המאיירת נעמה בנזימן: "ילדים לא חייבים לקבל הפי אנד"

ציורי חג. "לתערוכת הגמר שלי בבצלאל הגיעה הגננת שלי מגיל 5 עם ציורים שלי ששמרה. היו שם שני ציורים דומים של יום העצמאות ויום הזיכרון, שנבדלים בעיקר בצבעים ובהבעות הפנים של האנשים. בשניהם יש פס של שמים כחולים למעלה ופס חום של אדמה למטה, ועל האדמה עומדים מלא אנשים. בציור של יום הזיכרון האנשים עצובים ומנותקים, מצוירים בקווים ישרים והרבה צבע שחור. ואילו בציור של יום העצמאות האנשים מחייכים וצבעוניים מאוד, מנופפים בידיים ומלאי תנועה, מעורבבים לגמרי אלה באלה. כילדה הייתי מציירת המון, ולרבים מהציורים היתה כותרת כמו "אביב בא!" או "בילבי בת גרב, חמור וגמל". זה משהו שקיים בעבודות שלי גם היום. אני די בטוחה שקודם ציירתי את הציורים ואחר כך הוספתי את הכותרות".

איור: נעמה בנזימן

ממי את שואבת השראה?

סוזי לי (Lee), מאיירת וסופרת ילדים דרום־קוריאנית: "לי חוקרת את הפיזיות של הספר ואת מרכיביו. למשל, היא מתייחסת לתפר בין העמודים, כך שאלמנטים משתקפים בין הצדדים או עוברים מצד אחד של הכפולה לצדה השני. בספרי הקודם, ‘אמיליה’, איירתי שלוש כפולות, שאם פורסים אותן זו מעל זו, מתקבל איור המשכי של המסע מתחת לאדמה".

איאן פלקונר (Falconer), מאייר וסופר אמריקאי: "הוא מצחיק ושנון, פשוט ומתוחכם. הוא משלב בין איור מינימליסטי בשחור־לבן לשימוש חזק בצבע".

שון טאן (Tan), אמן, סופר וקולנוען אוסטרלי: "ספריו נועזים מבחינת מורכבות התכנים שלהם. למשל, הוא מסרב לסיים אותם בפתרון ברור ומנסה ליצור תחושה אמביוולנטית, אפילו מטרידה, אצל הקורא. זו תפיסה הפוכה מזו של רוב ספרי הילדים".

מה מעורר בך השראה?

מילונים ישנים. “סבא רבא שלי הוא דוד אטינגר, שב־1943 פרסם את ‘שפתנו במראות’, מילון בציורים שכתב וערך. בספר הזה התחילה ההתעניינות שלי בקשר שבין העולם המילולי לעולם החזותי".

יוגה. "לפעמים הכי טוב לעשות הפסקה. כשיש דברים שאני לא יודעת איך לפתור, היוגה מאפשרת לי שקט, יציבות, תנועה, הקשבה והתפתחות".

פרויקט שאת גאה בו במיוחד?

הספר "נוני ונוני־יותר". "ספרי שיצא לאור לפני כמה שבועות. אני מאיירת כבר 30 שנה: ספרים, מדורים בעיתונים, איור מסחרי. לפני עשר שנים החלטתי לסנן את העבודה המוזמנת, להתמקד ולנסות לכתוב בעצמי. זה ספר הילדים השלישי שכתבתי ואיירתי, והעבודה עליו התחילה לפני כמעט ארבע שנים. בערך באמצע התהליך הקראתי את הספר לבת שלי, והיא הטילה וטו על הסוף שכתבתי. זה היה מאתגר מאד לחשוב על זה מחדש, כי חיפשתי סיום פתוח — לא הפי אנד מצופה בסוכר, אבל גם לא טרגדיה, אלא משהו מורכב ואמיתי, שיש בו פתח לתקווה ואפשרות של נחמה".

מה את הכי אוהבת לאייר?

ציפורים. "בכל הספרים שכתבתי וגם כשאני סתם מקשקשת, תמיד אני מאיירת ציפורים. חלקן נראות כמו דגים מעופפים, לאחרות יש צעיפים, כובעים ורגליים כמו לאנשים. אולי זה בגלל שהספר הראשון שאיירתי עסק בברווזים ובברבורים".

ומה הכי פחות?

דברים שמבוססים על פרספקטיבה. "אין לי תפיסה מרחבית וחוש התמצאות, ולכן לאייר כיתה עם כל השולחנות והכיסאות והקירות והלוח, למשל, זה ממש מייגע מבחינתי. מהסיבה הזאת בספרי האחרון נתתי לדורי, בן זוגי המעצב התעשייתי, להכין לי שרטוטים שמראים איך דלתות צריכות להיפתח, ועבדתי לפיהם".

עמוד האינסטגרם של נעמה בנזימן - @naamabenziman