עליסה בארץ הרמקולים

מאחורי מסך הטכנולוגיה

מבקרים בצפון קוריאה מציינים לעתים קרובות פן מסוים מאוד של טכנולוגיה שקיים במדינה המשוגעת הרשמית: רמקולים. הם בכל פינה; מדי פעם, בלי התראה, הם פוצחים בנאום, בדרך כלל על יתרונות המשטר והשושלת השולטת. אי אפשר להתחמק מהם. מקבילה אחרת של הרמקול היא הרדיו: הוא קיים בכל בית, בכל חדר כמעט, הוא קולט רק תחנה אחת - זו של המשטר - ואי אפשר לכבות אותו. או להנמיך אותו. במובנים רבים, המדינה הסטאליניסטית האחרונה מעולם לא יצאה משנות השלושים.

לתוך המקום הזה, הגיע לפתע נציג מעולם אחר, אריק שמידט. הוא הביא איתו את בתו, סופי. שניהם כתבו על הביקור. שמידט הוא מרואין מבריק ומתוחכם - אבל בין השניים, סופי שמידט היא זו שהבינה איפה היא נמצאת.

אריק שמידט. ביקר בצפון קוריאה, אך לא הבין את המנטליות הממשלתית צילום: בלומברג

שמידט האב התלונן על כך שכמעט אין אינטרנט בצפון קוריאה, ושהגישה לרשת מוגבלת למספר מצומצם של אנשים שהמשטר סומך עליהם. הוא התלונן על כך שהמספר המועט של טלפונים סלולריים שבכל זאת קיימים בצפון קוריאה נטולים כל אפשרות להעברת מידע או גישה לרשת. כל זה, הוא ציין, יקשה על צפון קוריאה להתמודד כלכלית עם שאר העולם.

הכל נכון, אבל שמידט מפספס את הנקודה. המשטר מונע גלישה או גלישה סלולרית מבחירה, לא במקרה. זאת משום שהאידיאולוגיה שלו כלל לא רואה בהשתלבות כלכלית בשאר העולם משהו שיש לשאוף אליו. צפון קוריאה רוצה להיות אוטרקיה, משטר שמספק את צרכיו שלו. הרבה יותר חשוב למשטר הצפון קוריאני לשלוט בתושביו. והדרך שלו לשלוט בהם היא על ידי השתלטות על ערוצי התקשורת שלהם ווידוא שאף אחד אחר לא מספק להם מידע.

נפלאות צפון קוריאה. מתוך קליפ הומוריסטי של College Humor

שמידט ג'וניור, מצד שני, קולטת בדיוק איפה היא נמצאת: במדינה שנמצאת במצב של מהפכה מתמדת. היא מציינת שלא היתה לה כל אפשרות לפגוש צפון קוריאנים מן השורה, אלא רק כאלה שאושרו על ידי המשטר; שהיא לוותה בכל עת על ידי שני "מלווים" - כדי שלא יהיה מצב שבו אחד מהם, לבדו, יצור קשר בלתי מורשה עם האורחים; ושצפון קוריאנים מן השורה חיים בבועת מידע, בלי קשר אמיתי עם העולם החיצון.

שמידט הבת תיארה ביקור במה שתואר כספריה הדיגיטלית על שם קים איל סונג, הנשיא המת (אני לא צוחק, עם מותו הוכרז אבי השושלת כנשיא הנצחי) של צפון קוריאה: חדר ובו כ-90 שולחנות, מאוישים כולם - כשאף אחד לא עושה כלום. כמה מהאנשים הקליקו, או העבירו עמודים, אבל האחרים פשוט בהו. מה שסופי שמידט מתארת הוא מיצג ראווה: המשטר אייש את הספרים האלקטרוניים כדי להראות עד כמה הוא מתקדם, לפחות בעיניו שלו - אבל רוב האנשים שהוא הביא למקום פשוט לא ידעו מה לעשות.

אם כבר, צפון קוריאה היא ההוכחה לכך שעוד רשת ועוד פס רחב לא בהכרח יצילו משהו. מה שהמדינה צריכה הוא הפיכה כנגד המשטר. זה לא הולך לקרות, כי התושבים מוסתים כולם - וגם אם זה יקרה, כתב בשעתו כריסטופר היצ'נס, סביר מאוד שכאשר התושבים יבינו איפה הם חיו ב-60 השנה האחרונות, התוצאה תהיה גל התאבדויות המוני.

נעבור למדינה מדכאת מעט פחות.

מאחורי מסך החזרן

בורמה נמצאת, מזה עשרות שנים, תחת שלטונה של חונטה צבאית דכאנית במיוחד. כשהמשטר היה צריך לדכא התקוממות עממית, לפני כארבע שנים, הדבר הראשון שהוא עשה היה לנתק את הרשתות הסלולריות - על אינטרנט כמעט שלא היה מה לדבר. התוצאה היתה שכמעט אף אחד במערב לא שם לב.

מאה דולר לכרטיס. SIM צילום: שאטרסטוק

כרגע עומד שיעור החדירה של מכשירים סלולריים בבורמה על בין חמישה לעשרה אחוז. בתנאי שאתם סומכים על הנתונים הרשמיים. המשטר רוצה להביא את השיעור לאזור ה-80% תוך שלוש שנים. זו הולכת להיות עבודה קשה מאוד: התושבים עניים - ככה זה כשהמשטר שלך את התקציב להתעצמות צבאית ולא לפיתוח וצמיחה - והמחירים של החיבור נראים בלתי סבירים. לפני שנה היתה שמועה על כך שכרטיס סים יעלה שישה דולר, כאחוז ממחירו לפני שנה; עכשיו המשטר מדבר על 100 דולר לכרטיס.

המשטר עורך כעת מכרז לקראת פתיחה של שתי חברות סלולר נוספות. אם לסמוך על המודל של רוב ספקיות הסלולר שמוכר לכם היטב - כנראה שהן ישתו את כספם של האזרחים בקשית.לא מן הנמנע שהנתח של הגנרלים המושחתים בבורמה יגיע ישירות אל חשבונות הבנק שלהם. התושבים רוצים התקדמות יותר מהירה בתחום; הם יכולים להמשיך לרצות. 

ההוצאות הבלתי צפויות

ניק בילטון, שמסתמן במהירות ככתב הטכנולוגיה היותר מעניין של הניו יורק טיימס (בניגוד לדיויד פוג, כתב החצר של אפל, למשל), מדווח על תופעה מעניינת: הוא גילה שהוא מוציא הרבה יותר על תקשורת ממה שנהג להוציא. 2,403 דולר, אם לדייק.

בילטון, שמתאר את המצב בארה"ב, טוען שהאמירה הקבועה ש"אנשים לא מוכנים לשלם על תוכן דיגיטלי" מוכחת כלא נכונה. הם לא אוהבים לשלם על חדשות למשל, אבל על תוכן שאין לו תחליף? על סרטים, מוזיקה, ספרים? הם משלמים ועוד איך.

אנשים מורידים בתשלום ועוד איך. פרסום 25 מיליארד הורדות שהעלתה אפל

יש לכך, לדברי בילטון, שתי סיבות עיקריות. קודם כל, התוכן הדיגיטלי זמין מיידית. פעם (השמע מוזיקת "עמוד האש"), אם מישהו היה מתאר בהתלהבות ספר שהוא קרא, היית רושם את השם ואם לא היית מאבד את הפתק, נזכר בו מתישהו כשהיית נכנס לחנות ספרים - לא היית רוכש אותו. עכשיו אתה פשוט מוציא את הגאדג'ט החביב עליך ותוך שלושים שניות הוא אצלך. בילטון, לדבריו, רכש בעבר כ-20 ספרים פיזיים בשנה; בשנה הקודמת הוא רכש 47 ספרים דיגיטליים. הזמינות עושה את שלה.

נקודה נוספת היא ירידת המחירים. ספר עולה 20 דולר בממוצע, וספר דיגיטלי עולה משמעותית פחות. התוצאה, אומר בילטון, היא שהוא קונה יותר ומשלם פחות. ככה זה קורה.

קצרצרים

1. קים דוטקום הססגוני חגג שלשום (ש') את השקת שירות שיתוף הקבצים החדש שלו, מגה. השיתוף מכיל שטיק משפטי מבריק: כל המידע שמועלה אליו מוצפן, מה שמאפשר לדוטקום הגנה משפטית מוצקה על פיה הוא לא יודע, וגם לא יכול לדעת, מה הגולשים מעלים. כדי לחגוג את המאורע המשמח, הוא הביא להקה של ילידים מאורים וגם שחזר את ההתקפה על האחוזה שלו לפני שנה - כשהשחזור כולל צעירות שלבושות כמו חיילות, רק עם חצאית, ופשיטה ממסוקים שעליהם כתוב FBI. בנוסף, הושמעה הצהרת זכויות האדם על רקע מוזיקת טכנו. הכדור במגרש שלך, תעשיית התוכן.

מלך שיתוף הקבצים. דוטקום צילום: בלומברג

2. בצעד נדיר, הודיעה גוגל שהיא מסירה אפליקציה מחנות האפליקציות לאנדרואיד, פליי. מה קרה? למה מחקה גוגל דווקא את הדוגמא הבעייתית של אפל? ובכן, מסתבר באפליקציה שנקראת Make Me Asian, שמה שהיא עושה בחיים הוא לצלם את המשתמש ואז לשנות את תווי הפנים שלו כך שייראו אסיאתיים (או, מאחר וכולם פה אסיאתיים, דרום מזרח אסיאתיים). כדי להשלים את הסטריאוטיפ, האפליקציה מאפשרת לשים על התמונה המרוטשת גם כובע איכרים מהסוג שמוכר מסרטים על מלחמת ויטאנם. המון אנשים טענו שזה גזעני וגוגל הסכימה, לאחר שקיבלה עצמה בנושא ובה אלפי חתימות גולשים.

3. הבלוג TheNextWeb ממשיך בסדרת הכתבות המבורכת שלו על סצינת הסטארט-אפים במזרח התיכון. בשבוע שעבר הוא כתב על לבנון, אתמול הוא כתב על ירדן. חלק מההנחות שלו נראות בעייתיות - ירדן נראית מפה הרבה פחות יציבה מכפי שהוא מתאר אותה - אבל התיאור של הבעיות של סצינת ההייטק המקומית, והאופן שבו התגברו עליהן, מרתק. הבעיה המרכזית: קשה לפתח סחר דיגיטלי בחברה שמפגינה חשדנות (מוצדקת, יש לומר) כלפי כרטיסי אשראי.

4. אם אתם חוששים שהבוס העתידי, או הבוס הנוכחי שלכם, יגלוש בדף הפייסבוק שלכם וימצא שם תוכן שלא הולם את ערכי המשפחה הפוריטנית - לזה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "ערכי משפחה" או סתם "ערכים" - ובהתאם ישלח אתכם לנסות את מזלכם בשוק החופשי, יש פיתרון. בהנחה שכבר סילקתם את כל התמונות שמסוגלות לסבך אתכם, האפליקציה תחפש אחרי שורה של מילים - גם כאלה שהיא מגיעה איתן וגם כאלה שאתן יכולות להוסיף - ותודיע לך כשהיא מוצאת מילה בעייתית. אז תהיה לכם אפשרות למחוק אותה.