דו"ח טכנולוגי
הטאבלטים איבדו את הקסם - ובזמן שיא
שוק מחשבי הלוח הגיע לרוויה שנים ודועך רק שנים ספורות מהיוולדו, עורכי ויקיפדיה מוטרדים מהשפעת הסמארטפונים על קצב עדכון הערכים, מהפיכת המובייל עשתה רק טוב לקווי הסיוע לנוער ותיכוניסטית נעצרה בחשד להפצת פורנו
מי בכלל צריך טאבלט?
אם יש משהו שעיתונות הטכנולוגיה העולמית אוהבת לעשות, זה להכריז על מותו של משהו ברגע שנצפית ירידה במכירות שלו. למרבה הצער, מוקדם עדיין להכריז על מות הטאבלט, אבל בואו נאמר שנראה שהוא לא מרגיש טוב.
האמת, זה די סביר. אף אחד לא צריך טאבלט (זולת קשישים וילדים, אולי). זו קטגוריה שנדחפה בכל הכוח על ידי אמן השיווק סטיב ג'ובס, שהצליח באמצעותה לגרוף כמה מיליארדים טובים. אבל היא נמצאת באמצע בין שני סוגי המסכים שאנשים באמת צריכים: מחשב לעבוד איתו וטלפון חכם להסתובב איתו.
לא מתים, אבל גם לא במצב טוב. טאבלטים הטאבלט הוא יצור כלאיים. רוב הטאבלטים לא מסוגלים, מצד אחד, לשמש כטלפון; אנשים נראים מגוחכים מספיק כשהם מנסים לצלם עם התועבה הזו - וגם לא, מצד שני, לשמש כמחשבים של ממש; כל המפתחים שמכריזים שהעתיד טמון באפליקציות, עוד אפליקציות ורק אפליקציות עדיין כותבים את אותן אפליקציות על מחשב אמיתי ולא על טאבלט.
בהתחשב בכך שהסמארטפונים השתכללו מאוד בשלוש השנים האחרונות, ובהתחשב בקטגוריה פורצת הדרך של הפאבלט - טלפון שהוא גדול מספיק כדי לשמש ככלי כתיבה ועבודה יציב - העובדה שלאחרונה נרשמה רוויה במכירות הטאבלטים לא צריכה להפתיע אף אחד. זוכרים את האייפד מיני? אפילו אפל, השמרנית שבחברות הטכנולוגיה, קלטה שהאייפד של גדול מדי והוציאה גרסה קטנה יותר - כמובן, תוך הכחשות קולניות שהיא מחקה את המתחרות.
אז הטאבלט עוד לא מת, והוא כנראה יהיה איתנו עוד כמה שנים, אבל ספק אם מישהו חושב היום ברצינות שזה פורמט מהפכני, כפי ששמענו מכל עבר כשג'ובס חשף את האייפד הראשון לפני כמעט ארבע שנים. זאל בילימוריה, שותף באנדריסן הורוביץ, כתב ששוק מחשבי ה-PC נדרש לארבעה עשורים כדי להגיע לרוויה; שוק הטאבלטים הגיע אליו תוך ארבע שנים.
אבל לא כולם מסתדרים עם מסך קטן.
מקור הידע העולמי בבעיה
חלק ניכר מהסטטוסים בפייסבוק נכתב באמצעות סמארטפונים, כמו גם חלק ניכר מהציוצים בטוויטר והחיפושים בגוגל. אבל לגורם מרכזי בעולם הדיגיטלי יש עדיין בעיה עם המסכים הקטנים: ויקיפדיה.
הו, אפשר לקרוא אותה על סמארטפון. הח"מ השתמש בכך פעמים רבות, כדי לשלוף עובדה במהלך 386 לוהט (386 הוא ויכוח רשת, שבו אתה משוכנע שהצד השני שוגה; המקור לביטוי הוא כאן. שימו לב למספר הקומיקס) מהבחינה הזו, ויקיפדיה בהחלט התאימה את עצמה לזמנים. הבעיה היא בכתיבה.
במובייל זה עובד פחות טוב. ויקיפדיה צילום: Des Pugh בוויקיפדיה שמו לב מזמן שגרוטאות סלולריות מיועדות הרבה יותר לצריכת תוכן מאשר ליצירתו. בהתאם, וגם משום שהממשק של עריכת ויקיפדיה מסורבל למדי, שיעור הערכים שמעודכנים בוויקיפדיה באמצעות אפליקציות מובייל עומד על כאחוז אחד מכלל הערכים המעודכנים.
באנציקלופדיה הפתוחה וידועת הצרות חוששים שהמעבר ממחשבים לסמארטפונים יגרום צרות בעתיד. מנהליה יודעים שעריכה רצינית באמצעות סמארטפון היא משימה על אנושית. הכלי פשוט לא בנוי לזה. הוא בנוי למסרים קצרים. מעבר לכך, היכולת להשתמש בו במקביל גם לעריכה וגם לקריאה בעייתית מאוד. מצד שני, אנשים מספידים את ויקיפדיה כבר יותר מעשור.
קו סיוע בקצה אצבעותיך
פעם, בני נוער שהיו רוצים להתקשר לקו סיוע - וספק אם יש מישהו שזקוק יותר לסיוע מקצועי מבני נוער, שנוטים להגיב בקיצוניות לבעיות - היו מתקשים לעשות זאת. הם היו צריכים למצוא לעצמם מקום פרטי ושקט להתקשר ממנו. לעתים קרובות, במיוחד לפני שלכל אחד היתה גישה לסמארטפון, היה צריך לעשות זאת בחטף ממכשיר הטלפון הביתי.
לא עוד: העליה של שימוש בהודעות טקסט והפיכתן למשהו נורמטיבי שינתה את הדינמיקה הזו. קווי סיוע נפשי וסיוע בכלל התחילו לאחרונה להבין את הפוטנציאל לתקשורת בטוחה ביחס עם בני הנוער, והם מאמצים אותה.
מדוכא? סמס לפסיכולוג צילום: shutterstock כעת, יכולים בני נוער לקבל סיוע תוך כדי סיטואציה מלחיצה: הם מעמידים פנים שהם שולחים מסרון לחבר שלהם ומקבלים בפועל מסרון מפסיכולוג. המהלך שימושי גם למאיישים את קווי הסיוע: הם יכולים כעת לטפל כמעט במקביל במספר פונים, מבלי שיצטרכו לשים את הפונה בהמתנה. הם מציינים עוד שבעוד שאנשים שמבצעים מתיחות מעדיפים להשתמש בטלפון, הם כמעט ולא שולחים מסרונים.
המהלך לא מוגבל לקווי סיוע לצעירים: קווי סיוע בתחומים אחרים מאפשרים גם הם שליחת מסרונים, בארה"ב על כל פנים, וגם כמה כוחות משטרה התחילו בכך. אל תנסו את זה עם משטרת ישראל: אם תקבלו תגובה (לא סביר), היא כנראה תכלול את המילה "פחחח".
קצרצרים
1. משטרת וירג'יניה עצרה נערה בת 16, בחשד שזו הפיצה תמונות סלפי כשהיא בעירום או בעירום חלקי. היא חשודה כעת בעבירה על חוקי פורנוגרפיית הילדים ועשויה ללכת לכלא להרבה זמן. למזלה, המשטרה החליטה שמפאת גילה אין להכניס אותה לרשימת עברייני המין, שממנה משחרר רק המוות. יש לה את האפשרות לבקש משפט עם מושבעים - ויש סיכוי סביר שאלה יגלו שכל ישר. חוקי פורנוגרפיית הילדים לא נועדו להפליל ילדים. הם נועדו לאפשר להוריד פטיש על הראש של בגירים שמנצלים ילדים לצרכי סיפוק מיני. זה לגמרי לא הסיפור כאן. התמונות עצמן, אגב, הוסרו על ידה מטוויטר, מיד לאחר הפרסום. במשטרה מאיימים, לשם שינוי בצדק, שהם יעמידו לדין כל מי שינסה להעביר את התמונות הללו הלאה.
מצלמים ומפיצים? את תמונות העירום שימרו לעצמכם צילום מסך: College Humor
2. זוכרים את היללות של הממסד הבטחוני האמריקאי על כך שחשיפות סנודן פוגעות בבטחון? סוכנות הידיעות AP חקרה את הנושא והגיעה למסקנה שבשלל המסמכים של סנודן שפרסמו כלי התקשורת בעולם, נחשפו בסך הכל שמותיהם של שישה עובדים של ה-NSA. אף אחד מהם לא היה סוכן סמוי, כולם היו עובדים מן השורה. לא ברור מה קרה להם (ה-NSA, כהרגלה, לא משתפת מידע) אבל אם מחיר החשיפות של סנודן היה העברה לתפקיד אחר של שישה עובדים, או אפילו פיטוריהם, זה מחיר שראוי לשלם. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שיטענו בפניכם שאי אפשר לדון על מידע סודי באחריות.
3. מעוניינים לקבל מידע סטטיסטי על החיים שלכם, ברמה שתהפוך אתכם לדף נתונים תאגידי? יש פתרון. המעצב ניקולאס פלטון, מי שעיצב עבור פייסבוק את הטיימליין שלה, בנה אפליקציה שמאפשרת לכם לדעת כמה זמן בזבזתם על כל דבר. כדי לאסוף את המידע הזה, האפליקציה תטריד אתכם מדי כמה שעות עם שאלון קצר. בין מורידי האפליקציה תוגרל חברות חינם באגודת הסובלים מאובססיה כפייתית.
4. מחר (ג') הוא היום שעליו הכריזו שורה של חברות רשת וארגוני זכויות גולשים כ"יום המלחמה בחזרה" נגד ה-NSA ועוזרותיה. החברות קראו לגולשים להעלות באנרים, לשנות תמונות פרופיל ולנקוט בשלל פעולות אחרות שלא יועילו בשיט נגד המפלצת הרב ראשית, אבל יגרמו להם להרגיש טוב יותר. רוצים באמת לעשות משהו? שאלו על הנושא את חבר הכנסת שלכם.
5. פלאפי בירד ז"ל: כפי שהבטיח מפתח המשחק הממכר (אם כי נוראי), הוא הוסר מחנויות האפליקציות של גוגל ואפל. אפשר לחזור לבזבוז זמן ביישומים כמו קנדי קראש ודומיו. בעלי אייפון ובעלי אנדרואיד (שגיבו את האפליקציות שלהם בחשבון גוגל) יוכלו תמיד להוריד אותו מחדש גם לאחר שנמחק.
