"אם יש בי שמחה היא משום שהעבודות שלי נעשות בישראל"

 שעת בוקר, והעבודה בסטודיו הצנוע של איילה צרפתי, בבניין מגורים בלב תל אביב, בעיצומה. היא רכונה על שולחן קטן כשהיא מכסה בסיס קֶרָמי של אחת מעבודות התאורה שלה בפירורי זכוכית בגוונים של חום. על שולחנות אחרים עובדים אמני הזכוכית אנה גוטווין ואיתן הול במבערים קטנים, מחברים מוטות זכוכית זה לזה לכדי רשת סבוכה של קוּרים. אלה יהפכו בתום עבודה ממושכת לאובייקט תאורה בסדרת Soma הנודעת של צרפתי.

רוב העבודות שלה מיוצרות בהזמנה למוזיאונים, אדריכלים ולקוחות פרטיים, ומחירן נאמד באלפים רבים של דולרים. כך גרסה של Soma מאירה את חדר המוזיקה של הזמר פול סיימון, וגרסה אחרת שלה תלויה במשכנו המקומי של חוזה מוגרבי, מהחשובים שבאספני האמנות בעולם. את העבודה המוזמנת האחרונה שלה, מסדרת Rapa, יצרה למיטשל ליכטנשטיין, בנו של אמן הפופ־ארט רוי ליכטנשטיין, שביקש כמה עבודות לדירתו הניו־יורקית ורצה עוד. "הוא ובן זוגו הראו לי חלל בדירה, ורצו פריט ריהוט שיתאים במיוחד אליו. סיכמנו על גודל, אך מלבד זאת הם נתנו לי יד חופשית לגמרי. עשיתי להם עבודה בלי שהם ראו סקיצות בכלל, והם התלהבו מאוד מהתוצאה הסופית".

גופי התאורה של Soma, יצירתה העכשווית, עשויים מוטות זכוכית דקים שמעליהם רוסס פולימר נוזלי. התוצאה — מעין ענן של קורים המכסים על מארג רוחש של נימים מוארים - הוצגה לראשונה כמיצב תאורה בתערוכת היחיד של צרפתי במוזיאון תל אביב ב־2008. כעת גרסה עדכנית שלו, שאורכה 3 מטרים, כמו מרחפת בתקרת ביתה של צרפתי, שנמצא קומה מעל לסטודיו. המנורה מפיצה אור רך בדירה, שבה עבודות נוספות של צרפתי לאורך השנים: מגופי תאורה ממשי בהשראה תת־ימית שיצרה בשנותיה הראשונות, דרך ערסל ה־Satala, שהחל את דרכו כפריט One of a Kind והפך ללהיט, ועד הספות והכורסאות המערסלות מסדרת הלבד Rapa, ששואבת השראה מחלוקי אבן ומהגוף הנשי.

צרפתי בעבודה. למטה: סקיצה ל־soma בחדר המוזיקה בביתו של הזמר צילום: תומי הרפז

בחדר העבודה הסמוך נערמים על השולחנות, בארון הקיר הגדול ובתיבות פלסטיק גלילי צמר וסיבים שונים (במבוק, המפ ומשי) בשלל גוונים. לקירות מוצמדים שקיקים המכילים דגימות של ערבובי צבע ודוגמיות עגולות של לבד שצרפתי מייצרת בעצמה לצד הניסיונות הראשונים שלה ליצור בזכוכית.

איך Soma נולדה?

"נקודת המוצא היתה השיחים שיש בכל שדה אשר מכוסים בקורים שבתוכם פועל זחל דובון הקורים. זה זיכרון ילדות ונקודת התייחסות. יש כאן סוג של חלל קוּרי שמאפשר מקום, וישנם ההקשר והסמל של תהליך שינוי: הזחל, הגולם והפרפר. אני מנסה לשקף מצבי תודעה, ונושא־העל של כל ההתעסקות שלי היה שבריריות ופריכות והיכולת להתאחד למשהו בעל אופי או עוצמה. מיד כשראיתי את קורי הזכוכית של איתן הול בתערוכת הגמר של המחלקה לזכוכית בבצלאל בקיץ 2002 (מאז הוא עובד איתה על Soma) הרגשתי שמצאתי את הדרך לשפה שחיפשתי".

צרפתי מספרת על תהליך ארוך של תחקיר ולמידה: "בפיתוח השפה חקרתי נושאים נרטיביים מהטבע, תצורות אורגניות, עד שהגעתי למהות מופשטת יותר. רוב העבודות שלי בעשור האחרון הן מופשטות אבל אני חוזרת מדי פעם לעבודות נרטיביות יותר, בסגנון עבודות השולחן המוקדמות".

עבודות של איילה צרפתי צילום: תומי הרפז

מה עוד כלל המחקר?

"אני עובדת על Soma ברצינות מ־2002. חמש שנים הוקדשו רק לפיתוח, עד שהרגשתי שאפשר להציג אותה. בהתחלה נדרש לי זמן להשתחרר מהחשיבה על המשי וקווי המתאר שלו. הדברים הראשונים שעשיתי בזכוכית עדיין שידרו עבודה במשי, ולקח זמן לפרק, לשחרר, להפריד ולתת לזה לקחת אותי. בכלל, שנתיים עברו עד שמצאתי את הבחור שמייצר את הזכוכית באיטליה. היתה גם הרבה עבודה על 'המילון הצבעוני', על פלטת הצבעים, סוגי השקיפויות, הגוונים ועובי הקו". עד לאחרונה היא עבדה עם היצרן האיטלקי, עד שהחלה לשתף פעולה עם אמנית הזכוכית מעין פייגין ולייצר את הזכוכית בתל אביב.

גם צורות המארג של נימי הזכוכית זכו בסטודיו לסיווג מילוני, אשר התגבש בעבודה המשותפת עם הול וגוטווין, שצרפתי משתפת איתם פעולה מאז החלה העבודה על Soma. "זאת שפה שיצרנו יחד", היא מספרת. "גיבשנו בשנים הראשונות כמה סוגי משנה של צורות ומרקמים, ונתנו להם שמות. השמות מאפשרים לנו לתקשר בכל עבודה. מתחילים מסקיצה של גובה וגודל וניואנסים, ובמשך זמן הייצור הארוך העבודה מתפתחת. אבל עד שלא מרססים את הפולימר, אי אפשר לראות את התוצאה הסופית — הכל שקוף על שקוף, נימים על נימים, קורים על קורים".

מה שהתחיל כמיצב תאורה רצפתי התפתח למגוון תצורות - מגופי תאורה בקנה מידה קטן, שולחני, ועד כאלה המתפרסים על כמה מטרים, שנתלים על הקיר או במפגש בין שני קירות. התלייה על התקרה היא הפיתוח האחרון של הסדרה.

עבודה של איילה צרפתי צילום: אלעד שריג

"הראשון שביקש את זה היה בראד פיט. פגשתי אותו ביריד ארט באזל מיאמי ב־2010, והוא שאל אם אפשר לתלות את Soma על התקרה. עניתי שלא, כי עוד לא היה לי פתרון טכני לזה. בסוף הוא לא קנה עבודה, אבל הוא לא היחיד שביקש את זה, ובסופו של דבר נמצא פתרון".

צרפתי, בוגרת לימודי אמנות בבצלאל ובמידלסקס פוליטכניק בלונדון, נחשבת לאחת המעצבות הישראליות החשובות והמצליחות בעולם. אחרי שנפרדה מבעלה ושותפה באקווה קריאיישנס אלבי צרפתי, היא שבה לסטודיו שבו החלה ליצור בשנות התשעים והתמקדה בעיצוב פריטי "וואן אוף". היא מיוצגת על ידי גלריית Maison Gerard בניו יורק, ועבודותיה נרכשו בין השאר לאוספי המטרופוליטן בניו יורק, מוזיאון בוסטון לאמנות יפה, מוזיאון הזכוכית בקורנינג, מוזיאון תל אביב ומוזיאון העיצוב בחולון. עם זאת, לאורך השנים, ואף שמרבית ההזמנות מגיעות מחו"ל, היא בחרה להמשיך לפעול מתוך סטודיו מקומי. ממנו היא משגרת את היצירות העדינות שלה בארגזי עץ, כשהן עטופות בכריות פוך שנתפרו במיוחד עבורן, לכל רחבי העולם.

"אני מרגישה ישראלית, זה הבית שלי, ביני לבין תל אביב יש התאמה מלאה", היא מסבירה, "לא נוח לעבוד מכאן, אבל לא נוח לי לגור בשום מקום אחר. אני מתה על פריז, על קיוטו, אבל לבקר במקום ולחיות בו אלה דברים שונים. אם יש בי שמחה היא משום שהעבודות שלי Made in Israel, שאנחנו עושים הכל פה ומצליחים בנישה קשה מאוד".

צרפתי בעבודה צילום: תומי הרפז

למה קשה ליצור כאן?

"כי אנחנו רחוקים ממרכז העשייה העיצובית והאמנותית הבינלאומית. אנחנו רחוקים גם מבעלי המלאכה המסורתיים, כך שאנחנו עושים את רוב הדברים בעצמנו. חלק מהדברים המצאנו כי לא יכולנו להישען על מסורות עשייה שקיימות בחו"ל. אבל מבחינתי אני במקום שלי. יש בי שמחה שאני מעניקה פרנסה לכמה משפחות בישראל".

בשנים האחרונות נפרדת מאקווה קריאיישנס וחזרת לעבודה בסדר גודל אינטימי קרוב לבית. למה?

"כשהתחלתי לעבוד על Soma, אקווה כבר לא היתה בתחום העניין שלי, אז עזבתי וחזרתי לסטודיו המקורי עם הצוות שלי, שיש בו רק אנשים שעובדים איתי שנים רבות. רוב חיי עבדתי מהבית, כאמא לא היתה לי אפשרות אחרת. והסיטואציה האינטימית הרבה יותר מתאימה לאווירה שאני רוצה להשרות מאשר מפעל גדול".

קהל לקוחותיה של צרפתי הוא כאמור בינלאומי, והיא כזכור פועלת מכאן.

סקיצה ל־soma בחדר המוזיקה בביתו של הזמר פול סיימון

איך נעשית העבודה מול הלקוחות?

"זה יכול להתחיל מסקיצות רגילות ביד חופשית, שאני סורקת וממצבת בשרטוט של החלל שבו אמורה להיות ממוקמת העבודה. אז הן נשלחות ללקוח ומתחיל תהליך של קדימה ואחורה עד שמחליטים יחד".

מה ההבדל בין יצירה חופשית לבין עבודה מול לקוח?

"יש הרבה וריאציות לדבר הזה. אני אמנית במובן שבו אני יכולה לעשות רק פרויקטים שמחוברים לאג'נדה המקורית שלי. אם אני מתחברת לפרויקט אני מתמסרת אליו לחלוטין, ואם הבקשה רחוקה מדי מהקו שלי ואני לא מצליחה להתחבר אליה, אני אסרב. במובן הזה אני לא מעצבת תעשייתית או כזו שיכולה להשאיל את החשיבה שלי לטרקטור ואחר כך לטבעת. אני מתמסרת לקו חשיבה מסוים ויש לי מחויבות גדולה לחומרים. פעם זה אולי היה מובן מאליו: נגר התעסק רק בעץ, נפח רק בזכוכית. אבל כיום זאת מחויבות מתוך בחירה".

מה מדריך את הבחירה בחומרים?

"יש לי משיכה מובחנת לחומרים קוריים וכמה שיותר עתיקים בשימוש האנושי: זכוכית, לבד ואפילו נייר, שאני עושה בו ניסיונות בזמן האחרון. מלבד החיבור הראשון עם חומר יש תהליך ארוך של חיפוש וטעייה לשם מציאת שפה משותפת ביני לבינו, כשאחד משרת את השנייה ולהפך".