דיפלומטיית סייבר: סין ורוסיה חתמו על הסכם אי-התקפה דיגיטלית

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ומקבילו הסיני שי ג'ינפנג חתמו במהלך סוף השבוע האחרון על סדרת הסכמים לשיתוף פעולה וביניהם הסכם אי-התקפה דיגיטלית. במסגרת ההסכם המדינות מתחייבות על כך שלא יורו להאקרים שלהן לבצע פעולות פריצה, גניבת מידע, תקיפת תשתיות וריגול תעשייתי.

ההסכם כולל פיתוח משותף של טכנולוגיות למאבק ב"ניסיונות לערעור הפוליטיקה הפנימית והאווירה הסוציו-אקונומית", "הפרות הסדר הציבורי" ו"הפרעה לענייניה הפנימיים של המדינה". המדינות הסכימו לשיתוף טכנולוגיות, הגנה על תשתיות מידע ושיתוף מידע בין סוכנויות ביטחון וביון.

נשיא סין, שי ג'ינפנג צילום: רוייטרס

רוסיה מנסה בכל כוחה לנתק את התבססותה על הכלכלות המערביות ומפנה את כל מרצה לעבר שכנותיה ממזרח. בנוסף, פרשת סנודן המחישה לממשלה הרוסית עד כמה נושא הסייבר הוא רגיש - וכמה תשתיות המידע וטכנולוגיות המעקב של רוסיה וסין נמצאות בפיגור ניכר אחר ה-NSA.

חתימת ההסכם מהווה חידוש במסגרת שיחות דיפלומטיות וזו הפעם הראשונה שבה יש לטכנולוגיות וסייבר מקום כמדיניות ממלכתית. עד כה התבצעו רוב פעולות הסייבר תחת מעטה חשאיות מוחלט, בעיקר בניסיון לייצר יכולת הכחשה. וזו גם אחת החולשות של ההסכם הזה - אין שום דרך לאכוף אותו הלכה למעשה.

שורפים את הכפר הגלובלי

ההסכם מגיע בשלב בו רוסיה וסין מעוניינות לשנות את השליטה של ארה"ב על האינטרנט. סין החלה לחתור לשינוי חוק הביטחון הלאומי שלה, כדי לכלול בו גם את מרחב האינטרנט הסיני כמרחב לאומי. מה שהופך התקפות על או פריצות לעילה למלחמה - כמו ההצהרה של הנשיא אובמה משנה שעברה באותו נושא - שם הגדיר ניסיונות פגיעה בתשתיות או גניבת מידע ופריצות כהצהרת מלחמה.

כך או כך, התוספת של הסייבר לעולם הדיפלמטיה הוא ניסיון מעניין לעדכן את יחסי החוץ שמתנהלים בקודים שהונהגו בסוף מלחמת העולם השנייה. עת התקשורת האלקטרונית וטכנולוגיות המחשוב עדיין לא היוו גורם משמעותי בתפעול המדינה. כמו כן מדובר על סטירת לחי לעיקרון הכפר הגלובלי שהיה כל כך אהוב על מייסדי האינטרנט.