דו"ח טכנולוגי
רשות השידור שכבר לוקחת כסף גם על המחשב שלכם
מדאיג - ממשלת שבדיה רוצה ומקבלת אגרת טלוויזיה גם על מחשבים וטאבלטים, מפתח מראה כי פייסבוק לא באמת תיקנה פירצת אבטחה, דו"ח מוצא שחברות רבות עוסקות בפריצה למחשבים והבעיה של בית המשפט העליון האמריקאי
אכטונג, פסיקה שוודית
אחד הגופים השנואים בישראל הוא רשות השידור. היא נוקטת בשורה של תעלולים ספק-חוקיים כדי להוציא מהאזרחים את האגרה. בין השאר, היא טוענת שלאנשים יש מקלטי טלוויזיה ודורשת מהם תשלום, גם אם אין להם כאלה. היא גם גוזרת קופון על כל מכירת רכב, כי חזקה עליו שיש בו רדיו. אנשיה לא חוששים להתחזות לשוטרים ולאנשי רשויות המס כדי להכנס לדירות או סתם לאיים על אנשים ולדרוש מהם כסף. כל זה, בזמן שהערוץ הראשון פופולרי בערך כמו הרפס.
2030: עיניים ביוניות גם יכולות לצפות בטלוויזיה. הב לי את ליטרת הבשר שלך צילום: מאיר אזולאי
ובשנים האחרונות היא גם מנסה לגבות אגרה על מחשבים, טלפונים חכמים וכו', בטענה האומללה שאפשר לצפות בהם בטלוויזיה. לרוע המזל, פסיקה בנושא מגיעה כעת משבדיה, שם אימץ בית המשפט המקומי את הרעיון הזה. כעת, אם אתה קונה מחשב, סמארטפון או טאבלט במדינה הקפואה, רשות השידור המקומית תקבל את ליטרת הבשר שלה – כי, כאמור, אפשר לצפות בעזרתם בשידורי הטלוויזיה המקומית. בית המשפט קבע שזה לא משנה שהמחשב משמש בעיקר לצרכים אחרים; מה שחשוב הוא היכולת שלו לקלוט שידורי טלוויזיה. הדבר החיובי היחיד בפסיקה הזו הוא שבית המשפט אמר שאפשר לערער עליה.
צפו לכך שבקרוב רשות השידור תנסה לטעון שהפסיקה הזו היא תקדים.
פרטיות בפייסבוק? פחחחח
והנה הסיפור של מפתח פייסבוק אחד, ברנדון קופלי, שרדף אחרי גנב שמכר את החפצים שגנב ממנו בקרייגסליסט. הוא ניסה לראות אם יוכל לזהות את הגנב דרך פייסבוק, הכניס את מספר הטלפון מקרייגליסט לרשת החברתית, וחיפש. למרבה ההפתעה, או אולי שלא, מנוע החיפוש של פייסבוק מצא התאמה.
זה עניין את קופלי, אז הוא עשה עוד כמה חיפושים, וגילה שיש מיליוני מספרי טלפון בפייסבוק. רובם לא מחוברים או לא מקושרים ישירות לבעל חשבון, אבל קופלי ניצל את חשבון המפתח שלו כדי להריץ מיליוני חיפושים. פייסבוק מצידה שלחה לו מכתב אוטומטי ובו דרשה שיפסיק, אבל לא יותר מזה.
התוצאה הייתה שהוא הצליח להצליב בין אלפי משתמשים ובין מספרי הטלפון שלהם. במינימום עבודה, הוא יצר מאגר מידע של אנשים שכלל לא היו מודעים לכך שהם חלק ממנו. ולמרות שהמשתמשים האלו בחרו לפרסם את מספר הטלפון שלהם ברשת, האחריות היא של פייסבוק. כל פיסת מידע שקופלי שלף אומנם היתה מוגדרת כפומבית, אל זו - וכאן הבעיה - ברירת המחדל של פייסבוק.
זה לא תמיד היה כך. בעבר, ברירת המחדל הייתה שיתוף עם חברים בלבד. לפני כמה שנים פייסבוק שינתה אותה, מסיבה פשוטה מאד: כשברירת המחדל היא "פומבי," אנשים משתפים הרבה יותר מידע, אותו פייסבוק יכולה אחר כך למכור.
בתגובה לפרסום, צוות האבטחה של פייסבוק ענה לקופלי שהם נורא מצטערים. הם יכולים לתת לאנשים כלי פרטיות, אבל הם לא יכולים להכריח אותם להשתמש בהם. ועל כך נגיד, בולשיט. פייסבוק יכולה להחזיר את ברירת המחדל שלה למה שהיא היתה בעבר. היא לא עושה את זה, כי היא תפסיד כסף.
כל זה קורה ימים ספורים אחרי שלמדנו שפייסבוק מצמידה פרופיל צללים לכל משתמש, שמכיל את המידע שהיא אוספת עליו באתרים אחרים. המידע הזה לא זמין לחיפוש, אפילו לא למפתחים – פייסבוק שומרת את החומר הטוב לעצמה ולמפרסמים - אבל הוא עדיין מסוגל לדלוף.
חשוב לציין עוד שלא מדובר בפרצה חדשה: פייסבוק היתה מודעת לה כבר באוקטובר 2012, אבל אז היא אמרה שהיא תגביל את מספר החיפושים שיכולה כתובת IP אחת לעשות. נו, ראינו מה זה שווה.
פריצה למחשבים? כולם עושים את זה
בריטניה זועזעה בשנים האחרונות מהשערוריי סביב News of the World, צהובון מאימפריית מרדוק, שעורכיו והעיתונאים שלו היו מעורבים עד צווארם בהאזנות סתר ובפריצה למחשבים. כתוצאה מהתרגילים של עובדיו של מרדוק, ועדה בריטית המליצה על חקיקה נוקשה לרגולציה של התנהלות העיתונאים.
חדשות טובות, רופרט מרדוק: אתה לא היחידי שפורץ למחשבים צילום: רויטרס עכשיו יוצא דו"ח של סוכנות הפשע המאורגן של בריטניה – שבניגוד למה שאפשר לחשוב, לא מספקת שירותים לטייקונים אלא נלחמת בפשע מאורגן – שקובע שפריצות למחשבים והאזנות סתר אינם נחלתם של עיתונאים בלבד. כל מי שיש לו מספיק כסף עוסק בזה, שוכר כמה חוקרים פרטיים חסרי מעצורים ומשסה אותם ביריביו. הבולטים בתחום הם עוכרי הדין, כמו גם חברות הביטוח. למעשה, על פי הדו"ח של הסוכנות, העיתונות הבריטית מספקת לחוקר הפרטי הממוצע רק 20% מהכנסתו – שאר הכסף מגיע מארגונים ואנשים מכובדים לכאורה.
המסר פשוט, ואין סיבה להניח שהמצב בישראל שונה מהותית: הסתבכתם עם מישהו שיש לו כסף? או שתגדילו משמעותית את ההגנות שלכם ותתחילו לחיות כמו מרגלים, או שתמלאו את המחשב שלכם במידע שקרי שיפיל את יריבכםם בפח (וזה תרגיל מסוכן במיוחד), או שתכנעו מראש. כי, איך לומר, מיחידת פשעי המחשב של המשטרה לא תבוא לכם הישועה.
עזבו אותנו מהצוציקים
בית המשפט העליון בארה"ב הואשם בעבר בהפיכה משפטית: בין השאר, הוא לקח לעצמו את הסמכות לבטל חוקים פדרליים בשחר ימי הרפובליקה, למרות שהחוקה לא מעניקה לו סמכות כזו. הוא גם היה מפלטם האחרון של שמרנים שהובסו בבחירות במשך שנים רבות. העיתונאי א.פ. סטון העיר בעבר באופן אירוני שכאשר "אחד השופטים משנה את דעתו, החוקה משתנה."
שורה של מקרים חשובים ופוליטיים מאד ניצבים כעת בפני בית המשפט, ביניהם גם הערעור על התיקון לחוקה של קליפורניה שאוסר על נישואי גאים. לאף אחד אין מושג ברור איך בית המשפט יפסוק, או מתי. הרשת החברתית מלאה בניחושים, ויכוחים וצעקות. אבל בית המשפט לא מחובר לרשת החברתית. הוא יוציא את הפסיקה שלו מתישהו, על נייר, כך שאם מישהו חושב שהוא יוכל לבצע חיפוש מהיר – מה שאפשר לעשות במסמך דיגיטלי – ולברר מה לעזאזל הלך שם, שישכח מזה.
שאר המוסדות של וושינגטון כבר התרגלו לקצב החדשות הדיגיטלי. בית המשפט העליון, ייאמר לשבחו, מסרב להתרשם. עניינים רציניים מצריכים דיון רציני, מעמיק ואיטי. העולם יחכה.
קצרצרים
1. אדוארד סנודן נעלם במוסקבה, ומיקומו עדיין לא ידוע - אם כי ג'וליאן אסאנג' הודיע שהוא במקום בטוח. בינתיים, אנליסטים ברחבי אימפריית המודיעין של ארה"ב – היא מעסיקה, על פי ההערכות, שני מיליוני בני אדם (!) – מוצאים את עצמם תחת מעקב גובר והולך. אבל לא רק הם: ממשל אובמה מגביר את המרדף אחרי מדליפים גם בסוכנויות שכלל אינן סוכנויות מודיעין. משרד החינוך הזהיר את עובדיו שחוויות משמעותיות כגון גירושין עשויות להפוך אדם למדליף, ולמשרד החקלאות ומנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (!) יש מסמך שמכונה "בגידה 101," שאמור לסייע לעובדים לזהות סימני בגידה בעמיתיהם. אבל, כמובן, עיקר הלחץ מופנה לתעשיית ההגנה – שם כדאי שתיראו מרוצים ועליזים בכל עת, ואם אתם רוצים לקרוא את The Onion כדאי שתעשו את זה בפרטיות ביתכם, כי אחרת זה יעלה אתכם על רשימת המטרות כחשודים בבגידה עתידית. האח הגדול, יש לך שיחה בקו 3. כן, כמובן שאנחנו מקליטים אותה.
2. האוכלוסיה הגלובלית, עם זאת, לא מתרשמת יותר מדי מהעובדה שמרגלים אמריקאים קוראים את כל התעבורה שלה. אבל יש פתרון. קוראים לו Duck Duck Go, מנוע חיפוש שלא עוקב אחרי המשתמש ובהתאם גם אין לו מידע להעביר עליו. הוא רשם עליה של 50% בשימוש בו מאז שהתפוצצה פרשת PRISM, ומנהלי האתר ציינו בגאווה שהמנוע עלה מ-60 מיליוני חיפושים בחודש ל-90 מיליוני חיפושים בחודש, קרי כשלושה מיליוני חיפושים ביום. כמה עשתה גוגל באותו הזמן? 13,317 מיליוני חיפושים בחודש. אנשים אומרים שאכפת להם מהפרטיות שלהם, אבל בסופו של דבר אכפת להם יותר מהנוחיות שלהם.
מלחמת האזרחים הסורית - נא להשאיר אותה מחוץ לאייפון, בבקשה צילום: איי אף פי
3. רוצים לבנות משחקים ל-iOS? כדאי שהם לא יהיו רציניים מדי או קשורים לעולם האמיתי. יצרן משחקים שבנה אפליקציה שמדמה את מלחמת האזרחים הסורית מצא שהמשחק שלו נפסל: אפל הודיעה לו
שהמשחק "הכיל תוכן או פיצ'ר שציין אנשים מגזע, תרבות, ממשלה, תאגיד או ישות ממשית אחרת כאויבים בקונטקסט של המשחק," מה שעובר על הכללים של אפל. רוצה משחקים? שיעסקו בעולמות פנטזיה. כרגיל אצל אפל, האכיפה לא ברורה והיו כבר משחקים שחמקו מתחת לרדאר. הרעיון, ככל הנראה, הוא שלמפתח לא יהיה מושג ברור מה עובר ומה לא.
5. הונאה חדשה בהודו: בוגרי קורסי IT מקבלים מיילים שמסבירים להם שהם יוכלו להתקבל לראיון בחברה יוקרתית, אבל כדי להתקבל לראיון הם צריכים להפקיד "פקדון", שמובטח להם שיוחזר אחרי הראיון ושמטרתו לשלם עבור ההוצאות האפשריות שלהם. ההמשך ברור. אחינו הניגרים לא מפסיקים להפתיע ולשפר את המזימה שלהם. ייזהר הקורא.
