כולנו רקמה אחת: Adish הוא מותג אופנה ישראלי-פלסטיני יפהפה

עמית לוזון, אייל אליהו, ג׳ורדן נאסר וקוסאי אבו אקר, הם השותפים במותג אופנה ישראלי־ערבי־פלסטיני Adish. השם, “אדיש”, בתעתיק עברי, אולי מבקש להצביע על מצב קיים ולהוציא את הלקוחות מיחסם למצב הפוליטי, כי רק כך אפשר לייצר שיתוף פעולה בין ישראלים, פלסטינים וערבים ישראליים.

את המותג הקימו אליהו (26) ולוזון (25) מרמת השרון, שצירפו אליהם לפני שנתיים את אבו אקר (32) מבית לחם ונאסר (34) אמן פלסטיני מניו יורק. שיתוף הפעולה אינו רק עסקי: Adish מציע בגדי גברים בעיצוב ישראלי בשילוב עבודת רקמה של פלסטיניות מהשטחים ונשים מהמגזר הבדואי. הקשר הראשוני עם הרוקמות הפלסטיניות נוצר ב־2016 דרך פורום המשפחות השכולות, כשבהדרגה עברו השניים לעבוד עם קוסאי, בעלה של נציגה מהפורום שנהפך לשותף, ודואג לכל הייצור במפעל בשטחים (לחברה מפעל נוסף בדליית אל כרמל).

צילומים של האמנית מיכל חלבין לקולקציה החדשה של Adish. “האסתטיקה היא לא בדיוק אופנה, יותר דוקו־פאשן” צילום: מיכל חלבין

״כמונו, גם קוסאי לא התמחה באופנה, הוא פשוט גדל אתנו יחד״, מספרים אליהו ולוזון, ״יש לו תואר בכלכלה וניהול, והוא עבד בהרבה ארגוני שלום. החלום שלו הוא להציל את הכלכלה הפלסטינית. אנחנו נפגשים לא מעט בבית ג׳אלה, ופעם אחת נסענו אתו למחנה הפליטים דהיישה שם פועלת הסדנה של Adish, בהשתתפות 60 רוקמות ובניהולו של קוסאי״. השותף הרביעי הוא ג׳ורדן, שנשוי לבחור ישראלי וחי ויוצר בניו יורק, והוא משלים ביצירות האמנות שלו את עבודות הרקמה.

“עד שאתה לא יושב עם פלסטינים לקפה אתה לא מבין את החיים שלהם. אחרי שנפגשנו עם קוסאי והרוקמות הבנו שאנחנו חייבים להיות פוליטיים. אם לא נהיה פוליטיים נשקר לעצמנו״, אומר לוזון.

לוזון מעיד כי במשפחה שלו לא היתה מודעות פוליטית באופן מיוחד, ״נחשפתי לזה לראשונה בצבא, כששירתתי במודיעין והמפגש הראשון עם פורום המשפחות השכולות היה חוויה אינטנסיבית. כולם באמת רוצים לעבוד אתך כדי לצאת ממעגל השכול. הרוקמות הראשונות שפגשנו השתייכו לפורום והעבודה באמת משמעותית עבורן, למרות השכול ולא רק בשביל הכסף”.

השותפים ב־Adish, משמאל למטה ובכיוון השעון: אייל אליהו, קוסאי אבו אקר, ג’ורדן נאסר ועמית לוזון. עד שאתה לא יושב עם פלסטינים אתה לא מבין את החיים שלהם צילום: אלון דניאל', מיכל חלבין

האם אין בכל העסק הזה גם ניכוס תרבותי?

“אתה לא בא לקחת להן את התרבות אלא עובד אתן ביחד. על כל אטיקט של בגד מופיע שם הרוקמת ומאיפה היא באה, זה מאוד חשוב להן ולנו״, אומר לוזון.

הקולקציה הראשונה של Adish יצאה ב־2018. הרעיונות העיצוביים הם של אליהו ולוזון שגם מציירים את הדגמים ושולטים בסוגי הרקמות הפלסטיניות ובהיסטוריה שלהן. לשם עיצוב הדגמים הם לפעמים נעזרים בבוגרי שנקר.

באופן אירוני, אף שהבגדים מיוצרים תוך דו קיום, הם לא נמכרים בארץ, אלא ב־20 נקודות בעולם: בבוטיקים נחשבים כמו Dover Street Market בלונדון, Open Cermony בניו יורק, במילאנו, ברלין וטוקיו. החל מהעונה הבאה יתחילו למכור בבתי הכלבו גאלרי לאפייט ופרנטאם בפריז ובאתר matchesfashion.com.

על השאלה למה הם לא מוכרים בישראל משיב לוזון. “קשה למצוא חנות פיזית בארץ שתכיל פריטים ישראליים במחירים גבוהים”. המחירים אכן אינם נמוכים: מטישירט ב־130 יורו ועד מעיל ב־1,800 יורו. “מחיר הבגדים גבוה בגלל האיכות הגבוהה ומכיוון שכל פריט עובר הרבה ידיים”, אומרים השניים. אנחנו גם לא יכולים להעמיס על הרוקמות עבודה, כך שגם אם נייצר יותר — המחיר לא יירד. הצמיחה צריכה להיעשות בחוכמה. אם רוצים לגדול צריך יותר רוקמות, והן צריכות להיות מיומנות ולהתחבר לפרויקט״.

את ההון הראשוני גייסו מחברים ומשפחה, ועכשיו הם מתכוונים לעבוד על גיוס נוסף. ״אנחנו עוד צריכים לגדול מבחינה לוגיסטית. קיבלנו הרבה הזמנות, יותר ממה שאנחנו יכולים לייצר”, אומר לוזון. אף שאין להם ניסיון עסקי מאמא של עמית, מימי לוזון (הקוסמטיקאית של הסלבס) הם למדו איך עובדים בחו״ל, והם מקבלים הכוונה גם מאביו דני לוזון, המשנה למנכ"ל סופר־פארם.

קולקציית החורף של Adish כוללת 50 פריטים, ובנוסף לסגנון לבוש הרחוב ששלט בעיצובים עד היום, הפעם שולבו גם פריטים מחויטים המצריכים יותר טכניקה. ״זרקנו את עצמנו ל־1920 להוויה שעירבבה באזור צבאות אירופאיים עם בדואים — ויצא לנו לורנס איש ערב: מכנסי צמר רחבים עם גומי ומעיל ארוך בסגנון בדואי אבל בגזרת טרנץ׳, הכל מבדים שמגיעים מטורקיה, איטליה ויפן. הפריטים צולמו בלקיה ובפזורה הבדואית, על אנשים שחלקם דוגמנים מקצועיים וחלקם תושבי המקום; והצלמת היא האמנית מיכל חלבין, שעובדת עם Adish באופן קבוע. ״האסתטיקה של מיכל היא לא בדיוק אופנה וגם אנחנו לא ממש רק אופנה, כך שזה יוצא דוקו־פאשן”.