דו"ח טכנולוגי
עובדי אובר נגד הבוס
לעובדי אובר נמאס מהבוס שלהם שמעדיף להחליף אותם ברובוטים, קמפיין המדיה החברתית המצליח הג'יהאדיסטים העיראקים, הבולשיט של "שיבוש" החיים שלנו, והרשעות הבלתי מודעת של מודעות מפולחות
שרובוטים יחליפו אותנו? לך תמות
אחת החברות הלוהטות בסביבה היא אובר, הכלאה בין גט-טקסי ואל קפונה. שמה של אובר נקשר בשורה של מעשי נבלה, מצמצום מכוון של מספר כלי הרכב שלה בזמן לחץ כדי שתוכל לסחוט יותר כסף מהנוסעים ועד הזמנות-שווא של מאות מוניות של שירותים מתחרים, כדי לשחוק אותם ולבזבז את הכסף והזמן שלהם.
טראביס קלאניק. כל המנהלים רוצים להחליף את העובדים שלהם ברובוטים, אבל אולי לא כדאי להגיד את זה בקול צילום: בלומברג העובדים של אובר המשיכו עם החברה לאורך השנים ובלעו לא מעט, גם כשעצם הקיום שלהם הוביל למחאות בקרב אחים למקצוע בארה"ב ובאירופה; אבל את מה שקרה לפני שלושה שבועות, הם לא יכלו לבלוע.
המנכ"ל של אובר, טראביס קלאניק, עלה על הבמה בכנס הייטק, והודיע ש"הסיבה שאובר יקרה היא שאתה לא משלם על הרכב – אתה משלם על הברנש האחר שברכב. כשאין ברנש אחר ברכב, המחיר של נסיעה באובר לכל כיוון הופך לזול יותר מאשר בעלות על רכב. אז הקסם הוא, אתה מוריד את המחיר אל מתחת למחיר של בעלות על רכב לכולם, ואז הבעלות על רכב מתפוגגת."
מה שקלאניק ניסה לומר, בדרכו המגושמת, הוא שבקרוב יגיעו כלי רכב אוטונומיים, ואז העובדים של אובר יהפכו למיותרים. הנהג עשה את שלו, הנהג יכול ללכת – ואם הוא חושב שאובר תדאג לו, שישכח מזה. היא חברה קפיטליסטית.
הנהגים לא קיבלו את זה טוב, כפי שאפשר להבין. עשרות מהם הפגינו מול מטה החברה, בדרישה שהחברה תעניק להם כבוד בסיסי – משכורת סבירה הם כבר למדו שהם לא יקבלו – ואמרו שהם חשים מנוצלים, שהם נתפסים כמובנים מאליהם ושהם לא מקבלים שכר ראוי. אחד מהם אמר שקלאניק, בדברו על כלי רכב אוטונומיים, "הוליך שולל לא רק את עצמו, אלא גם את הציבור. והוא עשה את זה פעמים רבות בעבר."
בום! קשה לחשוב על התבטאות כזו מאז שהאלוף אורי שגיא אמר ש"דובר צה"ל משקר כהרגלו." אובר נכנסה למוד תיקון נזקים ואמרה שכלי רכב אוטונומיים יקרו "רק עוד עשורים רבים" ושהיא לא מבינה על מה הרעש. נראה שהיא באמת לא מבינה.
במדיה החברתית הם כבר ניצחו
ארגון ISIS – ה"מדינה" האיסלמית של עיראק וסוריה או ארגון ביון סודי, תלוי בכם – פרץ לחיינו בשבועיים האחרונים, כשמספר קטן של חמושים שלו הביס מספר גדול משמעותית יותר של חיילי "צבא" עיראק, והשתלט על ציוד צבאי, הרבה ממנו אמריקאי. הרבה מאד אנשים, במזרח התיכון ומחוצה לו, התעוררו פתאום בבהלה וקלטו שעיראק, שאת רעשי הרקע שלה – שבדרך כלל נשמעים כמו מכונית תופת – הם התרגלו לסנן, קורסת לנגד עיניהם. ראש הממשלה אל מליכי מתחנן לסיוע אווירי, ISIS נערכת להתקפה על בגדאד, וקמו לה חקיינים גם בצד הזה של המזרח התיכון.
זה כנראה לא ה-ISIS שהם התכוונו אליו. אולי הם לא צופים בארצ'ר הסיבה העיקרית להצלחה של ISIS, כמובן, הוא סכומי הכסף המדהימים שזורמים אליה. אבל גורם אחר חשוב להצלחתה – מעבר לשחיתות וחוסר יכולת התפקוד של הצבא העיראקי – הוא השימוש יוצא הדופן שהיא עושה במדיה חברתית כדי להפיץ את המשנה שלה.
תומכי הארגון מומרצים להוריד את האפליקציה הרשמית שלו - מחנות הפליי כמובן כי אפל הפסידה בקרב על דעת הקהל בערך כמו הממשלה העיראקית. האפליקציה לא רק מאפשרת למשתמש לקבל עדכונים מהירים מהנהגת הארגון – שמצידה, לא מתקרבת לטלפון – אלא גם לשתף את המסרונים הללו על עמוד הטוויטר שלו. ב-ISIS מקפידים לא להשתמש ביכולת הזו יותר מדי, כדי לא לעצבן את המשתמש או את הקוראים שלו, אבל המשמעות היא טפטוף קבוע של המסרים של הארגון בקנה מידה ענק בעולם הערבי.
האפליקציה שלחה מספר שיא של ציוצים כשכוחות ISIS השתלטו – זמנית – על מוסול, והמעריצים נכנסו לאקסטזה לקראת המצור על בגדאד, שבינתיים עוד לא התרחש. מעבר לכך, הארגון מגייס את המעריצים שלו לקמפיינים של האשתגים – מה שמוביל לנראות גבוהה הרבה יותר, למשל, מזה של הארגון המתחרה ג'בהת אל נוסרא, אף שמספר החמושים של שני הארגונים דומה.
אידיאולוגיה לימי טרור
אחת הסיסמאות היותר מעצבנות של עמק הסילי-קון היא "שיבוש." יש אפילו כנס בשם הזה. הנחת היסוד היא שכל מה שאנחנו עושים דפוק, ושמי שמשבש את זה הוא בהכרח מישהו חיובי וראוי להערצה. הוא גם יעשה הרבה כסף, לרוב על חשבון הריסת חייהם של עשרות אלפי אנשים בכלכלה הקיימת – ואנחנו נעריץ אותו בגלל זה, כי הוא שיבש והוא הסתלק עם כל הקופה.
במאמר מאיר עיניים ב"ניו יורקר", מצביעה ג'יל לפור על כמה נקודות בעיתיות וקריטיות בתיאוריה הזו. התפיסה, היא מזכירה, אומרת שיש כמה חברות גדולות, איטיות, ולהק של סטארטאפים מהירים אך נטולי ביורוקרטיה אשר מתנפלים עליהן ומחסלים אותן. החברות הגדולות לא יודעות שהן מתות עד שזה קורה. מה זה מזכיר לכם?
לפור מצביעה על כך שאם חברות גדולות הן מדינות, אז הסטאראפים שמשתמשים נגדן בלוחמה א-סימטרית – שזה מונח נוסף שחביב על תומכי השיבוש – הם המקבילה של טרוריסטים. לא במקרה זו המטאפורה המקובלת: כפי שמראה הדוגמא של ISIS, אנחנו חיים בתקופה שבה מדינות נראות פגיעות יותר מתמיד להתנהלותם של גופים א-סימטריים (אפשר לדבר על איך פעולה צבאית של חוליה הצליחה לשבש את פעילותו של צבא סדיר שלם, אבל זה כבר סיפור אחר.) והמוסר של המשבשים הוא אותו מוסר של ארגוני טרור: התעלמו מחוקים, מהמצפון שלכם, מהמחויבות שלכם, מהאנשים שנפגעים מהפעולות שלכם. אל תעצרו, אל תחשבו, תפעלו. אם הצלחתם, יהיו לכם מעריצים. אם תכשלו, תהיו הערת שוליים, אולי. אבל העיקר הוא הפעולה. וזה עיקרון הבסיס של הניהיליזם.
התיאוריה של שיבוש מגיעה מאקדמאי בתחום הניהול, קלייטון כריסטנסן. הוא כתב ספר משפיע, The Innovator's Dilemma, שבו תיאר את התופעה. לפור לוקחת את הספר של כריסטנסן, מפרקת אותו לגורמים ומראה איך פחות או יותר כל דוגמא שהוא מביא, שגויה.
למרבה המזל, אומרת לפור, חוסר המוסר של ארגוני הטרור מאפיין לא את עובדי ההייטק עצמם, שדווקא אוהבים לחשוב, אלא את המנהלים שלהם. ושיעור הפסיכופתים בקרב מנהלים, אנחנו כבר יודעים, הוא חריג.
באזור הדמדומים
גוגל ופייסבוק מבטיחות למפרסמים שלהן שהן מסוגלות לפלח אותך נכון ולשלוח לך את הפרסומות המתאימות ביותר. לעתים הן מצליחות בכך, גוגל הרבה יותר מפייסבוק; בפעמים רבות הן נכשלות. כשהן נכשלות, הן גוררות אותנו לעתים ל-Uncanny Valley, קרי אותו המקום שבו אנחנו חשים שמשהו דומה לנו אבל לא, ושעצם הדמיון השונה גורר פחד ורתיעה. ראו, למשל, התגובה של אנשים לזומבים.
מה יותר מפחיד אתכם: זומבים, או פרסומות ממוקדות? צילום מסך: יוטיוב למה הכוונה? גוגל ופייסבוק אוספות עליך טונות של מידע. הן לא יודעות למה, והן לא יודעות למה אתה נקשר לדברים שאתה נקשר עליהם. על סמך המידע הזה, הן מצמידות לך פרסומות. הפרסומות הן בעצם ההשתקפות שלך, כפי שאתה נראה לגוגל ופייסבוק. וההשתקפות הזו יכולה להיות מפחידה מאד.
למשל, מישהי שעוסקת הרבה בטיפול בהפרעות אכילה התחילה לקבל פרסומות נגד אנורקסיה, והיא התחילה לתהות האם היא לוקה בה בעצמה – לא כי קרה משהו, אלא כי פייסבוק החליטה שיש קשר בינה ובין אנורקסיה.
מה שווה המראה שפייסבוק מראה לנו? האם היא באמת מראה אותנו, או שזה אלגוריתם כושל? וכשאני אומר לעצמי שזה אלגוריתם כושל, האם אני לא מפנה את הפנים מהמראה כדי לא לראות את מה שאני לא רוצה לראות? אם היו חסרות סיבות לא לאפשר לגוגל ופייסבוק להציג לנו פרסומות, הנה היא: היכולת שלהן לערער, בלי להכיר אותנו בכלל אלא רק תוך הכרה של מספר מסמנים, את תפיסת האני שלנו.
קצרצרים
1. קונים גרוטאות מסין? ייזהר הקונה. יש מכשיר פופולרי ביחס בשם Star N9500, גרוטאת אנדרואיד שמשווקת כמו לחמניות חמות. אממה, חוקרי אבטחה מצאו שהיא מגיעה עם דופקה מובנית, שמתחזית לאפליקציה הבסיסית של חנות הפליי. הדופקה מעתיקה את המידע שלך ושולחת אותו לשרת בסין. הסרת הדופקה כמעט בלתי אפשרית משום שהיא מגיעה כחלק מהתוכנות המובנות של המכשיר.
2. אפל הגיעה לאחרונה להסכמה עם התובעים בתביעה יצוגית נגדה בפרשת קנוניית הספרים, והיא תשלם להם כסף. כמה, עוד לא ברור. מה שברור הוא שאפל לא רצתה להגיע עם התובעים לבית משפט, כי אלוהים יודעת איזה קן צרעות היה נפתח שם. עם זאת, אפל התנתה את התשלום בכך שהיא תפסיד בערעור שלה על ההרשעה בבית משפט פדרלי בקנוניה. היא כנראה יודעת שהיא הולכת להפסיד גם בערעור.
3. ובידיעה קשורה: קנוניית הספרים של אפל היתה כנגד אמזון, במטרה להעלות את המחירים שאמזון מוכרת בהם ספרים. ובכן, אמזון מעורבת כעת בשערוריה משלה – הסירוב למכור את הספרים של המו"ל הגדול Hachette. בתגובה, הודיעה אפל בששון שמי שרוצה לקנות את הספרים, יוכל לעשות את זה דרך החנות המקוונת שלה. איש היח"צ של אפל שחשב על התרגיל הזה צריך לקבל עוגיה.
4. דיווחנו בשעתו על ראש עירית פאוריה, שהפעיל את המשטרה שלו כדי למצוא צייצן שהתחזה לו והעליב אותו, תוך פרשנות שגויה מאד של החוק. לעירית פאוריה יש, כמו כמעט לכל גוף ציבורי, תיבה לתלונות הציבור. בחודשים שחלפו מאז הפרשה, התיבה מתמלאת פעם אחר פעם בגלים של שנאה, תיעוב, השמצות וקללות כלפי ראש העיר האומלל, ג'ים ארדיס. חלק ניכר מהכותבים השוו בין ארדיס ובין צייר הנוף הכושל א. היטלר, ואלה היו עוד האנשים המנומסים. אחרים ציינו שהעולם מביט בארדיס ובמעשיו. במקומו ארדיס, אחרי הפדיחה הזו הייתי שוקל קריירה אחרת. משהו שקשור לגידול חיות פרוותיות, אולי; אם הוא יצטלם איתן כנראה שיצליח לקושש סוג של עיתונות אוהדת.
מה יותר מלאכותי - תעשיית ההייטק או המבורגרים ברשת מזון מהיר? 5. כל העולם ואשתו פותחים "אינקובטור" סטארטאפים, ואתה יודע שאתה נמצא בבועה בשלה במיוחד כאשר מקדונלדס מצטרפת לחגיגה. כן, הרשת שהצליחה להוריד את הסטנדרטים של המבורגרים ברחבי העולם נכנסת עכשיו לעסקי ההייטק. היא קוששה לעצמה עובדים מפייסבוק, פייפאל, AOL ויאהו – זה אף פעם לא קשה – והיא לא אומרת על מה היא מתכוונת לעבוד. נדווח כשזה יקרוס בקול ענות חלושה.
