידום התשתיות - חשוב שהממשלה תיערך ליישום בהקדם מבחינת המסגרות הפיסקליות שתאפשרנה את אותן השקעות שמנינו ושביכולתן לשפר באופן משמעותי את רמת החיים בישראל. היערכות כזאת חשובה בראש ובראשונה כדי להבטיח את המשך יציבות המשק, אך גם כדי לשפר את זמינות המקורות למימון ההשקעות הנדרשות. משמעות הדבר היא התכנסות בהקדם לגירעון שיבטיח לפחות ייצוב של יחס החוב הציבורי לתוצר, ושמירה על רמה זו בשנים הבאות לצד יישום הדרגתי של המהלכים תומכי הצמיחה המוצעים כאן".

ירון ביקש להבהיר כי מימון תוכניותיו הגרנדיוזיות לא אמור להגיע דווקא מהגדלת החובות. "אין בכוונתנו להמליץ לממן את ההשקעות – על אף שתשואתן הצפויה גבוהה – באמצעות גירעון וצבירת חוב ציבורי, שיוחזר בעתיד. ככלל, יש היגיון בטענה זו, אך השאלה היא איזו רמת גירעון היא בת-קיימא. רמת הגירעון הנוכחית היא להערכתנו גבוהה מכדי לאפשר הגדלה נוספת, בשל הסיכונים המקרו-כלכליים של הטווח הקצר הטמונים בה. בנוסף, מימון גירעוני מייצר סיכונים לאיכות בחירת הפרויקטים ולאובדן שליטה בעלויות. כאשר פרויקטים ציבוריים ממומנים ללא מגבלת תקציב אפקטיבית בטווח הקצר – כזו המשקפת לציבור ולקובעי המדיניות בזמן אמת את עלות המקורות הנדרשים להשקעה – גדל הסיכון להקצאה לא יעילה של ההשקעות ולחריגות בעלותן.

"ההמלצות הללו ממחישות את האפשרויות המוחשיות שאנו מניחים בפני קובעי המדיניות להעלאת רמת החיים בישראל", סיכם הנגיד את דבריו. עוצמתן היא לטעמי בהיותן משולבות זו עם זו ומפורטות דיין ברמת עלות המימוש של כל סעיף וסעיף שבדוח יישומן במקביל ימקסם את הסיכוי להצלחת התוכנית. כל אחד יכול לעיין בדו"ח והוא הוצג כבר למשרדי הממשלה השונים בעת גיבושו".