הפתרון למנהרות לא יגיע מאומת הסטארט־אפ

הפתרון לבעיית המנהרות או לבעיות ביטחוניות וצבאיות אחרות לא יגיע ככל הנראה מה"סטארט־אפ ניישן", זירת חברות הסטארט־אפ הישראלית שמייצאת לעולם מדי שנה עשרות חברות שנמכרות במיליארדי דולרים ומוקמות בדרך כלל על ידי יוצאי המערכים הטכנולוגיים בצה"ל. המסלול שעושה חברת סטארט־אפ מהיווסדה ועד הגעתה לשטח היא דרך חתחתים שיזמים מעדיפים לחסוך לעצמם, ומכוונים מלכתחילה להקמת חברה שתפנה לשוק הפרטי ולאחר מכן תימכר במיליונים לתאגיד זר.  

הגוף המרכזי שמוכן לממן כיום חברות שפועלות בשוק הביטחוני הטהור הוא מפא"ת, מינהל מחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית, שהוא גוף מטה משותף למשרד הביטחון ולצה"ל, ותפקידו להתוות את מדיניות המחקר והפיתוח של מערכת הביטחון. ההון הזמין להשקעות מטעם מפא"ת בישראל הוא נתון סודי, אך אין ספק, כפי שמעריכים בכירים בתעשייה, שהתקציב הזה אינו מספיק.

אחד הנושאים החמים בתעשייה בחודש האחרון, בעקבות צוק איתן כמובן, הוא מציאת טכנולוגיה לאיתור מנהרות מתחת לפני הקרקע. לפני שנתיים וחצי נכנסה חברת החיישנים הסיסמיים ספיידרטק לפירוק. החברה, שפיתחה חיישנים לגילוי פעילות תת קרקעית - כמו למשל חפירת מנהרות - גייסה 12 מיליון שקל מעופר גלזר וקיבלה מימון של מיליוני שקלים ממפא"ת, נכנסה לקשיים במרץ 2012 לאחר שלא נמצאו לה משקיעים נוספים.

יו"ר החברה דאז האלוף במיל' עמירם לוין אמר כי "זה היה פתרון מצוין למנהרות שמאיימות על עוטף עזה, אבל לא היתה לו תמיכה כלכלית". לאחר עשרה חודשי ניסוי עם צה"ל, הפרויקט הושבת.

זו לא היתה הפעם הראשונה שבה נכשל סטארט־אפ בפתרון בעיית המנהרות בגלל קשיי תקציב, עד שקרס תחת הנטל. ב־2004 גברה חברת הדס על המכון הגיאופיזי ועל חברת הסטארט־אפ EORD במכרז של מערכת הביטחון לבחינת פתרון סיסמי לבעיית המנהרות.

לאחר השקעה של מפא"ת שמוערכת בכ־80 מיליון שקל ושש שנות פיתוח משותף עם מערכת הביטחון, המערכת כשלה. החברה מכרה את יתרת הטכנולוגיה שלה לרפאל, הצוות פוטר וכך נטמן לו באדמה פתרון נוסף לבעיית המנהרות.

צילום: דו"צ

חשוב לזכור שהן ספיידרטק והן הדס הציגו טכנולוגיה שלא הצליחה להתמודד עם המנהרות באופן שסיפק את מערכת הביטחון. עד כה טרם הציגה חברה אזרחית פתרון עם אחוזי דיוק גבוהים.

מסלול המכשולים של היזמים הביטחוניים

ספיידרטק היא חברה ששפר עליה מזלה וקיבלה תקציבים של מיליוני שקלים, אלא שמפא"ת חשבה שהפרויקט לא הוכיח את עצמו והעדיפה שלא להמשיך לממן את החברה. זו זכותה המלאה, אך כאשר עמירם לוין ביקש לחלץ את הקניין הרוחני של החברה מידי המדינה, הוא נתקל בתהליך ארוך ומסורבל. בינתיים היה צריך לקיים את החברה או לפחות לאתר לה רוכש בקרב ענקיות התעשיות הביטחוניות כמו אלביט או רפאל. משאלה לא הביעו עניין - החברה פורקה.

ניקח למשל את קמרו, חברת הסטארט־אפ שניהל בעבר אהרון אהרון, כיום מנכ"ל אפל ישראל. קמרו פיתחה מערכת ממוחשבת ש"רואה" דרך קירות, ויכולה להציע לכוחות הביטחון תמונה הממקמת חשודים בתוך בתים. הכיוון הביטחוני שהחברה בחרה הביא אותה לדשדש במקום, ולאחר שגייסה 25 מיליון דולר ממוטורולה סולושנס ומקרן ג'רוזלם גלובל, היא נמכרה במחיר הפסד לקבוצת הנשק סמי קצב.

המשקיעים הפרטיים לא אוהבים להשקיע בחברות בתחום הביטחוני, ובהתאם לכך היזמים לא ששים לפתח מוצר שיקום וייפול על לקוחות כמו צה"ל או התעשייה האווירית. ארנה ברי, סגנית נשיא ב־EMC ולשעבר המדענית הראשית במשרד הכלכלה, טוענת כי אחד החסרונות של מימון ממשלתי ביטחוני הוא רישום הקניין הרוחני על שם המדינה ומערכת הביטחון. "ברגע שישנו קניין רוחני שממומן בידי מפא"ת, קיימות על החברה מגבלות יצוא, וזו בעיה משום שמשקיעים פרטיים לא מעוניינים בחברה שהיצוא שלה מוגבל", אומרת ברי ל"כלכליסט".

גורם המקורב לספיידרטק טוען כי היו"ר עמירם לוין ביצע מאמצים רבים כדי לחלץ את הקניין הרוחני של החברה מהמדינה, וכן לקבל את הזכויות לאקזיט.מכשול שני שעומד בדרך כלל בפני חברות סטארט־אפ שפעילות בזירה הביטחונית הוא הליך אישורי משרד הביטחון כדי לייצא את המוצר לחו"ל, משאת נפשו של כל סטארט־אפ. בנושא זה אי אפשר לבוא למפא"ת בטענות - עליה לוודא שהטכנולוגיה לא תימכר למדינה שתמסור אותה בסופו של דבר לידי האויב. ועם זאת, משקיעים שמעוניינים בהגדלת שווי החברה יתקשו להסכים להשקיע בחברה כזו, אלא אם כן היא מכוונת ברובה לשרת את צה"ל.

חברת סטארלינג, למשל, פיתחה מערכת תקשורת לקליטת אינטרנט במטוסים באמצעות שידורי לוויין, אך המגבלות על שיווק המוצר לחו"ל וכן על מכירתה לחברה זרה הביאו אותה לקשיים פיננסיים, שבשלב מסוים הגיעו לחוב של 100 מיליון שקל לבעלי המניות רפאל ואלרון. בסופו של דבר נאלצה החברה למנות את שמעון אקהויז, לשעבר המשנה למנכ"ל התעשייה האווירית, כדי לחלץ את החברה בהסכמים מול מערכת הביטחון ולמכור אותה במחיר הפסד של 13 מיליון דולר לפנסוניק.

אורנה ברי, לשעבר המדענית הראשית צילום: יובל חן

ובכל זאת, חברות שמערכת הביטחון חפצה בייקרן ומעוניינות לייצא מקבלות סיוע מסיב"ט, אגף היצוא של משרד הביטחון. בתוכו פעילה גם חטיבת תעשיות קטנות ובינוניות שמסייעת לכ־600 חברות הרשומות במרשם היצואנים של משרד הביטחון ושממוצע היצוא הביטחוני שלהן בשלוש השנים האחרונות עומד על 30 מיליון דולר בשנה. החדשות הטובות לחברות הסטארט־אפ בתחום מגיעות מכיוון אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון, שם הרחיבו השנה את הפטור מרישיון שיווק למוצרים בלתי מסווגים מ־39 מדינות ל־100.

המכשול השלישי שעומד בפני חברות קטנות שאולי היו רוצות לגייס כסף ממפא"ת הוא העדפתו לממן פרויקטים במקום לממן חברות מיסודן, כפי שעושות קרנות הון סיכון. כך, המימון מתמקד בדרך כלל בבחינת התכנות של טכנולוגיה מסוימת ופחות בפיתוחה מאפס. "כשאתה מממן פרויקטים אתה מתייחס לחברות קיימות ומממן פעילות ספציפית", אומרת ברי. ובאמת, אולי זה לא תפקידו של הצבא לקבל מניות בחברות וגם לא לתמוך בתעשייה הביטחונית כדי לייצר מקומות עבודה. מפא"ת מעוניין לתמוך בטכנולוגיה שבסופו של יום תשב בקצה הטיל שהוא בונה או מעל צריח הטנק.

הענקיות רוכשות סטארט־אפים בשביל הצוות

עו"ד עינת וידברג, ראש מחלקת ההייטק במשרד ראבד מגריזו בנקל, מכירה את התעשייה הביטחונית כמי שעובדת הן עם החברות הגדולות והן עם סטארט־אפים בתחום. "מעגלי המכירה של חברות ביטחוניות נעשות בדרך של פרויקטים בדרך כלל, ופחות בדרך של מכירת מוצרים מהמדף. סטארט־אפים מתקשים לפרוץ בעולם הזה, כשמודל הפעילות הטבעי שלהם הוא המצאה ופיתוח של מוצר לטווח ארוך המחייב איתנות פיננסית. לכן חברות רבות מתקשות להשתלב עצמאית בתעשייה ומעדיפות לחסות תחת חברות התעשייה הביטחונית הגדולות. פעמים רבות הענקיות הביטחוניות רוכשות סטארט־אפים בשביל הצוות ופחות בשביל המוצר".

דני גולד, לשעבר ראש המו"פ במפא"ת ומי שנחשב לאבי מערכת כיפת ברזל, אומר ל"כלכליסט" כי בכמה מקרים היתה זו התפנית הביטחונית שהצילה כמה חברות כושלות בתחום האזרחי. חברת קיארו למשל, שהתמוטטה לאחר שהושקעו בה 224 מיליון דולר, הוציאה תחתיה את חברת הג'ירוסקופים הפייבר־אופטיים אלסילאו. זו נמכרה בסופו של דבר ב־20 מיליון דולר לאירונאוטיקס לאחר שגורמים צבאיים בחנו את הטכנולוגיה של קיארו והחליטו שניתן ליישמה גם לתחום הביטחוני. בתקופתו של גולד שוכללה מחדש מדיניות ההשקעה של מפא"ת בחברות חיצוניות ובמחקרים אקדמיים, כמו גם מינוף של מכירת טכנולוגיות צבאיות לשוק האזרחי.

דילמת המונופול של התעשייה הביטחונית

אופי העבודה הפרויקטלי טבעי יותר למערכת הביטחון. היא דורשת מוצר מוגמר ומהר, כזה שדורש בדרך כלל אינטגרציה בין מערכות רבות, ולא מוצר אחד הנשלף מהמדף. סטארט־אפ קטן לא היה יכול להמציא את כיפת ברזל, אם כי רכיבים ממנה מפותחים על ידי חברות קטנות. אפילו חברה שפיתחה את חיישן המנהרות הטוב ביותר זקוקה לסיבי תקשורת, מרכזי שליטה ובקרה, מסדי נתונים ומערכות תומכות, ולשם כך היתה נאלצת להתחבר אל ענקיות התעשייה הביטחונית.

עמירם לוין צילום: אפי שריר

בשל כך נגזר על חברות סטארט־אפ לחסות בצל התעשייה הביטחונית. כמעט תמיד תוצמד החברה לפרויקט שינוהל על ידי אחת מהארבע: אלביט, תעש, התעשייה האווירית או רפאל. הצבא לא צריך להתעסק עם חברות קיקיוניות שהיום מוגדרות בתור הדבר הבא ומחר הן בלשכת כונס הנכסים. מערכת הביטחון צריכה לסמוך על הגדולות שיעשו את העבודה, ואלה כבר ישברו את הראש כיצד לעבוד עם הסטארט־אפ הזערורי. כמעט תמיד חברה קטנה שתוצמד לחברה מצמרת התעשייה גם תירכש על ידה.

יזם של חברה ביטחונית מספר ל"כלכליסט" איך זה עובד: "מערכת הביטחון מפנה אותך לחברה גדולה שלוקחת את הרעיון אליה עם בעלות חלקית על המוצר, או שהיא נותנת לך תקציב של 100 או 200 אלף שקל לבדיקת הפרויקט - תקציב זעום יחסית לחברת מוצר - מעבירה אותו סדרת בדיקות ובסוף אתה מבין שהדרך היחידה להצליח היא למכור לה את החברה כי היא היחידה שתצליח לשווק את המוצר הלאה".

מי שלא רוצה לגייס הון ממפא"ת יכול להסתפק בקרן 'מימד' של המדען הראשי המיועדת לחברות דואליות, כלומר חברות שמפתחות מוצר ביטחוני עם יישום אזרחי. אלא שלשם כך מקצה המדען הראשי לא יותר מ־20 מיליון שקל בשנה במהלך השנתיים האחרונות. השנה עשוי התקציב לגדול להיקף של 30–40 מיליון שקל ואולי אף ל־60 מיליון כפי שמציעים במערכת הביטחון, כאשר הוא מתחלק בהיקף שווה בין משרד האוצר, הכלכלה והביטחון. ועדיין, מדובר בסכום קטן עבור ענף שתקציבי הפיתוח הנדרשים בו גדולים יחסית לחברות הייטק המפתחות מוצרי תוכנה או סייבר.

ההשראה האמריקאית למפא"ת

ארה"ב: מיליארדים למיזמים ביטחוניים

בארה"ב סיפור המימון הממשלתי לסטארט־אפים ביטחוניים שונה לגמרי כמובן. ההשראה האמריקאית למפא"ת היא DARPA, סוכנות המחקר של משרד ההגנה האמריקאי, שתקציב הבסיס שלה ל־2014 היה כ־2.86 מיליארד דולר. כמו מפא"ת גם DARPA אינה מממנת חברות, אלא מחקרים אקדמיים; את חלקם היא עורכת בתוך מעבדותיה ואת חלקם מממנת בכספה ועורכת במעבדות אוניברסיטאיות. המימון שלה סייע ביצירת פרויקטים אזרחיים כמו מחקרו של דאגלס אנגלברט, שהוביל ליצירת עכבר המחשב הראשון, ופרויקט ARPANET, שהיה הבסיס לרשת האינטרנט ונועד לחלוק את המחקרים של DARPA עם האוניברסיטאות ומכוני המחקר שעבדו עמה.

עם זאת, DARPA מממנת גם את פעילותם של מכוני מחקר פרטיים שתורמים לביטחון הלאומי. לדוגמה, מכון המחקר לורנס ליברמור, שעוסק בפיתוח טכנולוגיות סייבר עבור משרד האנרגיה ורשות פיקוח הגרעין בארה"ב, קיבל 5.6 מיליון דולר מ־DARPA ביוני האחרון.

נוסף על כך, ב־2007 הוקמה קרן In‑Q‑Tel, שמתוקצבת בידי סוכנות הביון הפדרלית CIA ומשקיעה מאות מיליוני דולרים בחברות סטארט־אפ מהשורה שמפתחות מוצרים ארגוניים כמו מסדי נתונים חדשניים, מערכות אחסון, וירטואליזציה, בינה עסקית ואינטליגנציה מלאכותית. המפורסמת שבהן היא פלנטיר, חברת הבינה המלאכותית שהקימו יוצאי פייפאל, שמשרתת את צבא ארה"ב באיתור מחבלים או פיראטים במפרץ סומליה על סמך ניתוח נתונים חכם ולאחרונה פתחה סניף גם בישראל.

בישראל, עם זאת, המשקיעים מעדיפים להתרחק ממערכת הביטחון, הרבה פשוט בגלל החוק: החוק הישראלי אוסר על גופים ממשלתיים להשקיע בהון תמורת מניות בחברות סטארט־אפ, אלא רק בעבור תמלוגים. כל השקעות המדען הראשי הן הלוואות או מענקים תמורת תמלוגים. עם זאת, ניתן לייבא את הדוגמה של קרן In‑Q‑Tel מארה"ב באמצעות השקעה ממשלתית בקרן הון סיכון פרטית, שתוכל להשקיע בחברות צעירות מהיווסדן.

אם לא באיתור מנהרות

במי מפא"ת כן משקיע

מפא"ת מוציא מאות מיליוני שקלים בשנה על תמיכה בפרויקטים המערבים חברות קטנות ובינוניות, לפי הערכות. סמנכ"ל הטכנולוגיות מקבל פניות יזומות של חברות במסלול עוקף מכרז, כל עוד מדובר במענה לצורך ביטחוני קיים. שליש מהתקציב של מפא"ת מופנה לבניית תשתיות לניסויים וטכנולוגיות של הדור הבא, אך שני השלישים הנותרים מופנים לפרויקטים שונים, ובהם כל טכנולוגיה שהוא מזהה שיש בה צורך לצה"ל.

עם החברות שנתמכו ניתן למנות את Roboteam שפיתחה רובוטים לנשיאת פצועים בשדה הקרב ורובוטים לפיצוץ מטענים, שלהם גם יישום אזרחי של סיוע לקשישים. על פי מאגר המחקר IVC, החברה מעסיקה כיום 40 עובדים, ומייצאת חלק מתוצרתה גם לגופים ביטחוניים בארה"ב. החברה נוסדה בידי יוסי וולף, לשעבר מנהל הרובוטיקה בחברת ODF, ואלעד לביא; חברה נוספת היא Visionmap, שפיתחה מערכת לצילום ומיפוי תלת־ממדי מהאוויר ונמכרה בסוף השנה שעברה לרפאל ולקבוצת סמי קצב לפי שווי של כ־150 מיליון שקל. אחד ממייסדיה הוא מיכאל פצ'טניקוב, לשעבר מייסד טלמפ שנרכשה על ידי אינטל ביותר מ־300 מיליון דולר. לצד מערכת הביטחון, תמכו בחברה גם שלושת מייסדי אנוביט שנמכרה לאפל - אריאל מייסלוס, ד"ר אופיר שלוי ופרופ' אודי וינשטיין.

גם חברת C4 שפיתחה מערכות הגנה ואבטחת מידע המבוססות על ייזום תקיפות לצורך זיהוי חולשות במערך ההגנה נתמכה. אלביט דיווחה כי השקיעה ברכישת החברה 11 מיליון דולר, ועוד השקיעה בה כ־4 מיליון דולר בפיתוח טכנולוגיות סייבר.