החלום הירוק נותר רחוק: מאחורי הפירוק של נובה ארנה
יובל תמיר הקים את החברה כדי להפוך פסולת לשלל מוצרים, אבל אז הגיעה מחלוקת חריפה עם המשקיע יהודה פרל, שטען כי נובה ארנה לא עמדה ביעדים ואף הסתירה פליטת חומרים מסרטנים. תמיר: "פרל פעל להשתלט על נכסי החברה"
יש חלומות שנדמים כטובים מכדי להתגשם. החלום הירוק של נובה ארנה, חברת הקלינטק שהקימו ב-2005 קצין השייטת לשעבר יובל תמיר ואשתו טל במושב אביחיל בשרון, נראה כאחד מהם. החברה הבטיחה לחולל מהפכה בתחום המחזור, ולהפוך כל סוג של פסולת למוצרים דמויי בטון, פלסטיק וחומרים אחרים, בהם אפילו תחליפי דלק, מבלי תופעות לוואי או ייצור חומרים רעילים. את הפלא אמורה היתה לאפשר נוסחה המשתמשת בפולימרים, שתהפוך את הפסולת לחומר בשם "יובלייט" - על שמו של תמיר.
עד פברואר השנה, שבמהלכו הגישו עובדי החברה בקשה לפירוקה על רקע חוב של 2.3 מיליון שקל להם ולנושים שונים, החזון השאפתני של בני הזוג תמיר היה נראה בר השגה. בשנות ההקמה, שבהן טוענים בני הזוג תמיר כי השקיעו 2 מיליון שקל מכספם, כבר היו ברשות החברה פטנטים על התהליך ועל החומר (יובלייט), וב-2007 צורף לחברה עובד שכיר ראשון, שעסק בפיתוח עסקי ובגיוס כספים.
בסוף 2008 הצטרף לנובה ארנה משקיע בעל כיסים עמוקים - יהודה פרל, שמכר את חברת החומוס האמריקאית סברה לשטראוס ולפפסיקו בכ-50 מיליון דולר. פרל החליט להשקיע בחברה 7 מיליון דולר, והתחיל להעביר את החלק הראשון, 3.5 מיליון דולר, עוד טרם חתימת ההסכם הרשמי בין הצדדים, ב-26 בפברואר 2009. בתמורה להשקעה קיבל פרל 25% ממניות נובה ארנה.
ההשקעה אפשרה לבני הזוג להרחיב את פעילותם, ובין היתר החלו להיעזר ביועצים חיצוניים, בהם פרופ' עודד שוסיוב מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית, וד"ר סטיב דארן, מומחה לפולימרים, פלסטיק ודבקים. ההשקעה של פרל הביאה את פעילות נובה ארנה לשיא, ובמהלך 2009 הועסקו בחברה 14 עובדים.
לפי ההסכם בין בני הזוג תמיר לפרל הוא היה אמור להשקיע 3.5 מיליון דולר נוספים, שיגדילו את אחזקותיו ל-35%, ברגע שהחברה תשיג כמה אבני דרך. שתי אבני הדרך העיקריות שנקבעו הן הקמת פס ייצור לטיפול באשפה, ויכולת עיבוד של 250 ק"ג אשפה עירונית, רובה ביתית, בשעה אחת. שני תנאים נוספים, טוען פרל, היו שימוש בתוצרת העיבוד למוצר תעשייתי-מסחרי, והתבססות המוצר שיופק על הפטנט של נובה ארנה.
אלא שלגרסת פרל, בני הזוג תמיר לא עמדו בהתחייבותם להשיג את אבני הדרך עד מאי 2010, ולכן לא העביר את הסכום הנוסף. בני הזוג תמיר טענו, מנגד, כי עמדו ביעדים כבר בספטמבר 2009. כך או אחרת, עצירת ההשקעה גרמה לחברה להידרדר פיננסית, עד כדי הפסקת תשלום משכורות לעובדים וצבירת חובות לספקים.
התחלה מנקודה חזקה
את הרפתקאת נובה ארנה התחיל יובל תמיר דווקא מעמדה של כוח, כשמאחוריו שני מאבקים גדולים שהסתיימו בניצחון: הקמת ועדת שמגר לטיפול בזכויות חולי הסרטן בקרב בוגרי שייטת 13, שבה שירת כקצין במשך 22 שנה, ומלחמה אישית בשני סוגים של מחלת הסרטן. תמיר, בעל תואר בגיאופיזיקה מאוניברסיטת חיפה, לקח על עצמו את הניהול הטכנולוגי בחברה, ואשתו טל שימשה כמנכ"לית.
הניצחון של תמיר במאבק למען לוחמי השייטת היה מרשים. בזכותו הכירה המדינה במאות יוצאי שייטת חולי סרטן כנכי צה"ל, בנפטרים מהמחלה כחללי צה"ל ובמשפחותיהם כמשפחות שכולות. "התובנה הזו, שלפיה יש קשר בין הצלילות בקישון לבין הסרטן, מובילה גם לכיוונים אחרים", תיאר תמיר בראיון ל"כלכליסט" לפני שנתיים את המוטיבציה להקמת נובה ארנה.
"בדיונים בכנסת ישבתי עם מנהלי מפעלים, מהמזהמים הגדולים בישראל, ופתאום הבנתי שהם אינם אנשים רעים שמרעילים את הבארות של כולנו מתוך זדון, אלא שאין להם פתרון כלכלי אמיתי לבעיית הפסולת. ידעתי שאצטרך לחפש את הפתרון בשדה של הפסולת, במקורות המים, במי התהום, שהזיהום בהם הוא המקור מספר אחת לתחלואה כיום".
השאיפה של תמיר היתה לייצר מהבוצה הרעילה של נחל הקישון ונמל חיפה שוברי גלים, ועל הדרך להציל כמה הרים מפני חציבה. התהליך, בהפשטה, כולל ייבוש וגריסה של אשפה, בחישתה עם הפולימר הביולוגי הרלבנטי לתוצר המבוקש, והעברת העיסה ל"קופסה הירוקה", מכונה שמייצרת את חומר הגלם הסופי. מגוון החומרים והמוצרים שביקשה נובה ארנה לייצר הוא רחב מאוד: טוף ודשנים לחקלאות, מוצרי פלסטיק כגון כיסאות ועציצים, מוצרי זכוכית, מוצרי בנייה, לבני בנייה ורצפות בסגנון אקרשטיין, ואפילו אפודים קרמיים סינתטיים ממוגני ירי.
"הטעיה חמורה"
עליית המדרגה במאבק בין בני הזוג תמיר לבין פרל התרחשה בחצי השני של 2010. ממסמכים שהעביר פרל לבית המשפט עולה כי ב-22 ביולי 2010 הודיעה לו החברה באופן חד-צדדי על ביטול ההסכם עימו, משום שלא העביר את יתרת ההשקעה. בתגובה שלח עו"ד מטעמו של פרל ב-22 באוגוסט טיוטת תביעה נגד בני הזוג תמיר ונובה ארנה, בה נטען כי החברה לא עמדה בהתחייבותה להשיג את אבני הדרך עד מאי 2010.
בטיוטת התביעה, שלא הוגשה לבסוף, נטען: "החברה מסתירה את העובדה כי במהלך תהליך הייצור נפלטים לחלל האוויר חומרים מסוכנים, לרבות רעלים, וחומרים רעילים ומסרטנים... שנית, לחברה אין פס ייצור אופרטיבי, הפועל באופן רציף וקבוע, כמפורט בהסכם... שלישית, לחברה אין יכולת עיבוד של 250 ק"ג אשפה בשעה כמתחייב... למעשה, התהליך משתרע על פני מספר ימים... רביעית, בניגוד להוראות ההסכם, החברה אינה מעבדת בעיקר אשפה ביתית, אלא מוסיפה בתהליך הייצור כמויות אדירות של פלסטיק, לרבות פלסטיק גולמי, ומסתירה זאת. מדובר בהטעיה חמורה".
בני הזוג תמיר אמרו ל"כלכליסט" בתגובה להאשמות החמורות, כי "החברה ביצעה בדיקה של פליטות רעלים ונמצאה עומדת בתקן. המוצר הסופי עומד בתקן ריץ' האירופי לבדיקת רעילות חומרים. תהליך ייצור ה'יובלייט' מכיל 100% פסולת. בייצור חלק מהמוצרים אנחנו מערבים גם פוליפרופילן. הטענות של פרל על איכות החומר והתהליך תמוהות בהתחשב בעובדה שהוא נאבק כיום על רכישת החברה בכל מחיר".
למרות הדברים הקשים בטיוטת התביעה החלו הצדדים לנהל מו"מ על פשרה, כשתמיר מנסה במקביל לאתר משקיעים חדשים לחברה. בסוף אוגוסט 2010 חתמו הוא ופרל על הסכם מול חברת שטראוס, לביצוע בדיקת נאותות לנובה ארנה, בשאיפה להשתמש בטכנולוגיה שלה למיחזור אריזות פלסטיק. במקרה של הצלחת הבדיקה היתה אמורה שטראוס להשקיע 15 מיליון דולר ולהפוך לבעלת השליטה בחברה. בני הזוג תמיר היו אמורים להחזיק נתח גדול מזה של פרל. אבל בסוף 2010 החליטה שטראוס לא להיכנס להשקעה.
"גרם לקריסה במזיד"
בפברואר השנה קיבלו בני הזוג תמיר בשורות רעות נוספות. ארבעת עובדיהם האחרונים, אלה שנותרו לאחר פיטורי העובדים במהלך 2010 ופוטרו רק בינואר 2011, הגישו בקשה לפירוק החברה לבית המשפט המחוזי מרכז. העובדים טענו כי נובה ארנה חייבת להם 900 אלף שקל במצטבר על שכר וזכויות סוציאליות שנמנעו מהם לתקופות של 4–9 חודשים, וזאת במקביל לחובות של כ-1.4 מיליון שקל של החברה לספקים שונים ולרשויות המס.
ב-9 בפברואר מינה סגן נשיא המחוזי מרכז, השופט אילן שילה, את עו"ד חן זפט־פייגלין למפרקת הזמנית של נובה ארנה. בחודש מרץ אישר בית המשפט לפרסם הזמנה להצעות לרכישת רכוש החברה לכל המרבה במחיר, וכן לשקול הכנסת משקיע חדש לחברה. האישור למכירת נכסי החברה החריף את המאבק בין בני הזוג תמיר לזפט.
במסמכים שהעבירו בני הזוג תמיר לבית המשפט הם מאשימים את פרל כי לא רק שמשך את ידיו מההשקעה בחברה ללא הצדקה, אלא אף פעל כדי לסכל את יכולת החברה לגייס כספים ממקורות אחרים. "כך, למשל", כתבו, "לאחר שנודע לפרל כי החברה בוחנת התקשרות עם חברת כתר פלסטיק, פנה פרל באמצעות בא כוחו לכתר והזהיר אותה מפני התקשרות עם נובה ארנה... מטרתו של פרל היתה לגרום לניתוק צינור החמצן של החברה ולהביאה למצב של מחנק כספי, על מנת לאלץ את בני הזוג תמיר להעביר אליו את אחזקותיהם".
בני הזוג תמיר טוענים כי משום שפרל הפר את חובותיו כלפי החברה כפי שנוסחו בהסכם ההשקעה וגרם לקריסתה, הם תובעים ממנו תשלום על הנזקים שגרם להם ולחברה. "לא יעלה על הדעת שאותו אדם אשר גרם במו ידיו לקריסת החברה במזיד, יוכל עתה לקבל לידיו את נכסי החברה בתמורה אפסית - ולצאת נשכר ממהלך נפסד שכזה", כתבו. יובל תמיר טוען עוד כי במסגרת הפירוק הוא זכאי לקבל מהחברה 5 מיליון שקל, הן על השקעותיו והן על שכר עבודה ושירותים.
"תמיר בחר 'להתאבד'"
תגובת פרל לטענה כאילו הוא חסם הצעה של כתר פלסטיק להשקיע בחברה היא חסרת שחר. פרל טוען כי פנה למשקיעים רק לאחר שהתברר לו כי תמיר "בוחן את האפשרות להבריח את הקניין הרוחני של החברה לחברה חדשה שתוקם, אשר תהא בבעלותו המלאה של תמיר והמשקיע וזאת בניגוד להסכם".
דבריו של פרל מסתמכים על בקשת הפירוק שהגישו העובדים, בה נכתב כי בחודש ינואר הודיע להם תמיר כי ברצונו להמשיך ולחפש משקיע. תמיר אמר לעובדים כי הוא מעוניין להקים חברה חדשה, לפתוח מפעל חדש ולהתחיל בייצור מסחרי — כל זאת כאשר הוא מותיר מאחור את חובותיה של נובה ארנה. "להבנתם של המבקשים", נכתב בבקשת הפירוק, "כוונתו של מר תמיר היתה שימוש בתהליך שפותח בחברה לייצור מוצרי החברה במסגרת חדשה".
באשר לטענת תמיר כי פרל מוטט את החברה בכוונה תחילה ומנסה לקבל את נכסיה בזול באמצעות הליך הפירוק, כתבו לאחרונה פרקליטי פרל לבית המשפט: "במשך שלושה חודשים אפשרה המפרקת לתמיר לאתר משקיע מטעמו, אך משהתקשה עלה החשש של פרל מפקיעתם של הפטנטים והגיש הצעה לרכישת הפטנטים".
"הצעה זו נובעת מחוסר ברירה: פרל השקיע כבר 4 מיליון דולר, ובהיעדר משקיע אחר ובהתקיים החשש מאובדן הפטנטים והרלבנטיות שלהם, מובילה ההתנהגות ההתאבדותית של תמיר לכך שלפרל לא יישאר מאומה מהשקעתו - ולכן הוגשה הצעתו כניסיון להציל את ההשקעה או חלק ממנה".
פרל טוען עוד כי הסכמתו לאיתור משקיעים אחרים מוכיחה כי אינו מנסה להשתלט על החברה בחוסר יושר, וכן כי מימון של כ-200 אלף דולר שהעמיד לרשות החברה בתקופת בדיקת הנאותות של שטראוס בסוף 2010, מוכיח אף הוא כי כוונותיו טהורות. פרל מוסיף וטוען כי הבדיקה שערכה שטראוס הוכיחה שנובה ארנה לא השיגה את אבני הדרך שלהן התחייבה, ועל כן לא ניתן לטעון נגדו כי נמנע מהמשך ההשקעה מתוך זדון.
לדברי פרל, הוא היה מוכן הן לקיום בדיקת נאותות על חשבונו והן ליציאה מההשקעה תמורת החזר הכספים "שהלווה לחברה", אך "שתי ההצעות לא נתקבלו על ידי תמיר, הגם שהיה ברור כי החברה על ערש דווי, בדרך הבטוחה להליכי פירוק... תמיר העדיף 'להתאבד' ולא להציל את החברה ונושיה. לכן ברור כי לטענת תמיר, כאילו פרל הוא שגרם לקריסתה של החברה, אין אחיזה במציאות. ההפך הוא הנכון: פרל הציע מספר הצעות שנועדו לאפשר את המשך קיומה, ואף היה זה שהעמיד לה מימון שאפשר לה להתקיים בכלל, במהלך תקופת בדיקת הנאותות של שטראוס".
מאבק הפטנטים יימשך
בחודש מאי השנה הגישה המפרקת זפט-פייגלין בקשה לבית המשפט, כדי לאשר את בקשתו של פרל לרכוש את כל הפטנטים של החברה תמורת 1.6 מיליון דולר, שמהם יוקדשו 1.1 מיליון דולר להחזרת החובות לעובדים ולנושים, ועוד חצי מיליון דולר לפירעון הלוואות לבעלי המניות של החברה. אלא שתמיר התנגד לכך בטענה למחלוקת מורכבת בעניין הבעלות על הקניין הרוחני.
נובה ארנה השתמשה בשתי קבוצות פטנטים, האחת על תהליך הייצור והאחרת על ה"יובלייט". פרל טוען כי הפטנטים כולם נמצאים בבעלות החברה ולכן יש לו זכויות עליהם, בעוד שיובל תמיר טוען כי רשם את הפטנט הראשון ב-2004, טרם הקמת החברה, ועל כן הוא נמצא בבעלותו הפרטית ולא בבעלות החברה. בתגובה הציג פרל לבית המשפט מסמכים המוכיחים לכאורה כי בני הזוג תמיר הצהירו בהסכם איתו כי הקניין הרוחני שייך לחברה. לולא היו כך הדברים, טוען פרל, הרי שתמיר הונה את הגורמים שמהם לווה כספים.
"יש לדחות את הטענה בנושא הפטנטים", כתבו לאחרונה פרקליטי פרל לבית המשפט. "עצם העלאתה נגועה בחוסר תום לב שאין דומה לו, הן מעצם העיתוי שלה, כיוון שבעת שהחברה היתה זקוקה למימון להוצאת הפטנטים הצהירו הזוג תמיר הן כלפי פרל והן כלפי המדען הראשי כי הם בבעלות החברה - ואילו כאשר החברה עומדת לממש את נכסיה תחת פירוק 'נזכר' תמיר להעלותה... טענת תמיר בדבר קיומה של מחלוקת כביכול בנושא הקניין הרוחני אינה אלא תעלול בדותא מהזמן האחרון, שנועד לשבש ולטרפד את תהליך הפירוק".
פרקליטי תמיר טוענים, מנגד, כי "פרל עצמו הודה בכתב במספר הזדמנויות כי הפטנט הינו בבעלות תמיר ולא בבעלות החברה, וכי כך הוצג לו בעת המו"מ על חתימת הסכם ההשקעה... משנכנסה החברה לפירוק בשל התנהלות פרל, מבקש הלה לגזול לעצמו את נכסי החברה, לרכשם בנזיד עדשים ולהותיר את תמיר בחוסר כל... מכתביו של פרל נועדו להבריח משקיעים, ואכן תוכניתו צלחה... כך, מי שבמו ידיו ניתק את צינור החמצן של החברה, יירש אותה ויחגוג את נצחונו השלם".
יש לציין כי בתחילת יולי קיבל שופט המחוזי מרכז אברהם יעקב את טענות תמיר לגבי לפחות חלק מהפטנטים, ואישר את בקשתו לברר את סוגיית הבעלות על הפטנטים בהליך נפרד. "אני ער לנזק הנעשה לנושים", כותב השופט יעקב. "אולם לא ניתן לפגוע בזכויותיהם של בני הזוג תמיר רק בשל טובת הנושים". בהמשך להחלטת השופט הגיש לאחרונה פרל תביעה נפרדת לבעלות על חלק מהפטנטים, השווים לטענתו לפחות 2.5 מיליון שקל.