דו"ח טכנולוגי
גוגל: אתם נהגים גרועים, אז הסרנו את ההגה והבלמים מהמכונית שלנו
ראש מעבדות גוגל מסביר מדוע מחשבים נוהגים טוב יותר מאנשים גם במכוניות חכמות, למה חברת ספרי לימוד מרשה לעצמה לרגל אחר תלמידים ואיך קרה שתמונות שדיים ברשת עוררו פאניקה בקרב בכירי ממשלת תאילנד
הקץ להגה
כשגוגל התחילה לדבר על המכוניות האוטונומיות שלה לפני כחמש שנים, אמר המנכ"ל דאז אריק שמידט שמכוניות שכאלה הן הכרח משום שביכולתן לצמצם משמעותית את תאונות הדרכים. מחשבים, הוא טען, הרבה יותר אמינים מנהג אנושי.
בימים האחרונים חשפה גוגל עוד מידע בנושא. המכוניות שלה כבר הגיעו לשלב שבו אפשר להזמין סתם עובדי חברה כדי שינסו אותן, והתוצאות של הניסוי הזה גרמו לגוגל לנקוט בצעד דרסטי: להוריד את ההגה ואת הבלמים של הרכב. למה?
כי בני האדם הם נהגים גרועים, זה למה. לדברי בכיר בחברה - אסטרו טלר, ראש Google X - בהתחלה הם נתנו לעובדי החברה להפעיל את הרכב עד הכביש המהיר, ששם המחשב לקח פיקוד על הרכב.
הגה? מה פתאום הגה? מכונית גוגל
אבל מהר מאוד הם גילו שההתנהלות של העובדים ברכב "לא היתה יפה" - טלר לא פירט מה בדיוק הם עשו, אבל אמר שההתנהגות של נהגים אנושיים גרועה דיה וכאשר מצרפים לכך את הציפיה שהרכב ידאג להכל, היא לא משתפרת – ועל כן הם הגיעו למסקנה הרדיקלית שפשוט חייבים למנוע מהנהג האנושי כל שליטה ברכב.
אז לרכב של גוגל אין הגה ואין בלמים. אתם לא חלק מהמשוואה יותר. מה שיש בהם בכל זאת הן מראות ומגב שמשה. למה? כי החוק מחייב שיהיו כאלה. כל שליטה אחרת של הנהג הוסרה מהרכבים של גוגל. נחכה ונראה איך זה יילך, אבל בואו נגיד שאני לא מקנא בסוכן הביטוח של גוגל כשיעלו המכוניות על הכביש.
תקרא לעצמך איך שאתה רוצה
אחרי שורה של התנגשויות עם המשתמשים, ושורה של כאבי ראש תקשורתיים - מילידים אמריקאים זועמים ועד מלכות דראג ארסיות - פייסבוק הודיעה השבוע על נסיגה צרפתית מאחד העקרונות הבסיסיים שלה, זה שקובע שהמשתמש ייקרא רק בשם שנתנה לו מדינתו.
מעתה, אומרת פייסבוק, כל משתמש יוכל לקרוא לעצמו איך שהוא רוצה, כל זמן שזו "הזהות האותנטית" שלו. אתם לא חייבים לשנות שם במשרד הפנים; מספיק שתקראו לעצמכם באופן שבו אתם מזדהה בפני רוב הסביבה, לא בפני פקיד השומה.
אהבת את הכינוי מהצבא? זה יכול להיות שמך בפייסבוק בכך קיבלה פייסבוק עקרון חשוב, שאומר שכל זמן שיש לכם פרסונה קבועה ברשת, היא טובה מספיק. אתם לא חייבים להיות צמודים לתעודת הזהות. היא מקבלת בכך את האפשרות שהזהות שלכם עצמאית - אבל, וזה חשוב, שהזהות שלך בפייסבוק היא מרכיב מרכזי בעצם התפיסת זהותכם.
לפייסבוק, שצריכה לספק את המפרסמים (תזכורת: היא חיה ממכירת המידע שלכם) זה מספיק טוב. היא יכולה לומר למפרסם שהאיש הזה אוהב סרטים כאלה ואוכל כזה ומתעב את הבדרן ההוא; בהתאם, תוכלו למכור לו פרסומות, וזה לא כל כך חשוב איך באמת קוראים לו. מה שחשוב הוא שהזהות שלו נעה סביב מקום קבוע בשם פייסבוק. החלק האחרון, אגב, צריך להדאיג את כולנו. המצב שבו הזהות שלנו היא מה שאנחנו מקרינים בפייסבוק הוא לא בריא, בלשון המעטה.
להגן על הפרטיות? מה הטעם?
מכון Pew בדק את ההתנהלות של אמריקאים בהגנה על פרטיותם ברשת בתקופה שלאחר סנודן. הוא קרא לו "אסטרטגיות הפרטיות של אמריקאים בעידן פוסט-סנודן". הוא מצא ששליש מהאמריקאים שינו את התנהלותם בעקבות החשיפות.
הגרדיאן החליט להסתכל על שליש הכוס המלאה: "שליש מהאמריקאים נוקטים באמצעים כדי להגן על נוכחות הרשת שלהם", נכתב בכותרת הדיווח שלו. בארס טכניקה הלכו בכיוון ההפוך וכתבו: "ניהיליזם פרטיות מקוון משתולל בארה"ב".
הפגנת תמיכה באדוארד סנודן אז מי צודק? כנראה ששניהם. יש מספר עצום של אנשים ששם לב שהממשלה מרגלת אחריו כאילו אין מחר - והתחיל לנקוט באמצעי מנע. חלק מהאנשים אומרים שהם עברו לשיחות פנים אל פנים כדי להימנע ממעקב. האמת העצובה היא שאם אתם יעד למעקב, ולא סתם חלק מערימת המידע ששואב האבק הענקי אוסף כל יום, אז שיחות פנים אל פנים לא יצילו אתכם. את זה ידעו עוד בימי סטאלין.
הרוב אמרו בתגובה שרבאק, אין שום סיכוי שהם יצליחו להתחמק ממעקב אם הממשלה באמת רוצה לעקוב אחריהם, ושאם הם יפעילו הצפנה, זה רק ימשוך אליהם תשומת לב - עמדה שיש בה הגיון; ה-NSA כבר הודתה שהיא מקדישה הרבה מאמצים להודעות מוצפנות. אחרים אמרו שלממשלה אין שום עניין במה שהם עושים, מה שאומר שהם הפנימו כמה אגדות יפות על העולם שבו אנחנו חיים. שתי הגישות סבירות. לא נשבור את מדינת המעקב על ידי הצפנה של חלק מהתקשורת שלנו; שבירת הצפנה זה מה שהיא עושה. אם באמת נעצבן אותה, היא תערוך חיפוש חשאי בבית שלנו. לא, כדי לשבור את מדינת המעקב צריך להפעיל לחץ פוליטי כבד. סתם הורדה של כלי גלישה אנונימית כמו TOR לא תעשה את זה.
כשחברת הספרים עוקבת אחריך
יש חברה בשם Pearson Education, שמה שהיא עושה בחיים זה להוציא ספרי לימוד. נשמע משעמם למדי אלא אם פגישות ועד הורים הם מבחינתכם משהו בעל עניין ולא המקבילה של עקירת שיניים ללא הרדמה.
עד שהסתבר שלפירסון יש צוות שתפקידו לעקוב אחרי תלמידים ולראות אם הם מדליפים מידע מתוך הספרים שלה. מה? ובכן, פירסון קיבלה את החוזה לכתוב את מבחני האנגלית והמתמטיקה של שורה של מדינות בארה"ב; על פי החוזה שלה, כך היא טוענת, היא מחויבת לוודא שהתלמידים לא מדליפים את השאלות במבחנים לרשת.
לעקוב אחרי אנשים בשם טוהר המבחן? הגזמתם צילום: טל שחר כל הבלאגן התחיל אחרי שבלוגר גילה שפירסון התריעה בפני כל מיני פקידי חינוך על כך שיש סכנה שתלמיד פרסם תשובה למבחן בטוויטר. פריסון אמרה בתגובה שהג'וב שלה הוא לוודא שלכל התלמידים יהיה מבחן הוגן, ולמנוע מצב שבו חלק מהתלמידים מרמים ודופקים בכך את האחרים. הקפיצה מהנקודה הזו לנקודה שבה היא מנטרת מה תלמידים כותבים ברשת נראתה לה כל כך טבעית, שהיא לא הבינה מה פה צריך הסבר.
וזו למעשה הנקודה שצריכה להפחיד את כולנו: שמעקב מקוון נהיה כל כך ומובן מאליו כל כך, שחברת ספרים ארורה מתחילה לשחק אותה NSA ולא מבינה מה לא בסדר.
קצרצרים
1. ממשלת צרפת החלה להשתמש בצווים כדי לחסום אתרי רשת, שלטענתה תומכים בטרור, ללא צו של בית משפט. לספקיות הרשת של צרפת יש 24 שעות להיענות לצווים. כנראה שבממשלת צרפת לא שמעו על VPN ועל כך שכאשר מצנזרים את הפסיכי הממוצע, הוא פשוט משפר את יכולות ההתחמקות שלו מהניטור. ספק אם החסימה של האתרים הללו תמנע מאיזה טמבל אפוי למחצה מלהוריד מהרשת הנחיות להכנת חגורת נפץ; ולמה טמבל? ובכן, כחצי מהמחבלים המתאבדים באפגניסטן לא הגיעו ליעדם משום שנהרגו בחיבוק הפרידה שלהם מהחבר'ה.
צנזורה כמלחמה בטרור? לא רעיון מוצלח 2. אחראי שירותי ותוכנת הרשת של אפל, אדי קיו, חרג מהרגלו וכתב ציוץ תוקפני במיוחד על סרט ביוגרפי כלשהו על הקדוש הפטרון של אפל, סטיב ג'ובס. הוא טען שמדובר ב"מבט מרושע ולא מדויק על חבר שלי". מה עצבן את מר קיו? ההתייחסות של הסרט לאופן שבו אפל בונה את המוצרים שלה על זיעתם של עבדים במזרח, ולהתפרצות המטורפת שלה אחרי פרשת אב הטיפוס של האייפון 4, שהובילה להסתערות משטרתית על ביתו של עורך אתר חדשות.
3. הדיקטטורה הצבאית של תאילנד הודיעה שלשום (ב') שנשים שמפרסמות תמונות של החלק התחתון של השדיים שלהן - משהו שמסתבר שהוא כרגע טרנד בחלקים מסוימים של המדיה החברתית - צפויות להעמדה לדין בשל עבירה על חוקי המחשב שם, ושהן צפויות לעד חמש שנות מאסר. שרת התרבות של הדיקטטורה אמרה שתמונות כאלה עוברות על הסעיף בחוק האוסר על "פגיעה בביטחון המדינה או גרימה של פאניקה בציבור" וכן "תועבה ממוחשבת הזמינה לציבור". השרה לא אמרה איך בכוונת הממשלה לזהות את הפושעות המסוכנות.
