המפיק סרן סוויסטרופ: “החיים הם מאבק כמעט לכל אחד"

התסריטאי והמפיק הדני סרן סוויסטרופ מנסה לענות. סוויסטרופ הוא היוצר של “ההריגה” (“The Killing”), סדרת המתח הדנית המצליחה שנקנתה על ידי רשת AMC האמריקאית ומאוחר יותר גם על ידי נטפליקס. הוא גם הבעלים של חברת הפקה בקופנהגן, שמצלמת סדרות עבור נטפליקס, והוא זה שכתב את התסריט ל”איש השלג” על פי ספרו של יו נסבו. לסוויסטרופ תואר שני בספרות והיסטוריה, הוא למד קולנוע. אז למה הוא מתעסק עם כל הרע הזה?

“אני מרגיש פריביליגי לחיות בסקנדינביה, זה אזור עשיר מאוד של העולם”, הוא מתחיל להסביר, בראיון טלפוני. “כשאתה נולד במקום כזה זו פריבילגיה, אבל יש לנו הבעיות שלנו. אנשים עדיין סובלים, החיים הם מאבק כמעט לכל אחד. בסקנדינביה, אני לא יודע למה, האנשים טובים וידידותיים, אבל הם שומרים סודות. קשה לנו להיפתח ולדבר בכנות על הבעיות שלנו. אני כזה. אני עכשיו בן 52, אני קצת יותר פתוח עם הבעיות שלי, וזו הקלה גדולה. אבל עדיין המנטליות היא לשמור את הבעיות בבית, לטאטא מתחת לשטיח, וכשעושים את זה, זה מוליד תסכול, אלימות, דיכוי”.

אבל סוויסטרופ מדבר גם על משהו עמוק יותר: דווקא מפני שאלה ארצות פריבילגיות, יש בהן מודעות חברתית גבוהה. “אולי המסורת העמוקה של מותחנים בסקנדינביה נובעת ממודעות חברתית. למשל, מודעות לילדים ומבוגרים שנמצאים במצוקה, שהם קורבנות של החברה. בדנמרק, בשבדיה, בנורבגיה, למרות מערכת הרווחה הטובה, יש מקרים של הזנחה”.

אנחנו מדברים על ספרו החדש והראשון, “איש הערמונים” (הוצאת מודן). הספר כבר נרכש להפקה בנטפליקס. נערה בת 12, בתה של השרה לעניינים חברתיים בדנמרק, נעלמת. מתברר שנרצחה בידי רוצח סדרתי, שגם לו חותמת אישית - בובה קטנה של “איש ערמונים”, עשויה מערמונים וגפרורים. את הבובה הוא משאיר בכל זירת רצח, ליד הקורבנות. למסע הפענוח יוצאים הבלשית החמודה, נאיה תולין, אם חד־הורית, והפרטנר שלה מארק הס, שהיה בבולשת האירופית ונשלח לתיק הזה בתור עונש על משהו שעשה.

מה הביא אותך לכתוב את הסיפור הזה?

“הסיבה הראשונה היא שאני אוהב את ז’אנר ספרי המתח, מאז שהייתי ילד קראתי שרלוק הולמס, אגתה כריסטי, זה תמיד ריגש אותי. הרעיון ל’איש הערמונים’ התחיל כשבאתי לקחת את הילד הקטן שלי מהגן, וכל הילדים ישבו סביב השולחן ושרו שיר סתיו מסורתי, ‘איש הערמונים בוא היכנס, איש הערמונים בוא היכנס’, שיר ילדותי ותמים ואפילו יפה. אבל כשאתה מאזין לו כמבוגר, אתה נכנס לאזור דמדומים, כי אתה כבר יודע כמה דברים על מיניות ועל פשעים, ואתה תוהה איך ילדים מזמינים אליהם הביתה מין יצור מסתורי שכזה. ובאמת בדנמרק היתה שערוריית פשע גדולה סביב ילדים יתומים שהזניחו אותם והתעללו בהם והרשויות ניסו לטייח. היה לי קשה לקרוא איך ילדים מופקרים כך לגורלם. ריחמתי על הילדים האלה, וכך התחלתי לבנות סיפור מתח.

מתוך “The Killing” שיצר סוויסטרופ. “ההפקות חזרו לעבוד, ועדיין קשה להביא את כל אנשי הצוות לצילומים במקום אחד" צילום: Netflix

אפשר לחוש במודעות החברתית שאתה מדבר עליה, כי יש ברומן ביקורת חברתית נוקבת. אתה למעשה מתאר איך ההזנחה הזאת מתנקמת בסופו של דבר בחברה.

“אולי ככה האנושות עובדת. אנחנו עושים טעויות, משלמים עליהן, והופכים חכמים יותר. כמו עם הילדים הפרטיים שלי - הם נופלים, נפגעים, ואז לומדים לרכוב על האופניים. לומדים מטעויות, אבל בהחלט יש לזה מחיר. אני מאוד רגיש למצוקה של ילדים. אולי כי אני עצמי הייתי הילד שמרגיש את רוח הרפאים מתחת למיטה. מאוחר יותר כשבגרתי ולמדתי לכתוב סיפורים, אז במקום לפחד מרוח הרפאים, כתבתי עליה”.

למה בחרת למקם את הסיפור דווקא ב־1989, השנה של נפילת החומה בברלין?

“זו שנה מיוחדת, נפילת החומה, איחדו בין מזרח ומערב, אירופה מתאחדת, לא עוד מלחמה קרה - זה היה אמור להיות טוב. אבל בסיפור המסוים הזה, בשעה שהעולם חוגג, מישהו בחושך סובל”.

לצמד הבלשים שלך יש אינטואיציות טובות, מעין ידיעה פנימית שמכוונת אותם. זה הבלש האולטימטיבי בעיניך?

“בשבילי הם גיבורים של יומיום, כי הם החליטו לעשות משהו בשביל מישהו. הרי לא חייבים. אתה קם בבוקר ושואל, אני אטפל בגינה שלי, או שאנסה לטפל גם בגינה של מישהו אחר? אז שניהם לא קשורים אישית למקרה הפשע, הם יכלו להסתלק, להתעסק בענייניהם. אבל הם רצו לגלות את האמת ולעזור לאחרים. אלה בלשים עם מודעות חברתית”.

תולין מפנטזת על מחלקת הסייבר הזוהרת, אבל בפועל שייכת למחלקת הרצח הישנה, האפרורית. העולם הולך לסייבר.

סוויסטרופ. “כשהתבגרתי למדתי להעריך את השקט, האטיות והעצמאות שבכתיבת ספר" צילום: Les Kaner

“אני אוהב דמויות שעושות דברים אנכרוניסטיים. הרבה שנים אני כותב סדרות טלוויזיה, ופתאום החלטתי לכתוב ספר, ואנשים שאלו למה התחלתי לכתוב ספרים, זה לא הגיוני, הרי אתה לא אמור ללכת מטלוויזיה לספרים, אלא להפך, מספרים לטלוויזיה. אבל כשאתה מתבגר, אתה מעריך את השקט והאטיות והעצמאות שבכתיבת ספר. כל העולם חוגג את הסייבר והטכנולוגיה, אבל זה סוג של פייק כי הכל מתחיל ונגמר ביחסים בין בני אדם”.

את “איש הערמונים” מעבדת חברת ההפקה של סוויסטרופ עצמו לסדרת טלוויזיה עבור נטפליקס. הסדרה בת ששת הפרקים מעידה על הכניסה המתמשכת של נטפליקס לשוק הסקנדינבי. הצילומים אמורים להתקיים בסתיו, אבל הקורונה עלולה לעכב את התקדמות ההפקה. “עכשיו בקופנהגן דברים יותר חיוביים”, אומר סוויסטרופ, “המדינה פתוחה כמו רוב מדינות אירופה, אבל עדיין אין הרבה טיסות לכל העולם. יש אופטימיות, אבל עדיין חוששים שזה יחזור אחרי הקיץ”.

במרץ האחרון, כשהתחיל הסגר, חברת ההפקה שלו הפסיקה לעבוד. ביולי כבר חזרו ההפקות, “אבל בגלל המצב קשה להביא שחקנים ובמאים וצלמים ואת כל אנשי הצוות לצילומים במקום אחד. אני חושב שלמרות ההלם שגרמה הקורונה, בסך הכל בני האדם מסתדרים יפה. אנחנו טובים בלהסתגל. זה די מרשים לראות אנשים עוזרים זה לזה, ומחשבים מסלול מחדש. קורים גם דברים טובים”.