דו"ח טכנולוגי
בדרך לפיצוץ: בועת הסאב-פריים, גרסת עולם ההייטק
דיוויד איינהורן, מהראשונים שזיהו את משבר לימן ברדרס מזהיר מפני בועה דומה בתחום הטכנולוגיה, שוטרים בארה"ב נעזרים במצלמה שמרגלת אחר עיירה שלמה ואחד המשחקים הגרועים בהיסטוריה הופך לאוצר נדיר ומבוקש
הגיע הזמן להיכנס לבונקרים
דיוויד איינהורן צילום: בלומברג
כשמרגלים אחר הציבור לא טורחים לבקש את אישורו
סקובל וגלאס
מבוקש במיוחד. ET
הסימנים לבועה בעמק הסילי-קון היו שם כבר לפני שנים - כבר בהנפקת פייסבוק ויש שיאמרו עוד קודם. אבל עכשיו לא רק טכנו-פסימיסטים מדברים על זה: המגה-משקיע דיוויד איינהורן שלח מכתב למשקיעים ולשותפים שלו, שבו הוא מבהיר שיש בועה. איינהורן כתב שלא ידוע עד כמה היא תתרחב ולא ידוע מה יגרום לה לפקוע. במילים אחרות, שומר נפשו ירחק ממניות טכנולוגיה.
איינהורן זוכה להערכה רבה, וכשהוא מדבר אנשים מקשיבים; הסיבה לכך היא שהוא היה בין האנשים הבודדים שזיהו בזמן את בועת הסאב-פריים, וביצע שורט על מניות ליהמן ברדרס, אותה טיטאניק שלכאורה לא יכלה לטבוע, ושהמהלכים שלו קידמו את התפגרותה. גם בזמן הבועה ההיא, האמינו שהיא רק יכולה לתפוח.
דיוויד איינהורן צילום: בלומברג איינהורן מסביר את הסימנים לבועה: ההתנתקות משיטות ההערכה המקובלות למחירים של מניות (ביניהן, למשל, הדרישה שמשהו ירוויח כסף לפני שתתן הערכה חיובית למניה שלו); דעיכת מניה ביום הראשון להנפקתה, כשמסתבר שהיא בעצם לא שווה את הסכום שנדרש עבורה; והדרישה ממוכרי שורט להציב ערבונות לשורטים שלהם, כי הסכומים המעורבים פשוט עצומים. הוא מציין עוד שהמנהג של חברות הייטק לשלם לעובדים שלהם במניות ולטען ש"זה לא כסף" הוא שטות. זה בהחלט כסף, כשצריך לקבוע את השווי של חברה. זו הוצאה לכל דבר.
עם זאת, איינהורן מעריך שההשפעות של פקיעת הבועה יהיו זניחות מחוץ לקהל המשקיעים. בניגוד לבועה של שנות התשעים, רוב מוחלט של המשקיעים במניות טכנולוגיה אינם משקיעים קטנים אלא בתי השקעות גדולים. הח"מ מסכים; עמק הסילי-קון מנותק מחייו של האדם הממוצע. הצד החיובי של ההתנתקות הזו הוא שפקיעת הבועה תשפיע בעיקר על אלה שחיים בתוכה. בהנחה, כמובן, שהממשלה לא תתערב ותציל את המיליארדרים המסכנים בכספי המסים של הציבור.
העין המשטרתית שבשמיים
משטרת קומפטון, עיירה באזור לוס אנג'לס, ערכה ניסוי חשאי ב-2012. היא העלתה לאוויר כלי טיס אזרחי, מצויד במערכת משוכללת וחדישה. הכלי יכול היה להשאר באוויר שש שעות ללא תדלוק, והוא סיפק לשוטרים של קומפטון מידע בהיקף חסר תקדים.
יוצרי המערכת מתגאים בכך שהמערכת עולה כמו מסוק משטרתי רגיל, אבל היא צופה על שטח שגדול פי 10,000 מכפי שמסוק יכול לראות - ושעת טיסה שלה עולה פחות מזו של מסוק. יתר על כן, המשתמשים במערכת יכולים לבצע זום לרזולוציה שמאפשרת להם לזהות כלי רכב (אבל עדיין לא פנים של בני אדם) כמו גם להקליט את מה שהם רואים כדי שאפשר יהיה לבחון את המידע אחר כך.
כשמרגלים אחר הציבור לא טורחים לבקש את אישורו הטכנולוגיה מגיעה, כמובן, מהמגזר הצבאי והיא שימשה באפגניסטן ועיראק. אזרחים אמריקאים מגלים כעת שמפעילים נגדם אותם אמצעים שהופעלו נגד האזרחים של המדינות הכבושות - ללא הסכמתם. המשטרה מודה בעליצות שהיא הסתירה את התכנית מהציבור: "להרבה אנשים יש בעיה עם עיניים בשמיים, האח הגדול, אז כדי להתגבר על תלונות מהסוג הזה, פחות או יותר שמרנו על התכנית בשו-שו", אמר אחד ממפעילי המערכת.
מחלקות משטרה בארה"ב טרם אימצו את המערכת, לא בגלל החשש שהיא תהפוך את ארה"ב למדינת משטרה אלא מהסיבה הפשוטה שהיא עדיין לא מסוגלת לזהות פנים, כלומר לא מסוגלת להפוך אותה למדינת משטרה הדוקה דיה. אבל זה בסדר: יש מי שעובד על זה וזו רק שאלה של זמן. במגזר הצבאי זה כבר קיים.
סקובל וגלאס כבר לא
רוברט סקובל הוא בלוגר טכנולוגיה, אחד המפורסמים בעולם. הוא משך הרבה תשומת לב לפני כשנה ומשהו, כשגוגל גלאס יצאה לראשונה לציבור מוגבל, וסקובל פרסם תמונה שלו במקלחת כשהמוצר לראשו. מבחינת גוגל, סקובל הפך לפרסומת מהלכת למוצר הבעייתי שלה.
כבר לא: בפוסט שפרסם סקובל לאחרונה, הוא ציין ששמע שיחה בין כמה אנשים, שאמרו שכדי להתרחק משני גברים שעמדו בקרבת מקום עם משקפי גוגל. סקובל עצמו הודה שהוא כבר כמעט לא משתמש בגלאס, והצביע על בעיה.
סקובל וגלאס מצלמות נמצאות בכל מקום. סקובל (וגם הח"מ) לא יוצאים מהבית בלי מצלמה מקצועית בהישג יד. כל אחד משתמש במצלמה סלולרית. אנשים משתמשים בגלוי גם במצלמת גו פרו בלי בעיות. רק מוצר מצלמה אחד הפך למוקד שנאה: גוגל גלאס. למה?
לטענת סקובל, הסיבה היא שגוגל נטולת אלמנט הכרחי לטכנולוגיה לבישה: אמפתיה. זה נשמע לי מופשט מדי ואני לא בטוח שזו הסיבה. אני חושב שהבעיה של גלאס היא שהיא מזוהה עם גוגל. אם, נניח, היא היתה טכנולוגיה של חברה אחרת, מותר להניח שקבלת הפנים היתה אחרת. הבעיה של גוגל עם גלאס היא שהמוצר נקרא "גוגל גלאס". לגוגל כבר יצא שם בתחום הריגול והמעקב. גלאס היה צעד אחד יותר מדי, זינוק מעבר לקו הקריפיות.
סקובל חושב שגוגל הוציאה את המוצר לשוק בצורה מגושמת. אני חושב שההתנגדות לגלאס אומרת לגוגל איזה קווים הציבור לא מוכן שהיא תחצה. יש כאן לקח מועיל מבחינתה.
קצרצרים
1. ב-1983, אטארי כמעט הצליחה להרוג את תעשיית משחקי המחשב הצעירה כשהוציאה את מה שנחשב לאחד המשחקים הגרועים בהיסטוריה: ET. היא הוציאה אותו כמרצ'נדייז בעקבות הסרט, שהיה הצלחה פנומנלית. המשחק היה כל כך גרוע, שתוך כמה זמן אספה אטארי את העותקים שעוד נשארו בחנויות, ועל פי מספר טענות קברה אותן במזבלה בניו מקסיקו. איפה? לא ממש ברור. בכך, הפכה החברה את המשחק למבוקש במיוחד משום שאי אפשר להשיג אותו. גיימרים מטורפים במיוחד, שמתמקדים באיתור משחקים ישנים, קיבלו אישור עירוני לנבור בהררי הזבל של המזבלה בשבת הקרובה, כדי למצוא את הגביע הקדוש שלהם.
מבוקש במיוחד. ET 2. אם הבחנתם בצונאמי של ספאם ששטף את תיבות המייל שלכם (ולעתים גם את הבלוגים שלכם) בימים האחרונים, אתם לא לבד. AOL נעלה לאחרונה את שרתי המייל שלה אחרי שהתחוור לה שהם הפיצו כמויות בלתי נתפסות של ספאם. ב-AOL חושדים גם שכתובות המייל של המשתמשים שלהם נפרצו.
3. משטרת ניו יורק, ה-NYPD, נפלה בבור של חובבנים: המשטרה פנתה, באמצעות חשבון הטוויטר שלה, לציבור וביקשה ממנו להעלות לטוויטר תמונות של המגע שלהם עם המשטרה, יחד עם ההאשתג @MyNYPD. את מה שקרה אתם כבר יכולים לנחש לבד - מיט רומני למד את זה על בשרו כבר בקמפיין של 2008. הפיד התמלא בתמונות של אלימות משטרתית והתנהלות לא מחמיאה של הקלגסים בכחול.
4. דוריאן נקמוטו, שהתפרסם בעקבות כתבה שנויה במחלוקת שטענה שהוא-הוא האיש שהמציא את הביטקוין – טענה שהוא מכחיש בתוקף - הסכים עם זאת לקשור את שמו בנושא אחר שקשור לביטקוין. הוא הסכים לקבל מתומכי ביטקוין תרומה בסך 47.925 ביטקוינים, שהם שווי ערך לכ-23,000 דולר. הערך הזה היה נכון בשעת פרסום הכתבה. ככל הידוע לי, הם עשויים להיות שווים עכשיו למסטיק בזוקה ושני ריבועים של נייר טואלט. נו, לפחות יצא לו משהו מכל הבלאגן.
