דו"ח טכנולוגי
לייק לרצח: הדרך הקצרה שבין סטטוס בפייסבוק וכדור בראש
הרשת החברתית מתדלקת את מלחמת הכנופיות ההמונית של שיקאגו, אפל נחשדת ברכישת מתכות מאחד המכרות המחרידים בעולם ומדינת ניו יורק תטיל קנסות על חברות שיפעילו טוקבקיסטים בתשלום
אחרי הסטטוס הזה, הייתי חייב להרוג אותו
שיקאגו היא אחת הערים האלימות בארה"ב; לפי הערכות, יש בעיר כ-70,000 (!) עבריינים ופעילי כנופיות שנחלקים בין 800 פלגים שונים - מגזר פשע שמייצר כ-500 הרוגים בשנה. ואתם חשבתם שהפוליטיקה הפנים-פלסטינית מסובכת. לאחרונה נטען שאחת הסיבות לכך היא דווקא המדיה החברתית.
ניתן היה לצפות שאנשים נבונים לא יעידו בפומבי, במדיה כמו פייסבוק וטוויטר, על הקשר הבלתי חוקי שהם חלק ממנו. אבל חברי כנופיות אינם סובלים מעודף בינה - וחולקים ברשת כמות מידע שהיתה מעוררת יראה גם בקרב אנשי עמק הסיליקון.
חברי הכנופיות מתחילים את המלחמה ברשת, מסלימים אותה ברחוב צילום מסך: listverse.com נוצר אפילו כינוי למחרחרי ריב ברשת: Facebook Driller. דרילר, קודח, הוא במקור רוצח, מישהו שמחורר אנשים באקדח. המקביל שלו בפייסבוק קם על הבוקר וכותב איזה סטטוס שמשפיל את הכבוד של חבר כנופיה אחר. נשמה טובה שלישית לוקחת את צילום המסך של הסטטוס ומריצה אותו הלאה, כדי שכולם יראו.
פעם, כדי לפגוע בכבוד המיתולוגי של לוזר אחר שה"כבוד" הוא כל מה שיש לו, היית צריך להתעמת איתו ישירות ברחוב או במסבאה. לא עוד: פייסבוק וטוויטר מאפשרים לכל מי שאין לו אומץ לעימות ישיר להשפיל מישהו דרך הרשת. משטרת שיקאגו אומרת ביאוש שרוב ההרוגים ממלחמת הכנופיות לא נובעים מאיזשהו מאבק אסטרטגי אלא מסכסוך אישי, ושיותר ויותר סכסוכים כאלה מתחילים דרך הרשת; שמדובר בבני 17 שרוצחים זה את זה.
החלאות הקטנות גם מפיצים תמונות של עצמם כשהם נושאים נשק, הרבה דרך אינסטגרם - גם כאשר תמונות כאלה מפירות את תנאי השחרור של העבריינים. הם מפיצים סרטוני יוטיוב של עצמם עם נשק או סמים - ונראה שיש לכך יתרון אבולוציוני כלשהו, משום שהסרטונים אמורים להבהיר ליריבים שלהם שהם חמושים, מסוכנים ואיבדו כל רסן, אשר על כן לא כדאי להתעסק איתם.
בדיל-דמים? תראו, אייפון בצבע זהב!
שמעתם פעם על מכרות הבדיל של אנגקה באינדונזיה? הם גורמים נזק בלתי הפיך לסביבה, מועסקים בהם ילדים בתנאים מחרידים ומת בהם אדם בתאונה על בסיס שבועי. האם זהו המקור של אפל לבדיל עבור הגרוטאות שלה? זו שאלה פשוטה של כן או לא. לקבל עליה תשובה, כמסתבר, זה דווקא די מסובך.
כתב של הגרדיאן הפנה את השאלה לאפל, אחד התאגידים הדורסניים שיש - ואחד הרווחיים ביותר בעולם, אבל לא הצליח לקבל תשובה. לפני כשנה, אחרי פיאסקו יחסי הציבור שלה בסין, מנכ"ל החברה טים קוק התחייב שאפל תתווה דרך חדשה במסלול הייצור שלה ושהיא תהפוך מופת לשקיפות. אפשר לומר בביטחון שהחלק האחרון לא התגשם וספק אם יתגשם.
העובדים מתים, הטבע נהרס, הסמארטפונים נמכרים היטב צילום: בלומברג בתשובה לשאלה של הכתב, הפנה אותו דובר אפל לעמוד שציטט והיה מוכן רק לומר ש"דאגה שצצה לאחרונה באשר לכריה לא חוקית של בדיל מאזור זה דירבנה את אפל לערוך ביקור לשם מציאת העובדות". וואלה. אם אתה לא קונה משם בדיל, למה אתה צריך לשלוח לשם משלחת? אם אתה קונה אותו, למה לא לומר את זה?
הכתב ניסה להוציא מאפל את רשימת חברות המתכות שלה והדובר הפנה אותו שוב לאותו העמוד עצמו. הוא המשיך בהתחמקויות. המסקנה של כל אדם סביר היא שלאפל יש מה להסתיר. ההיסטוריה שלה ודאי מעידה על כך. החזון של סטיב ג'ובס, שאפל תהיה "הנייק של עולם הטכנולוגיה",עדיין בתוקף - לרבות סדנאות היזע והיחס הבלתי אנושי לעובדים.
הקוראים לא משתפים פעולה
גודרידז היא רשת חברתית לקוראי ספרים. על אף שהח"מ מקפיד באדיקות לציין את הספרים שהוא קורא שם, הוא עוד לא הצליח למצוא לה שימוש של ממש. מסתבר שאחרים דווקא כן: הם כותבים ביקורות רצחניות, לא על ספרים אלא על הכותבים שלהם.
עד לאחרונה, בגודרידז איפשרו לכתוב ביקורות שהתמקדו בסופר, אבל רק על הפרופיל של המשתמש. ביום ו' האחרון הכריזה החברה שמעתה היא תמחק ביקורות כאלה לגמרי מהאתר, כמו גם רשימות ספרים שמתמקדות בהתנהלות של הסופר.
לא נותנים לנו להתלונן? חכו חכו צילום: shutterstock המשתמשים, כמובן, הצביעו ברגליים והתחילו להציף ביקורות אסורות וליצור רשימות אסורות. כשהחברה מחקה אותן, הם החלו לתת לספרים של סופרים לא אהודים דירוג של כוכב אחד. במקרה ספציפי, משתמשים התחילו לתת דירוגים שליליים לספר של סופרת צעירה לפני שהספר בכלל יצא. המשתמשים טוענים שגודרידז מפעילה בריונות כלפיהם ומצנזרת את דבריהם.
בגודרידז אומרים שהם מנסים "לשמור על טון שראוי לקהילה". בהצלחה עם זה: כל זמן שכל אחד יוכל לכתוב בשם בדוי, וכל זמן שחוקי האנתרופיה יגרמו לכך שהרס תמיד יהיה קל יותר מבניה, היכולת של טרולים לחרב קהילה שנבנתה בזמן רב תוך זמן קצר לא תהיה מוטלת בספק.
העושר לא מחלחל למטה
אולי ההונאה הגדולה ביותר של שלושת העשורים האחרונים היא כלכלת הוודו שמכונה "כלכלת הזרזוף". על פי העקרון הזה, ככל שניתן לעשירים יותר, כך יותר כסף יזרזף כלפי מטה ולכולם יהיה טוב יותר. אנשי הייטק אוהבים את הטיעון הזה במיוחד: הם מציינים שאמנם המשכורות שלהם מופרכות, החברות שלהם מעלימות מס והם מקבלים בונוסים לא סבירים מממשלות - אבל הכלכלה הסובבת שלהם (האנשים שמכינים להם סנדוויצ'ים ושוטפים להם את האוטו) מפצה על זה.
אלא שכלכלת הזרזוף מתמצה בינתיים בערימה של עשירים שמזרזפים נוזל מסוים על כולנו (השנינה הזו לא שלי, היא של ג'ון קרי). בעמק הסילי-קון עצמו, התוצאה של התעשרות מהירה של מספר קטן מהתושבים, ולא פחות מכך הסטנדרט שהם הציבו של צריכה מופרזת, דוחף את מעמד הביניים החוצה.
הם מתעשרים, אתם מתרוששים צילום: shutterstock בחמש השנים האחרונות, נעלמו 7,000 משקי בית מהמעמד הבינוני והנמוך ממחוז סן מטאו. הסיבה לכך איננה שהם הצטרפו למעמד העליון: הם נאלצו לעזוב כי החיים במקום פשוט הפכו יקרים מדי עבורם. התוצאה היא שסן פרנסיסקו הופכת במהירות לאזור לעשירים בלבד וזו ספירלה כונסת שמזינה את עצמה. ואם הסיפור הזה מזכיר לכם את תל אביב, עיר שבמהירות הופכת לכזו שמותאמת לבני העשירון העליון בלבד, זה לא מקרה. זו אותה התופעה עצמה.
ולא בטוח בכלל שהיא מסוגלת להחזיק מעמד. עיר בסביבה, סן חוזה, נמצאת על סף פשיטת רגל. הפרנסים אומרים באימה ש"אנחנו לא דטרויט, אנחנו בעמק הסיליקון, זה לא אמור לקרות לנו, אנחנו לא בחגורת החלודה" - אבל כשמשלמי המסים שלך בורחים, חלודה זה כל מה שנשאר לך. ועשירים, כידוע, לא משלמים מסים; יש להם מספיק כסף כדי לשכור רואי חשבון, להפוך עצמם לחברה, תוך שהם מפעילים לחץ פוליטי כדי שמסי החברות ירדו.
ספרו לי עוד על איך העושר של כמה מצליחנים יזרזף למטה אל כולנו.
קצרצרים
1. למדינת ניו יורק נמאס ממהלכי חברות שמנצלות את המדיה החברתית על ידי התחזות וכתיבת ביקורות מזויפות וטוקבקים בתשלום. בקרוב ייקנסו בה מספר חברות שנקטו בתרגילים הללו, כמו גם החברות שהתמחו בכתיבת הביקורות המזויפות, בסכום של כ-350,000 דולר. יש לקוות שהסכום הזה גדול יותר מהסכום שהביקורות המזויפות הכניסו לגנבי הדעת, אחרת התמריץ השלילי לא יעשה את שלו.
נמאס מהמגיבים בתשלום צילום: Shutterstock 2. בית המשפט העליון האמריקאי סובל ממגפה חריפה של link rot, קרי העובדה שחלק ניכר מהקישורים שהוא מספק לא עובדים. המשמעות היא שמשפטנים שמחפשים את הנימוקים של העליון, לא ימצאו אותן ב-49% מהמקרים. בין הקישורים שמופיעים בפסקי דין ושלא קיימים יותר נמנה סרטון וידאו של מרדף שעליו התבסס בית המשפט כשדחה את התביעה של הנמלט, שנפגע על ידי המשטרה. אני כולי בעד קישורים, אבל בפסקי דין שקובעים תקדימים רצוי להשתמש במשהו קצת יותר עמיד. בית המשפט לערעורים במחוז התשיעי של ארה"ב כבר מצא פתרון לבעיה: הוא יצר ארכיון PDF של כל ציטוטי הרשת שלו.
3. לאורקל יצא שם של חברה מנוולת, הרבה בזכות מייסדה לארי אליסון, שבית משפט כבר קבע שהשמיד מסמכים (כנראה מפלילים) שהוא קיבל הנחיה לא להשמיד, ושהסתבך במריבה משפטית יקרה עם שכנים שלו בגלל כמה עצים שהם שתלו. הוא יכול להרשות לעצמו, הם פחות. במקרה האחרון, עובד כלשהו של אורקל עם כרטיס אשראי של החברה גרר את נבלתו למועדון חשפנות, בו הטביע 33,540 דולר ב... בעצם אני לא בטוח שאני רוצה לדעת במה. החברה סירבה לשלם את החשבון. מה שהיא היתה צריכה לעשות הוא לשלם ולנכות את הסכום מהמשכורת של העובד. עכשיו זה הולך לבתי המשפט.
4. בעלי חיות מחמד נתקלים בבעיה בכל פעם שהם צריכים לעזוב את הבית ליותר מיום. תשאלו כל בעל חתול: בהרבה מקרים אי אפשר לצאת למסע עם בעל החיים. אפליקציה חדשה פותרת את הבעיה עבור בעלי כלבים: היא מוצאת מישהו בסביבתך שיקבל את הכלב שלך ויטפל בו תמורת 28 דולר ליממה. יש גם אנשים שמתמחים בטיפול רפואי בבעלי חיים. זה יגיע לישראל, יש להניח, ב-2018.
5. מה מניע את ההיסטוריה? חוקר מחשבים ניסה ליצור מודל ממוחשב של ההיסטוריה של אפריקה ואירואסיה על ידי חלוקת השטח לריבועים בגודל 100 ק"מ וחישוב הנתונים שלהם, תוך שימת דגש על טכנולוגיה צבאית. התוצאה: המודל מסוגל לנחש נכון את עלייתן ההיסטורית של אימפריות בדיוק של 65%, דיוק שצונח ל-16% בלבד ברגע שמוציאים את הטכנולוגיה הצבאית מחוץ לתמונה. המסקנה המתבקשת היא שהכוח שמניע התפשטות היסטורית הוא נשק ומלחמות, לא חקלאות. זה כמובן מצריך הרבה יותר מחקר ועבודה, אבל זו מסקנה ראשונית מדכאת למדי.
