הרובוט המעופף שיילחם במתעללים בבעלי חיים

האח הגדול אוהב חיות

מטוסים ללא טייס הופכים לדבר החם הבא. כמעט כל אחד מנסה לשים יד על מל"ט. בתי ספר לעיתונאות בארה"ב מקדימים את המאוחר ומעבירים קורסים בעיתונאות באמצעת מל"טים. למה מקדימים? משום ששימוש כזה במל"טים עדיין אסור בארה"ב.

מרחף, מצלם, חושף עוולות. מזל"ט

החוואים, כמובן, לא מאושרים מהרעיון. חלקם כבר הודיעו שאם כלי הטיס יופיע מעל אדמתם, הם יפילו אותו ביריות. בארגון לא מתרשמים מהאיום: הם אומרים שקודם כל, הכלי נשמע כמו להקת זבובים ומ-20 מטר אי אפשר אפילו לראות אותו. ואם יפלו את המל"ט שלהם, הם מבהירים, הם יגישו תביעת נזיקין. אקטיביזם מן השמיים: יהיה מעניין.

להיות או לחדול

יש מאוסות ממנה, אולי, אך ספק אם יש מאוסות כמותה: חברת המשחקים הנכלולית זינגה הצליחה לאבד את רוב שוויה שלה כמעט בזמן שיא. היא הונפקה בכ-12 דולר למניה שהפכו במהירות ל-3.24 דולר בלבד. החברה מדממת עובדים ומשקיעים כמעט באותו הקצב. המנכ"ל שלה, מלך עכברוש מארק פינקוס, הוא אחת הדמויות השנואות בתעשיה: מדובר באדם ששלל אופציות מעובדים שכבר קיבלו אותם והצליח לקמבן את ההנפקה שלו כך שהוא יכול היה למכור את המניות שלו, בעוד העובדים נאלצו להמתין תקופה נוספת – במסגרתה המניות איבדו כל ערך. גיחי גיחי.

משחק הפוקר של זינגה צילום מסך: Facebook

בקיצור, החיים של זינגה קשים, ובצדק. ההכנסות יורדות, הרכישה של חברת הלהיט היחיד OMGPop (מפתחת אפליקציית Draw something) התבררה כטעות גסה. זינגה חייבת הכנסות חדשות, ומהר, כי כל דו"ח רבעוני רק גורם לעוד משקיעים לברוח ולעוד עובדים להבין שאין להם עתיד בתועבה הזו.

אז בימים הקרובים זינגה, ששניים ממשחקי הדגל שלה הם משחקי הימורים – פוקר וקזינו - תנסה משהו חדשני: הימורים של ממש באמצעות המשחקים שלה. בינתיים זה קורה רק בבריטניה, שם היא הצליחה להגיע להסכם עם חברה שיש לה רשיון הימורים. בארה"ב, שם נמצא חלק ניכר מלקוחותיה של זינגה, השטיק הזה בינתיים לא צפוי לעבוד: כי הימורים מקוונים מותרים רק בחלק מהמדינות. החברה מקיימת מגעים בארצות הברית עם מספר גורמים בכוונה להתחיל לאפשר למשתמשים להמר בכסף אמיתי גם שם.

בכלל לא בטוח שהמהלך של זינגה יוכיח את עצמו. הפוקר בתשלום יופעל במסגרת אתר עצמאי ולא דרך פייסבוק, ממנה מגיעים רוב השחקנים של זינגה. החברה תצטרך להפגין יכולת למשוך את השחקנים גם מחוץ לרשת החברתית, אתגר שעולה כסף שלא בטוח שיש לה בכלל. 

רגע, מה אתם יודעים עלי?

החוק האירופי מכיר כבר שנים בזכותם של אזרחים לדרוש ולקבל מתאגידים את כל החומר שהם מחזיקים עליהם. החוק הזה הוביל בשעתו לזעקה נגד פייסבוק, כשהסתבר שהיא מחזיקה כמויות אסטרונומיות של מידע על משתמשיה.

עתה, מנסה מחוקק אמריקאי להביא את החוק החשוב הזה גם לארה"ב. הצעת החוק שהגיש קובעת שתאגיד שמחזיק מידע על אזרח, יצטרך לספק לו את כל המידע הזה, על חשבון התאגיד, תוך 30 יום מקבלת הדרישה לכך. המידע שיצטרך התאגיד לספק יכלול את כל המידע שיש לו על האזרח, כמו גם את כל הארגונים האחרים שנחשפו למידע הזה ב-12 החודשים שקדמו לבקשה. אם התאגיד לא יציית לבקשה, החוק מאפשר תביעה אזרחית שמטרתה לחשוף את המידע.

מרגלים אחרינו? יתכן שבקרוב תיגמר החגיגה צילום: Shutterstock

אם וכאשר החוק יעבור, הוא יהיה פורץ דרך בארה"ב – ולא רק בקליפורניה. חברות שממילא ייאלצו להיערך למסירת המידע לאזרח יהיו ערוכות לעשות זאת גם במדינות האחרות של ארה"ב. שקיפות תהפוך ליותר נורמטיבית. ars technica מציין שלקליפורניה יש נטיה להיות החלוצה שמדינות אחרות מחקות בתחום השקיפות. מי יודע, אולי יקרה איזה נס והחוק הזה יגיע גם לארצנו הקטנטונת.

גנבת מהבוס? חכה חכה

החוק מתייחס בחומרה יתרה לעובדים שגונבים מהמעסיק שלהם, אבל בקלות רבה הרבה יותר למעביד שגונב מהעובדים שלו. תשאלו כל מי שאי פעם תהה למה העשירי בחודש הגיע והמשכורת עדיין לא. זאת, בעוד החשבונות שצריך העובד לשלם מגיעים דווקא בדיוק בזמן. גם המעבידים, מטבע הדברים, רואים בחומרה גניבה מצד העובדים שלהם.

אבל עד כה לא היה להם, כקבוצה, הרבה מה לעשות בנידון. עובד שגנב ניתן לפטר ללא פיצויים ואפשר גם להעמידו לדין. עד לאחרונה, לא היתה דרך לוודא שהוא לא ישוב לגנוב, הפעם ממעביד אחר.

עכשיו יש. למעסיקים יש עניין שלא להעסיק מישהו שכבר גנב פעם מארגון אחר. לפיכך, קמו מאגרי מידע ששומרים את פרטיהם של אנשים שנתפסו בגניבה. עשרות אלפי חברות בארה"ב מנויות על מאגרי המידע האלה והן מריצות חיפושים עליהם לפני שהן מסכימות לשכור מישהו.

"כן, בקורות חיים שלך לא כתוב שאתה גם גנב" צילום: shutterstock

על פניו, הכל טוב. הבעיה היא מה שקורה כשמופיע נתון שגוי ברשימה. מה קורה אם אילצו אותך להודות, באיומים בפניה למשטרה למשל, בגניבה שלא ביצעת אחרי שסחורה נעלמה. ברגע שזה נכנס לרשימה ממוחשבת, שמישהו מוכר למישהו אחר, אין לך אפשרות מעשית להסביר שזה לא היה המצב.

 במצב של משבר כלכלי, כאשר הכוח של העובדים מנוטרל על ידי מה שכינה מרקס "צבא המילואים של המובטלים" - העובדה שעל כל מקום עבודה פנוי יש מספר מתמודדים נואשים - המשמעות היא שיש מספר לא ידוע של אנשים שלא ביצעו כל עבירה, אבל אינם יכולים בפועל למצוא עבודה.

קצרצרים

1. אפל, שתובעת כל מה שזז אם רק נדמה לה שהוא הפר פטנטים או זכויות יוצרים שלה,לרבות דברים שכבר הפסיקו לזוז או לגלות סימני חיים (קודאק), טועמת קצת מהתרופה שלה. חברה בשם Randolph Divisions, שמייצרת מכשירי שמיעה, תובעת עכשיו את אפל משום שהמוצר שלה, EarPod - אוזניות מפונפנות ויקרות לאייפוד - פוגע בסימן הרשום של רנדולף, HearPod. שיהיה לרנדולף בהצלחה.

האייפון 5 ואוזניות המריבה צילום: אוראל כהן

2. בידיעת אפל אווילית אחרת, החברה כל כך אלרגית לכל מה שמזכיר ארוטיקה אנושית שבעבר היא אילצה מגזינים אירופיים לטשטש את הפטמות בפרסומים שלהם בגרסת האויפד. אחרי שנים של נסיונות, המגזין פלייבוי נשבר והחליט להעלות אפליקציה לאייפון – כשהיא מכילה רק את התמונות הלא-עירומות של המגזין. ואם זה לא היה מספיק אווילי, אז האפליקציה בתשלום. בהצלחה עם זה.

3. עקבנו כאן אחרי הסאגה של חברת עוכרי הדין פרנדה, שניסתה להגיש שלל תביעות חסרות בסיס כנגד מי שטענה שמשתפים סרטי פורנו. מדובר בתרגיל עוקץ קלאסי של דורנו: איום בתביעה מביכה במיוחד וקבלת תשלום מהקורבן. רק שמסתבר שאם היתה פה נוכלות, היא היתה מצד פרנדה, וכל העסק התרסק בבית המשפט. השופט זימן את בכירי החברה לשימוע, כשהוא מציין שהמשפט התחיל כמשפט זכויות יוצרים אבל הופך כעת לדיון בהתנהלות לא ראויה של פרקליטי פרנדה. מיד לאחר מכן הודיעו עוכרי הדין שהם שומרים על זכות השתיקה, אותה נותן להם החוק כדי להימנע מהפללה עצמית. השופט הפסיק בשלב זה את הדיון. המשך יבוא.

4. באיחור מסוים, מצטרפת הרשות לניירות ערך של ארה"ב לעידן המודרני: היא קובעת כעת שלחברות יהיה מותר לעדכן את בעלי המניות שלהן על פעולות שהן מבצעות ועל התחזיות שלהן גם באמצעות המדיה החברתית – מה שיזכה למעמד של עדכון רשמי. לצורך כך, החברות תדרשנה להודיע בפומבי על החשבונות באתרים שבהם יפורסם המידע.

5. שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, תיאלץ בקרוב להעיד בפרשת הקשר נגד העובדים שקשרו חברות טכנולוגיה בארה"ב. הקשר, כזכור, היה יוזמה של סטיב ג'ובס, שאף איים לתבוע חברות שלא ישתפו פעולה. המטרה היתה למנוע מהעובדים יכולת לעבור לחברות אחרות במטרה להוריד את כוח המיקוח שלהם ולהשאירם בארגון. סנדברג תיחקר לא בשל תפקידה בפייסבוק, שאיננה צד לתביעה (ולמעשה, שברה את הקנוניה כשהחלה לשכור עובדים באגרסיביות), אלא בשל תפקידה הקודם, בגוגל.