סיכום שבוע בעולם הטכנולוגיה: ביי ביי סיינפלד
מיקרוסופט נפרדת מג'רי סיינפלד; הרשתות החברתיות גונבות זמן גלישה מהפורנו; הגזענות לא נעלמה מהרשת והפואטיקה שבספאם
ביקורת רבה נמתחה על מסע הפרסום הנוכחי של מיקרוסופט, שהמהלך האחרון בו היה שני סרטוני פרסומת בכיכובם של ביל גייטס וג'רי סיינפלד. כעת, שבועיים לאחר עלייתם לאוויר, הודיעה החברה שלא תיעזר יותר בשירותיו של הקומיקאי, שיוחלף בסלבז אחרים ובמסר חדש: קרב ראש בראש בסדרת הסרטונים המוצלחת של אפל.
לא ברור האם מדובר בספין חששני מפני הלעג שקידם את פניהם של צמד הסרטונים הראשונים, אבל אין ספק שזו החלטה מטופשת להפליא - הבחירה התמוהה בג'רי סיינפלד הוכיחה את עצמה, לפחות חלקית. הסרטונים הבלתי טכניים בעליל, שמיקמו את השניים בסיטואציות אבסורדיות עוררו עניין לא רק בקרב הגיקיה. אלה ברובם לא מבינים את הפואנטה, ומחמיצים את הנקודה החשובה. הסרטונים הללו מבצעים היטב את המשימה; הם יצרו באזז חיובי, שעשוי היה לסייע ליצירת מיתוג חדש ומשופר ללוויתן התוכנה מרדמונד.
מארק הופקינס מהבלוג Mashable, בדומה למייק מאסניק מ-Techdirt, אהב אותן, והזכיר שנקודת ההתייחסות לא צריכה להיות הזבל הרגיל שאנחנו מכנים פרסומות, אלא דברים קצת יותר מתוחכמים, כמו פרסומות העבר של סיינפלד לאמריקן אקספרס, שם הוא צוות לסופרמן, או הפרסומת החדשה של Eepy Birds.
סיינפלד. מעורר באזז צילום: בלומברג גם האנתרופולוג גרנט מקראקן רואה בצמד הפרסומות צעד בכיוון הנכון, ומנתח את תפקידן כאמצעי לשינוי מיתוגי כולל. ההוכחה: לאחר הצפיה הוא שקל להרף עין לבחור ב-PC כמחשב הבא שלו. מקראקן נדרש למיקרוסופט גם בפוסט אחר בבלוג שלו, שבו הוא קצת פחות מפרגן: לדעתו, יצרנית ויסטה טרם הפנימה את מה שאפל וגוגל יודעות מזמן - אי אפשר לצפות מהמשתמשים להסתפק בעבודה עם מוצר בעייתי, ועוד לצפות מהם לחבב אותך ואת המוצר.
סופר המד"ב קורי דוקטורו פירסם בשבוע שעבר סיפור בלהות במגזין Radar, וצייר עתיד בו גוגל הכל יכולה משתפת פעולה עם הממשל האמריקני. אחרי הקריאה ולפני שתישענו לאחור בייאוש, הקדישו כמה רגעים לקריאת הפוסט של ריאן ראדיה מ-Tech Liberation Front, שמסביר לעמיתיו המודאגים: השאלה אינה האם גוגל מסוגלת להרע, אלא האם משתלם לה לעשות זאת. התשובה, מטבע הדברים, היא שהרבה יותר כדאי לה לשמור את פרטי משתמשיה חסויים מאשר לחשוף אותם לעיני הממשל. עכשיו כשנרגעתם, בואו ללמוד כמה טריקים ל-Gmail מהבלוגר סטיב ראבל.
בבלוג של VortexDNA מאזכרים שני מודלים עסקיים שעשויים לאפשר לפייסבוק להרוויח קצת כסף מהתעבורה האדירה שהוא זוכה לה, אבל ב-BusinessWeek חושבים אחרת. היועץ האסטרטגי אומאייר האק מבקר את הגישה המיושנת של פייסבוק, שבניגוד לאפל, לא מבינה את הכלכלה של ימינו. הפלטפורמה היא לא המסר, הוא מבהיר, רק אמצעי ליצירת שוק חדש, והצלחתה של אפל בשוק הסלולר תעיד על כך.
ואם כבר אפל: רכשתם EEE? התקינו עליו את Mac OS X
הפורנו נפגע
נחזור לרשתות חברתיות; מסתבר שפייסבוק, Myspace ושכפוליהן מפריעים לאחד השווקים האיתנים ביותר בעולם: פורנו. מנתונים שחושף מנכ"ל חברת המחקר Hitwise בספרו החדש עולה, כי חלה ירידה של 10% בתעבורה לאתרי פורנו לעומת אתרי רשתות חברתיות. בבלוג Mashable מזכירים, שהגלישה ברשתות חברתיות (כמו גם עולמות וירטואליים ומשחקים מקוונים מרובי משתתפים), שואבת כל כך הרבה זמן, שלאנשים אין פנאי לחפש פורנו.
ובמגזין Atlantic נשוא הפנים, מצאו דרך מקורית לעסוק בפורנו - בכתבה ארוכה ומרתקת, הם תוהים באיזה שלב הפכה צריכת הפורנו משעשוע בלתי מזיק לבגידה לכל דבר.
ואפרופו עולמות וירטואליים, חוקרים מאוניברסיטת נורת'ווסטרן האמריקנית שוטטו בעולם הווירטואלי There.com, ותוך כדי עריכת ניסויים מצאו כי הפלטפורמה הזו אולי נועדה לאפשר לנו ללבוש זהות אחרת מזו שאנו עוטים בחיי היום יום, אבל יש דבר אחד שרוב הגולשים מביאים איתם ליקום המקביל: גזענות.
טים ברנרס-לי, ממציא ה-WWW, הכריז על הקמתו של ארגון חדש, World Wide Web Foundation, שמטרתו לקדם את השימוש הנבון ברשת. בראיון שהעניק ל-BBC לקראת ההשקה הביע ברנרס-לי חשש מפני הפיכתה של הרשת למקום פחות דמוקרטי ונגוע באינטרסים. לדבריו, הקלות הרבה שבה אפשר להפיץ שטויות ושקרים ברשת היא נושא שיש להעניק לו תשומת לב ולפעול נגדו. איך? באמצעות תיוג אתרים "טובים" ו"רעים". בבלוג RWW (ובתעשיה) מודאגים מהרעיון האווילי ועל הדרך, תוהים למה יש צורך בכל כך הרבה ארגונים. בגרדיאן מזכירים לסר שאלו שבאים לעשות נפשות לעניין זה או אחר הם אלו שטועים, אחרת למה להם לטרוח? הכותבים ב-Mashable חלוקים בדעתם: בעוד סטן שרדר שם את מבטחו באינטליגנציה הבסיסית של הגולשים, מארק הופקינס דווקא מצדד בהקמת מערכת רייטינג שלא תהיה מבוססת על חוכמת ההמונים.
בפינצטה
האתר הכי חשוב ברשת: "ידע מיותר". אין ספק שהוא מתקשר נהדר לפוסט הזה של ברוס סטרלינג, שמציג הוכחות מדעיות לכך שקיוביקלס גורמים נזק מוחי.
ב-Slate מנתחים את המסרים שמאחורי Spore, המשחק המדובר של וויל רייט, אבל מה שהכי מעניין בו הוא הפסקול. הוא הולחן על ידי בריאן אינו ומאופיין, ממש כמו המשחק, באבולוציה.
הבלוגר אסי שרעבי מוצא את הפואטיקה שבספאם.
וקצת תרבות לסיום: The Future of the Internet הוא ספר חדש על האינטרנט, שפורסם ב-CC ומחברו, ג'ונתן זיטריין, מזמין את הגולשים לתרום לו הערות ברשת. We הוא מגזין שיתופי חדש, שמוקדש לשינויים שמביאה האינטרנט לעולם העסקים, העבודה, היצירה ועוד. ספר נוסף שזמין לקריאה ברשת הוא Corduroy Mansions, הרומן החדש של אלכסנדר מקול סמית, שאותו אי אפשר לערוך - רק לקרוא או להאזין. החל מ-17 באוקטובר, תוכלו לצפות בסרטו של הבמאי ויין וואנג ב-Youtube. ואם תכתבו 100 מילה על יעד תיירותי - תוכלו לזכות במסע מסביב לעולם.
