הסינים בורחים אל המשחקים

החודש נפתח בסין ג'וילנד, פארק השעשועים הראשון המבוסס על משחקי מחשב. הפארק, שמכסה שטח גדול יותר מדיסנילנד, כולל כמה אזורים המוקדשים בין השאר לוורלד אוף וורקראפט וסטארקראפט, שניים ממשחקי המחשב המצליחים בעולם. משחקים הם כעת חלק מתרבות המיינסטרים, ולארה קראפט מפורסמת כמעט כמו מיקי מאוס. אז למה פארק המבוסס על משחקים מערביים נבנה דווקא בסין?

במזרח צמחה תרבות גיימרים אחרת. בסין, רוב השחקנים אינם מחזיקים במחשב אישי - במקום זאת, הם משחקים במשך שעות ארוכות בבתי קפה-אינטרנט. כולם משחקים בסין, והתחביב חוצה שם גבולות של גיל ומגדר. בעולם של צנזורה אכזרית, משחקים הם ערוץ בריחה.

הם תופסים מקום חשוב בלבם של הגיימרים הסינים, ועם האוכלוסייה הגדולה בעולם, המורכבת בעיקר מצעירים, מדובר בקהל עצום. הם אמנם לא יכולים לשחק עם שחקנים מרחבי העולם, אבל הם עדיין יכולים לחוות, לשעה קלה, עולם אחר - עולם של דרקונים ואלפים, ולא משמרות של 14 שעות במפעל. אלה עולמות שבהם השחקנים יכולים לדבר עם חבריהם בחופשיות ולגלם דמות דמיונית לחלוטין.

באופן ציני למדי, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבסין, ללא חוקי זכויות יוצרים נוקשים, עם תקני בנייה משוחררים למדי וכוח עבודה זול - קל יותר לבנות פארק שעשועים חדש, במיוחד על בסיס מותגים מערביים. אבל עדיין, הפארק הוא סמל לתרבות הסינית הצעירה הרוחשת מתחת למגפי הצנזור. זאת הוכחה ניצחת לכך שמשחקים הם כן צורת אמנות - ובדיוק כמו אמנות, הם מובילים את המהפכה.