גם בהייטק: מעמד הביניים קורס

אחת הסיבות לתופעה זו, הקרויה "דחיקה לקצוות", היא הנטייה של המשקיעים הגדולים להתמקד בתחומים בודדים, ולהשקיע בכל תחום במי שנתפס כמוביל, כדי להגדיל את הסיכוי לתשואות משמעותיות. שמה של אסטרטגיית ההשקעות הזו היא "bigger bets" - הגדלת ההימור.

עובדי waze. המחיר לעסקה עלה צילום: עמית שעל

גישה זו מתבררת בינתיים כמשתלמת עבור המשקיעים: הסכום החציוני שגויס לפני ההנפקה (IPO) בארצות הברית בשנה האחרונה הוא הגבוה ביותר מזה שנים, והתשואות של יום המסחר הראשון עלו מכ־30% ב־2013 לכ־70% בפברואר 2014. נתונים אלה מלמדים שהמשקיעים חשים ביטחון רב יותר בבשלותן של החברות המגיעות להנפקה.

עמק מוות חדש

גם חברות הטכנולוגיה הישראליות נהנו מהנפקות מוצלחות. ב־2013 ובתחילת 2014 ראינו התעוררות מחודשת הן במספר החברות שיצאו להנפקה בארץ ובחו"ל והן באיכותן. מגמה זו צפויה להימשך השנה וב־2015.

המיזוגים והרכישות ב־2013 מצביעים גם הם על דחיקה לקצוות: מספר העסקאות ירד, אך המחיר לעסקה עלה. גם ממגמה זו נהנו חברות ישראליות, כשווייז, טראסטיר, אינטוסל, וייבר וחברות נוספות בסכומים גבוהים מאוד.

הדחיקה לקצוות משפיעה על כל שלבי החיים של החברות. כבר בשלב הסיד (מימון ראשוני) קשה יותר לגייס מבעבר. המשקיעים מעדיפים להתרחק מחברות בשלב זה, אלא אם כן מדובר ברעיון מבטיח שמלווה בצוות חזק ובפוטנציאל משמעותי לצמיחה. במקרה כזה ההשקעה תהיה בסכום גבוה הרבה יותר מבעבר, ולפי שווי גבוה הרבה יותר.

גם בשלב הגיוס המוסדי הראשון (שלב A) אנו רואים בישראל לאחרונה גידול משמעותי בהיקף ההשקעות ובשווי החברות, אבל גם כאן נהנו מכך מספר מועט של חברות שמצליחות לגייס סכומים גדולים. לעומתן, חברות רבות נכשלות בהשגת מימון המשך ונדחקות מטה.

הדחיקה לקצוות משמעותית במיוחד בשלבי B ו־C, שהם "עמק מוות" נוסף. בשלב זה מצופה מהחברות להציג הישגים משמעותיים, והדפוס חוזר: מי שלא עומדת ברף לא תגייס הון נוסף, אך מי שכן - תזכה להשקעה ולשווי גבוהים במיוחד. לראיה, מספר החברות האמריקאיות שגייסו הון סיכון ברבעון הראשון של 2014 והגיעו לשווי של מיליארד דולר ומעלה, גבוה ממספר החברות בשווי זה שנוצרו בכל 2013.

צריך לשחק התקפה

הדחיקה לקצוות משפיעה על ישראל ביחס לשוק הגלובלי. אפקט "המנצח לוקח הכל" יוצר חיה חדשה, Billion Dollar Babies - חברות שמגיעות לשווי גבוה במיוחד כבר בשלב מוקדם. כדי להאיץ את יצירת השווי הן צריכות לספק את הסחורה ומהר, ולצורך כך הן יוצרות שוק עבודה קיצוני. עלות ההעסקה של העובדים המוכשרים במיוחד, "הטאלנטים", היא כבר כה גבוהה, עד שרק החברות הרווחיות והמאתגרות ביותר יכולות להרשות לעצמן להעסיק אותם ולהיות אטרקטיביות עבורם.

המצב הזה מציב את ישראל בחיסרון לעומת אזורי המפתח (hotbeds) מעבר לים, משום שהחברות הישראליות אינן יכולות להתמודד כלכלית על אותם טאלנטים. כך נותרים בשוק הישראלי מעט מדי טאלנטים המסוגלים לסייע בהאצת השווי של החברות המקומיות. התוצאה היא שהתעשייה הישראלית כולה נדחקת לאמצע המגרש - מקום מסוכן ביותר בתקופה שבה המנצחים מנצחים יותר, המפסידים מפסידים יותר ומי שבאמצע מחויב בשיניו בשביל להמשיך להתקיים.

בעת משבר, החברות הישראליות טובות מאוד ב"לשחק הגנה". ואולם, המצב הנוכחי מצריך אסטרטגיה של התקפה, שבה אנחנו פחות חזקים משיטת הניהול האמריקאית. מצב זה יחייב היערכות אסטרטגית מחודשת שתאפשר להתמודד עם האתגרים, לפרוץ החוצה ולזכות בכל הקופה.

הממשלה מבינה את התחרות העולמית ופועלת לעידוד התעשייה לחדשנות ולהגדלת הפריון. כשל השוק שנוצר מחייב את הממשלה לסייע לאותן חברות שהכסף הגדול לא זמין להן. חברות אלה עדיין יכולות לבנות עסקים יציבים ובעלי רמת פריון גבוהה, שתהיה להם חשיבות רבה לחוסנה של הכלכלה הישראלית.