דו"ח טכנולוגי
כפתור ההרג
לרשויות הבטחון בארה"ב יש, כמסתבר, "כפתור הרג" שיכול להפיל את כל הרשתות הסלולריות במדינה; פייסבוק, כרגיל, מבצעת מה שנראה כמו נסיגה אבל בעצם חומסת מקטינים עוד נדבך של הפרטיות שלהם ונצחון ענקי לגוגל בפרשת הספרים המועתקים
לרשויות הבטחון בארה"ב יש, כמסתבר, "כפתור הרג" שיכול להפיל את כל הרשתות הסלולריות במדינה. במידת הצורך הם מסוגלים להפסיק את פעילותה הרשת באזור מסוים, למשל כדי למנוע ממחבל להפעיל מטען חבלה.
כעת מתבקשת הממשלה להסביר את הנהלים שלה להפעלת הסמכות המאד מרחיקת לכת הזו – ולמרבה ההפתעה, לפחות בית משפט אחד אישר את הדרישה. עד הערעור.
האם הכפתור יעצור את הפיגוע הבא? צילום: flattop341 cc-by ריקוד שבעת הצעיפים של צוקרברג
לפני כמה שבועות, פייסבוק שינתה את תנאי השימוש שלה כך שהנחת היסוד האוטומטית שלה שכל הקטינים הרשומים לרשת קיבלו אישור להרשם אליה מהוריהם. וול סטריט ג'ורנל כתבו על כך, ועכשיו השורה הזו כבר לא שם.
זה צעד קטן אחורה לאנושות, צעד ענק קדימה לשורת הרווח של פייסבוק צילום: איי אף פי
האם פייסבוק באמת עשתה משהו למען הפרטיות של משתמשיה? לא, כמובן שלא. במקום זאת, היא יצאה במחול המפורסם שלה - "שני צעדים קדימה צעד אחד אחורה".
"ניו יורק טיימס" דיווח כי פייסבוק אומנם הסירה את השורה הבעייתית הזו, ובכך הרגיעה חלק ממקהלת המבקרים שלה – אבל במקביל קיבעה במסמרות של ברזל את היכולת של קטינים לפרסם תוכן לא רק לחברים שלהם, ולחברים של חברים שלהם, אלא לכל העולם ואשתו. עד לעדכון האחרון של פייסבוק, לקטינים לא היתה יכולת כזו. וחשוב לזכור - כל מה שתכתוב בפייסבוק עשוי לשמש כנגדך בפרסומת.
למה פייסבוק רוצה שקטינים יוכלו לפרסם תוכן לכולם? כי על תוכן לחברים בלבד היא מתקשה למכור פרסומות, זה למה. האם זה מועיל לפייסבוק? בכלל לא בטוח. החברה סובלת ממנוסה של קטינים וצעירים, שבורחים ממנה ועוברים לשירותי הודעות מיידיות. מה שהקטינים רוצים – ויש להם הרבה יותר שכל מהדור שמעליהם - הוא בדיוק ההיפך מלחלוק מידע עם כל העולם: הם רוצים לחלוק אותם עם קבוצה מצומצמת שאת דעתה הם מחשיבים.
פייסבוק, יש להניח, יודעת את זה לא פחות טוב ממני. סביר להניח שהיא השקיעה בנושא הרבה יותר מחשבה – לה יש אנשים שזה הג'וב שלהם, עליו הם מקבלים הרבה מאד כסף. אז למה היא הלכה בכיוון הזה בכל זאת? כי חברה ציבורית שחיה מפרסומות לא יכולה להרשות לעצמה לצמצם את מספר האנשים שרואים את הפרסומות שלה, או אפילו לציין שיש חלק מקהל המשתמשים שלו היא לא מראה פרסומות. את השוק, הרי, מעניין רק הקו התחתון.
אז פייסבוק משחררת הבטחות להר של מזומנים, ואת המשתמשים הצעירים שלה היא מלעיטה קש. לכו, ילדים, לכו: אתם עוד לא הפכתם לפרסומת. נצלו את זה.
ובום, זה נגמר
אחת הסאגות הארוכות של המין האנושי היא משפט הספרים של גוגל: האחרונה הרשתה לעצמה בעליצות להתעלם מחוקי זכויות היוצרים ולסרוק מיליוני ספרים במסגרת פרוייקט Google Books שלה, ואחר כך להעמיד את הספרים לרשות הציבור. גילדת הסופרים (כן, ככה קוראים לה) של ארה"ב נזעקה ויצאה למאבק משפטי ארוך שנים כנגד ההעתקה. בשלב מסוים, היא הצליחה לקושש מגוגל כמה בוטנים, אבל מחאות של מספר סופרים שלא יוצגו דרך הגילדה גררו את המשך ההליך המשפטי.
ועכשיו הסיבוב המשפטי הזה נגמר בנוק-אאוט לטובת ענקית החיפוש. השופט קבע שהמהלך של גוגל לא מנוגד לחוקי זכויות היוצרים משום שהוא נופל תחת שימוש הוגן. הוא הזכיר שהמטרה של חוקי זכויות היוצרים היא להגן על זכויותיהם של היוצרים, תוך קידום המדע, המחקר והאמנויות. זה בדיוק מה ש-Google Books עושה - הוא כלי מחקרי חסר תקדים לסטודנטים, חוקרים ואוניברסיטאות ומאפשר לראשונה חיפוש טקסטואלי מלא בספרים. וכמובן, יש כאן ערך תרבותי משמעותי בכך שהוא משמר לנצח ספרים שאזלו בדפוס, או שהם נדירים מדי.
כל זאת בהנחה וגוגל לא מוכרת את הספרים. אם וכאשר היא תנסה לעשות זאת, הפסיקה של השופט תעמוד לה כרועץ. גילדת הסופרים, כמובן, כבר הודיעה שהיא מערערת. נעדכן ב-2016.
הרודנות הסינית נגד ברווזים צהובים ענקיים
לסין יש מקבילת טוויטר משלה, סינה ווייבו, וכפי שכבר דיווחנו שהיא נתונה להגבלות צנזורה מחמירות והולכות. הפרויקט האמריקאי הראוי להערכה Propublica.org אסף במשך חמישה חודשים את כל המונחים שמצונזרים ברשת החברתית הסינית, ובכך נתן תמונה לא רעה בכלל הדברים שמפחידים את המפלגה הקומוניסטית. האתר גם מציין שווייבו נמצאת בבעיה: אם היא לא תצנזר מספיק, הממשלה עשויה לסגור אותה; אם היא תצנזר יותר מדי, המשתמשים ינטשו אותה. מה שהיא מצנזרת, על כן, הוא מה שהממשלה לא יכולה לחיות איתו. וזה כולל תמונות של ברווזי פלסטיק צהובים ענקיים.
כמו ברווזים למטווח
כן, ברווזים. מיד נגיע לזה.
תחילה, הצנזורה של ווייבו מסלקת את הדברים המסוכנים באמת: כל אזכור לבכיר המשטר המושחת והמודח בו שילאי או של מתנגדי משטר. כמובן, גם כל מקרה של ביקורת על פקידי משטר. אחד המשתמשים, שפרסם ביקורת כזו, קיבל הערה מצמררת בנוסח "אתה לא רואה אותנו אבל אנחנו רואים אותך, אנחנו יודעים הכל עליך ועל המשפחה שלך, אם אתה יודע מה טוב לך, מחק את ההודעה". המשתמש ציית, לא למרבה ההפתעה.
ווייבו גם מצנזרת כל אזכור לטבח בכיכר טיאננמן, ואת הצילום המפורסם של שיירת טנקים בלב הכיכר. וכמובן, את עצם המילה "טנק".
אבל המשתמשים הסינים אוהבים לשחק עם הצנזורים על ידי העלאת סימנים שעל פניהם הם חסרי משמעות שדומים מאד בצורתם או בצורת ההבעה שלהם למילים אסורות. המילים "ברווז צהוב ענק" מזכירות במנדרינית את המילה "טנק." על כן, תמונות של ברווזים צהובים אסורות. וכשזה קורה, המשחק מתחיל מחדש: המשתמשים מוצאים מילים אחרות לשחק בהן.
סתם, שתדעו איך נראית הרודנות הגדולה בעולם.
הבריון בכה מאד
ג'רמי האמונד, אחד מכנופיות ההאקרים לולזסק ואנונימוס, נשמע המום כשנגזר עליו עונשו: בית המשפט גזר עליו, בשל חלקו בפריצה לחברת המודיעין המפוקפקת Stratfor, עד עשר שנות מאסר כמו גם שלוש שנים בשחרור תחת פיקוח. האמונד יילל ש"זה היה מעשה נקמה קטנוני."
ג'רמי האמונד. הפרצת וגם ירשת? צילום: איי פי
יאללה, יאללה. האמונד צריך להכיר בכך שהעונש שלו נועד לשלוח מסר לכל חברי אנונימוס שחושבים שבגלל שהם מכירים מערכות מחשב יותר טוב מאחרים מותר להם לעשות מה שהם רוצים. מבזק: אם אתה חבר בארגון שחושב שמותר לו לפרוץ לאתרים ולגנוב מהם מידע רגיש, אל תתפלא אם יתייחסו אליך כמו לטרוריסט ויענישו אותך בהתאם.
האמונד טען שהוא קיבל הנחיות מסאבו, הבוגד הידוע בקבוצה שהפך למודיע של ה-FBI, לפרוץ לאתרים של ממשלות זרות. הוא התעלם מהעובדה שלא על כך הוא הועמד לדין. חשוב גם לציין שזו רק טענה לא מוכחת מצד פושע מורשע.
האמונד כבר אמר שהוא לא ימשיך להיות האקר. אין ספק: עוד עשר שנים המערכות לא יהיו דומות למערכות הקיימות כיום ובכלא הוא יתקשה לשמור על היכולות שלו.
קצרצרים
1. עוד יום, עוד צנזורה באפסטור: אפל סילקה מחנות האפליקציות שלה את Coinbase, אפליקציה שמאפשרת סחר בביטקוין. למה הוסרה האפליקציה, כחודש אחרי שאושרה? כמקובל אצל אפל, החברה לא טורחת להסביר למה. היא תיקח 30% מכל מכירה בלי למצמץ, אבל לא תטרח להסביר לך מה לא בסדר באפליקציה שלך, שלא לדבר על כך שהיא לא תספק לך הודעה מראש על ההסרה. תזכורת למפתחי אפליקציות: אפל חולשת על פחות מ-20% משוק הסמארטפונים. העולם גדול ומשאיר את אפל באבק.
2. חברות ה-ridesharing, בהן נהג מן השורה יכול לחלוק את המכונית שלו ולהרוויח כמה זלוטס נוספים, משנות את הנהלים שלהן. עד כה, הנוסע היה יכול לשלם לנהג כמה שהוא רוצה כ"תרומה" – או אפילו לא לשלם. אבל כנראה שזה לא כל כך עובד. מעתה, לא תהיה להם ברירה אלא לשלם סכום מינימלי. עכשיו נראה אם המודל העסקי של החברות הללו ישרוד.
3. טום ווילר הוא היו"ר הנכנס של ה-FCC, רשות התקשורת הפדרלית, והוא עושה זאת ברעש גדול. על השבוע הראשון שלו בתפקיד, הוא שלח מכתב לאיגוד חברות הסלולר, ובו דרש מהן לאפשר לבצע unlock לכל מכשיר על הרשת שלהן. כלומר, לאפשר הפעלה של מכשירי סלולר שנרכשים מהן בכל חברת סלולר אחרת. ראוי לציין כי המנהג של רשתות סלולר "לנעול" את המכשירים שלהן הוגדר כבלתי חוקי מוקדם יותר השנה. ווילר הבהיר שאם חברות הסלולר ינסו לשמור על האווזה השמנה הזו, הן תמצאנה את עצמן מול השופט. במונחים של הפקידות האמריקאית, זו ירית אזהרה לפני פתיחת מלחמה. יפה.
4. צמד גיקים הגיע למסקנה הנכונה שיש פחות מדי גיימריות ויותר מדי גיימרים. צריך לשכנע יותר נשים לשחק, הם אמרו לעצמם, וגם זה נכון. איך נעשה את זה? פה רכבת ההגיון דהרה מעבר לצוק: הפתרון שלהם הוא לממן בקיקסטארטר לוח שנה שמציג תמונות של נשים משחקות, רצוי בפוזיציה פתיינית. אבל זה בדיוק סוג הסטריאוטיפ שנשים רבות מתעבות ובצדק. אם אתם מעוניינים בשיווק פורנו רך במיוחד, האינטרנט כבר הרגה את המודל העסקי שלכם.
