אושן אפס: ביקורת סרט על "ציפור בשחקים"
סטיבן סודרברג, פעם במאי סרטי אוסקר שוברי קופות, מדשדש כבר זמן רב עם סרטים רעים. "ציפור בשחקים", שעלה השבוע בנטפליקס, אינו יוצא דופן
08:2811.02.19
ב־2012 הכריז סטיבן סודרברג שהוא פורש מבימוי סרטי קולנוע. עד לאותו הרגע הוא הספיק להיות אחד הבמאים החשובים והמצליחים בעולם.
הוא זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן על סרטו הראשון "סקס, שקרים ווידיאו טייפ" (הבמאי הצעיר ביותר שזכה בפרס), שהכניס לתודעה את צירוף המילים "סרט אינדי" ושינה את פני תעשיית הקולנוע האמריקאית; גרף את האוסקר על בימוי "טראפיק"; העניק לג'וליה רוברטס את תפקיד ארין ברוקוביץ' שקנה לה את האוסקר; רשם הצלחה מסחרית עם "אושן 11" ואילך; וזכה באמי על בימוי סרט הטלוויזיה "מאחורי הקנדלברה". אבל אחרי שהאולפנים והמפיקים שוב ושוב פסלו לו פרויקטים ופיטרו אותו מכמה פרויקטים אחרים, הוא הכריז שעד יום ההולדת ה־50 שלו הוא יפרוש מעשייה קולנועית ויתמקד בתשוקה הנוכחית שלו, ציור, עם גיחות מזדמנות לבימוי תיאטרון וטלוויזיה.
סטיבן סודרברג. ההברקות והגישה המקורית שלו לא מוצאות כאן מקום צילום: גטי אימג'ס אבל הכרזות הפרישה של סודרברג התגלו כלא יותר מאנקדוטה חביבה ומשעשעת: הוא אמנם לא הוציא סרט בין 2013 ל־2017, אך לטלוויזיה הוא ביים בשנים אלה את הסדרות "The Knick" ו"מוזאיק", ומאז 2017 הוא הוציא את הסרטים "לוגאן לאקי", "אל־שפויה" ודרמת הספורט "ציפור בשחקים" (High Flying Bird), שעלתה בסוף השבוע האחרון בנטפליקס. בהמשך השנה יעלה סרטו "המכבסה", עם מריל סטריפ וגארי אולדמן, העוסק בפרשת מסמכי פנמה. את שני הסרטים האחרונים שיצאו הוא צילם בעצמו באייפון - בקובצי 4k ובאמצעות עדשות מקצועיות. אבל אם לא היינו כותבים את זה, ספק שהייתם שמים לב. כשם שמצלמות 16 מ"מ נתנו חופש ליוצרים עצמאיים בשנות השבעים והשמונים, מצלמות ביתיות נתנו זמינות וקלות הפקה ליוצרי שנות התשעים ומצלמות דיגיטליות קטנות הוזילו את ההפקות בשנות האלפיים - כך מנסה סודרברג להפוך את הטלפון שלו לכלי שפוטר את ההפקה מהשכרת ציוד מקצועי יקר ומסורבל מבלי לשבש את איכות התמונה. זה אכן סרט זריז ואנרגטי, עם תנועות מצלמה מפותלות וזוויות צילום מפתיעות. אבל בסופו של דבר זה סרט שבעיקר נסמך על דיאלוגים מהירים.
אנדרה הולנד ב"ציפור בשחקים". 72 שעות בחייו של סוכן ספורטאים בימי שביתת ה־NBA צילום: netflix "ציפור בשחקים", שהוקרן בבכורה לפני שבועיים בפסטיבל סאנדנס, הוא התסריט הראשון שכתב טארל אלווין מקרייני, אחד המחזאים הצעירים והמבטיחים בארה"ב, שהסרט זוכה האוסקר שלו "אור ירח" מבוסס על מחזה פרי עטו העוסק בזיכרונות הילדות שלו. אנדרה הולנד, ששיחק ב"אור ירח", מגלם את התפקיד הראשי, מה שמעורר את התחושה שהסרט זוכה האוסקר עזר לעורר מחדש את מיצי היצירתיות של סודרברג.
במרכז שני הסרטים עומד גבר שחור המחפש עצמאות ושחרור. ב"ציפור בשחקים" זהו סוכן ספורטאים בימי שביתת ה־NBA. שלושה ימים בחייו מציגים דיבורים מהירים על הפוליטיקות והאינטריגות בין שחקנים, סוכנים ובעלי הקבוצות - בלי אף סצנת ספורט אחת. משהו בהפקה המהירה, הדיאלוגים הפנים־תעשייתים וההימנעות משימוש במוזיקה הופך את הסרט לחוויה מעניינת בכל הקשור במניפולציות עסקיות, אבל מצומצמת למדי בכל הקשור לקולנוע. חובבי ספורט אמריקאי עשויים לאהוב אותו הרבה יותר מאשר חובבי קולנוע. אין בו זכר להברקות הקולנועיות של סודרברג או לגישה המקורית שלו לסיפור, ותחבולה עלילתית אחת - פרט מידע משמעותי שנחשף רק בסוף - נראית כאן בכלל כמו מניירה מעצבנת. אפשר לפתור את זה בתור "הניסוי של סודרברג בעשיית סרט לנטפליקס".
הסרט עוקב אחר המהלכים שהסוכן יוזם ומקמבן, בניסיון להביא את ההשבתה לסיומה רגע לפני שהוא ושחקניו פושטים את הרגל. התסריט של מקרייני משתמש בדמות נהדרת של מאמן נבחרת נוער (ביל דיוק) כדי ליצור השוואה רדיקלית בין מערכת היחסים של בעלי נבחרות הכדורסל הלבנים והשחקנים, השחורים ברובם, לבין מערכת היחסים של בעלים ועבדים (גם אם העבד הוא כעת מולטי־מיליונר). ואולי זה מה שמשך את סודרברג לסיפור הזה: במאבק המתמשך שלו נגד הוליווד העשירה והמיושנת, ייתכן שהוא מרגיש כמו עבד של המערכת, והסרט הזה הוא הניסיון שלו להבין איך הוא ומוסדות כמו נטפליקס יכולים לשבש את השיטה הנצלנית של בעלי הבית ולהחזיר אותו למשחק.
