מהפכת פייסבוק רק מתחילה

ב־4 בפברואר 2004, סטודנט בן 20 מהרווארד העלה לאינטרנט אתר שבפיתוחו החל רק חודש קודם לכן. היה לו עיצוב ספרטני, כמעט לא קיים, עם צללית לא ברורה בפינה השמאלית וכיתוב יומרני בתחתיתו - "הפקה של מארק צוקרברג" - ושם מסורבל: The Facebook.

פייסבוק חוגגת עשור - לכל הכתבות בפרויקט לחצו כאן

עשר שנים אחר כך, לאתר הזה יש יותר ממיליארד משתמשים והוא כנראה התופעה התרבותית החשובה ביותר שילדה הרשת במאה ה־21, תופעה ששינתה מהותית את האופן שבו צורכים ויוצרים מידע, את הדרך שבה מתקשרים עם אנשים, את התפיסות לגבי מידע אישי ופרסומו, ושאפילו היה לה חלק במהפכות עממיות שהביאו לערעור ולנפילת משטרים.

פייסבוק אמנם לא היתה הרשת החברתית הראשונה, אבל היא כן היתה הראשונה למצוא את הדרך להפוך לשירות שבו באמת כולם משתמשים, ובאופן נרחב מספיק כדי להפוך למקבילה העדכנית למספר טלפון. ביסודה, ההצלחה של פייסבוק מבוססת על כמעט אנטי־תזה למה שאנשים חשבו על האינטרנט בימים שקדמו לה - היא מחקה את האנונימיות. בפראפרזה על קריקטורה מפורסמת של "הניו יורקר" משנות התשעים, בפייסבוק לא רק שכולם יודעים שאתה כלב, הם גם יודעים איפה אתה גר, מה למדת, איפה אתה עובד, מי ההורים שלך ובן הזוג שלך, במה אתה מתעניין, איפה אתה נמצא ולאן תיסע לחופשה בשבוע הבא.

"הפקה של מארק צוקרברג". פייסבוק ביומה הראשון, ב־04.02.2004

במקום רשת של קשרים אנונימיים, פייסבוק היוותה מקום מפגש לחברים ותיקים וחדשים שמדברים על חייהם ומשתפים זה עם זה את מה שמעניין אותם. בדרך, היא שינתה מהיסוד את האופן שבו אנו חושבים על פרטיות. פרטים אישיים שפעם היינו שומרים באדיקות משותפים בחופשיות יחסית באינטרנט מבלי לחשוב פעמיים. מה שהיה פרטי הוא עכשיו פומבי, ומה שפומבי חשוף למאות מיליונים.

פייסבוק רוצה להחליף את האינטרנט

אבל זה רק הבסיס, השכבה הראשונה בסיפור המהפכה שחוללה פייסבוק. עבור רוב מכריע של גולשים, פייסבוק היא מה שהיה הפורטל לפני 15 שנה: נקודת המוצא בכל תחילת גלישה ברשת, המקום שאליו מגיעים משתמשים כדי לגלות מה מעניין. כל מי שמפעיל בלוג עצמאי יכול לספר שמרבית התעבורה, לפעמים בסביבות 80% ממנה, מגיעה ישירות מפייסבוק.

וזה לא מקרה. פייסבוק גיבשה מדיניות מכוונת כדי למשוך אליה ספקי תוכן, פיתחה כלים שיאפשרו לשתף בה בקלות את התוכן שהם רוצים, ושכנעה אותם - עוד לפני שזה היה נכון - שאם הם לא יהיו בפייסבוק, אף אחד לא יגיע לתכנים שלהם.

שני גורמים אלו, לצד אפליקציות ומשחקים ממכרים, מפארמוויל הוותיק ועד לקנדי קראש העדכני, הפכו את פייסבוק למקום שחלק ניכר מהגולשים מבלים בו חלק ניכר מזמנם. היא הפכה לשער היציאה לכל דבר שיש לגולשים להגיד או לפעילות שהם מבקשים ליזום. התוצאה היא כיכר עיר שבה חברות ואנשים שעשו רע מועלים על המוקד, ומהפכות ומחאות חברתיות נדלקות ומגבשות צורה לפני שהן זולגות החוצה אל הרחוב. ככל הנראה, משטרו של חוסני מובארק במצרים היה נופל גם בעולם נטול פייסבוק, אבל זה היה לוקח הרבה יותר זמן ודורש משאבים ארגוניים יותר. האם מחאת הקוטג' או תנועות מחאה אזרחיות כמו Occupy Wall Street היו מצליחות להתרומם מהקרקע ולזכות לתמיכה ציבורית רחבה ללא הפלטפורמה שפייסבוק נתנה להן? נראה שלא.

מארק צוקרברג. אין אינטרנט, אין פייסבוק צילום: בלומברג

אלא שפייסבוק לא רק הצליחה להפוך למרכז החיים המקוונים של החברים בה, היא גם זוכה לדריסת רגל משמעותית בחיים המקוונים של גולשים שמעולם לא ביקרו בה. קשה למצוא אתר תוכן שלא מתהדר בכפתור הלייק המפורסם של פייסבוק. גם אם לא נרשמתם לרשת החברתית של מארק צוקרברג, אם גלשתם לאתר תוכן, רוב הסיכויים שלפייסבוק יש יכולת לאסוף עליכם מידע. עבור אנשים רבים, פייסבוק שוות ערך לאינטרנט. עבור פייסבוק, האינטרנט צריך להיות חלק ממנה, ואם לא חלק ממנה, אז לפחות לשלם לה מעשר כלשהו. הרשת החברתית רושמת שיפור קבוע ביכולתה להתאים פרסומות על סמך המידע העצום שהיא מחזיקה על משתמשיה. אין סיבה לחשוב שהיכולת הזו תישאר נחלתה בלבד.

אחד המוצרים החשובים ביותר שפייסבוק יכולה לשחרר הוא פלטפורמה שתציג את הפרסומות שלה באתרים חיצוניים. גם כך היא יודעת עליכם כל מה שאפשר לדעת, אז למה לא למנף את הידע הזה ולהציג לגולשים פרסומות רלבנטיות בכל אתר שבו הם מבקרים? אף שפייסבוק מעולם לא התייחסה לנושא, קשה לדמיין שהיא לא מפתחת שירות בעל פוטנציאל הכנסות רב כל כך.

צוקרברג רוצה לדעת על כל אינטראקציה

אלא שפייסבוק היא לא רק האינטרנט של החברים בה והיא נמצאת לא רק באינטרנט של אלו שמתרחקים ממנה - היא רוצה להיות גם אצל אנשים נטולי גישה לאינטרנט. אחת היוזמות הבולטות שהשיק צוקרברג בשנה שעברה היא Internet.org - מיזם משותף שנועד להביא את הרשת למדינות ומקומות שבהם היא אינה זמינה כיום. לכאורה זו אולי פילנתרופיה, אבל המטרה האמיתית ברורה: איפה שאין אינטרנט, אין פייסבוק, ומבחינת צוקרברג זה מצב בלתי נסבל.

בעשר השנים שהיא איתנו, פייסבוק מיצבה את עצמה כיותר ממקום מפגש לחברים. היא המקום שאליו אנו באים כדי לצרוך מידע, נקודת ההתחלה לכל פעילות רבת־משתתפים שאנו מעוניינים ליזום, כלי שיוצרי תוכן וצרכנים כאחד כבר לא יכולים להסתדר בלעדיו, וסוכנת של שינוי תרבותי רב־ממדים. אבל זה לא מספיק לה - המטרה של פייסבוק היא להכיל את כל הפעילות הבין־אישית שאנחנו מבצעים - מצריכת מידע ועד לתקשורת יומיומית בין חברים וקרובים.

אם חזונו של צוקרברג יתגשם, לא תהיה תקשורת דיגיטלית שתתנהל מבלי שפייסבוק לפחות תדע עליה. זה חזון שאפתני שמכשולים רבים בפניו (למשל, שירותי מסרים מיידיים שמצליחים לשאוב משתמשים רבים), ומפחיד מאוד בהשלכותיו האפשריות על חופש הביטוי. אבל בהתחשב במה שפייסבוק כבר השיגה, הוא לא בלתי אפשרי — ודאי שלא כמו האפשרות שאתר שהקים סטודנט בן 20 יאסוף יותר ממיליארד משתמשים וישנה את הדרך שבה אנו מסתכלים על העולם.