חומרי הגלם מצוינים, בגלל המחיר קיווינו ליותר

קיוטו ההרצליינית נפתחה בתום תקופה של שיפוצים, ומתיחת הפנים ניכרת יותר בעיצוב ופחות בצלחת. בהתחשב במוניטין שהמסעדה חצבה לעצמה במשך עשר שנים ציפינו ליותר

גלי וולוצקי 10:1701.11.10

תגיות:

בעשר שנות פעילותה הצליחה קיוטו בהרצליה למצב את עצמה כאחת ממסעדות הסושי המקצועניות בשטח. לפני כשבועיים היא נפתחה מחדש, אחרי תקופת שיפוצים שבה עברה מתיחת פנים. העסקית החדשה בקיוטו מציעה חמישה מסלולי מחיר (49–89 שקל) הכוללים מנה ראשונה ועיקרית, וקופסאות בנטו במחירים 96/85 שקל.

השירות צלע למן ההתחלה. מארחת חביבה הובילה לשולחן סמוך לבר הסושי, אבל את ההזמנה הצלחנו למסור רק אחרי כרבע שעה של ישיבה - וגם אז למלצרית שנראתה קצרת רוח. השולחן הסמוך, שאכלסו אותו אנשי עסקים יפנים, זכה לשירות מסור יותר.

מכיוון שהחלטנו ליהנות מהטוב ביותר שיש למסעדה להציע, בחרנו בלי היסוס בעסקיות היקרות יותר, המאפשרות לבחור בין קומבינציות סושי עשירות ומנות של פירות ים.

מנה מתחנפת

סלט אטריות צלופן עם מלפפונים, עשבי תיבול וקוביות קטנטנות של טופו היה כמעט טוב. טוב, כי הוא הכיל את כל המרכיבים הנכונים - עלי נענע רעננים, עלי סלרי, שנתנו רובד נוסף לטעמים, ושמץ נעים של חריפות - אבל רק כמעט, כי הוא הוטבע ביותר מדי רוטב צ'ילי מתוק, שהפך אותו למנה מתחנפת. מנת אגדשי טופו, קוביות של טופו מטוגן במיצוי פטריות שיטאקי, היתה נחמדה.

נודלס עם פירות ים (שרימפס, קלמארי ומולים: 79 שקל) ברוטב סצ'ואן היו סבירים, אבל לא התעלו על מה שתקבלו בכל מסעדה אסייתית פשוטה. אבל האכזבה של הארוחה היתה, ללא ספק, קומבינציית הסושי (89 שקל). היא כללה שש יחידות מאקי, שש יחידות סשימי וארבעה ניגירי. עד כאן הכל טוב ויפה, אלא שכל־כולה הורכבה משני סוגי הדגים הבנאליים ביותר שאפשר להעלות על הדעת - סלמון וטונה אדומה - וחריג אחד, ניגירי ילוטייל. נתחי הסשימי היו מאיכות מצוינת, הניגירי היה טוב והמאקי היו סבירים, אך בהתחשב במוניטין של המסעדה ובמחיר הקומביניציה, ראוי היה שתהיה יותר מושקעת ומגוונת.