בין פצצות סייבר לפצצות אמיתיות

הסכנה שבפצצות סייבר

יש להזכיר שבעבר, ארה"ב הזהירה שהיא עשויה להגיב בתקיפה צבאית על מתקפת סייבר. לא מן הנמנע שהקפיאו את הרעיון הזה לעת עתה, משום שקשה מאוד לזהות תוקף ברשת בצורה מדויקת. וגם הפצצה הכי חכמה או טיל שיוט עם דוקטורט שפוגעים בדייקנות כירורגית הם חתיכת אסון אם שוגרו נגד המדינה הלא נכונה. בינתיים, ממשיכות מדינות העולם במלחמת הצללים של הרשת. עליית מדרגה ועוד עליית מדרגה, נראה לי שאנחנו בדרך לעליית הגג.

מתקפת טרולים

משטרים טוטליטריים תמיד השקיעו מאמצים עצומים בהסברה. זו, מטבע הדברים, כמעט תמיד מיועדת לשכנע את ציבור הבית ולא את העולם בחוץ, אבל בשנות השבעים החלה ברית המועצות לבצע שימוש תוקפני בהסברה - כלומר, בתעמולה שקרית. סוכני דיסאינפורמציה התחילו להפיץ מידע על מעשי זוועה שלא היו ולא נבראו מצד כוחות אמריקאים (מה שהיה קל במיוחד, לאור מעשי הזוועה האמיתיים לגמרי שהם ביצעו בדרום מזרח אסיה).

כעת מסתמן שברוסיה חוזרים לטקטיקות הישנות ההן. דיווחנו בשבוע שעבר על חברת Internet Research הרוסית, שביצעה התקפות שעיקרן זריעת בהלת שווא בארה"ב. אנחנו נכנסים לעידן חדש ומדאיג שיכול לערער את עצם יסודות תפיסת המציאות שלנו. 

מפעיל טוקבקיסטים. פוטין

הרוסים משקיעים מאמץ ניכר בפיברוק אירועים שלא קרו. הגרדיאן מצא עוד שורה של פעולות של Internet Research, במיוחד לאחר שנפל בעצמו קורבן להתקפה מצד  הבלוגרים בתשלום של פוטין, שהציפו את המערכת בידיעות שלא היו על אירועים שמטרתם להטות את תפיסת הציבור בנוגע לדיקטטורה הרוסית. 

בגרדיאן מציינים שמדובר בהתפתחות מתוחכמת של מה שאנחנו מכירים כטוקבקים בתשלום: לא עוד תגובות בתשלום למאמרים במטרה להסיט את הדיון או לבלבל את הקוראים, אלא פיברוק של אירועים שלמים. כולל עמודי יוטיוב, ויקיפדיה ותיעוד תגובות לאירוע המפוברק.

כאשר התודעה שלנו מעוצבת במידה רבה על פי המידע הזמין ברשת, כאשר התגובה הראשונה שלנו היא לגגל משהו שמעורר ספק, היכולת של גופים בעלי ממון לשנות את המידע ברשת היא סוג מעורר בהלה במיוחד של המציאות שממנה חשש אורוול: זו שבה הממשלה, שלה יש את השליטה בידע, יש יכולת לשנות את ההיסטוריה לאחור.

הרבה אנשים חשבו שהרשת היא מחסום יעיל נגד אפשרות כזו, כי יש מספיק אנשים ברשת שיבדקו את העובדות, אבל אם יש קמפיין ממשלתי מאורגן להפצת שקרים, ומאחר וגוגל הפכה את מנוע החיפוש שלה למנוע פופולריות, מספיק דחיפה מצד ארגונים כמו אלה של פוטין ואנחנו כבר לא נוכל לדעת מה קרה ומה לא קרה.

וזה צריך להפחיד כל אדם. גוגל יכולה לנקוט בשיטה הבסיסית של זיהוי מידע שמגיע משרתים של אינטרנט ריסרץ' ודומיהם ולחסום אותם, אבל בכך היא תשחק ישירות לידיים של מערכת התעמולה הרוסית, שממילא כבר טוענת שהיא כלי של ממשלת ארה"ב. מדכא, אבל בינתיים אני לא רואה פתרון טוב יותר.

אתם צודקים, אבל

טוויטר נקטה בימים האחרונים בצעד שנוי במחלוקת, וניתקה את אתר Politiwoops מה-API שלה, כלומר מנעה ממנו את הגישה הישירה לציוצים. האתר, שזכה ללא מעט תשבוחות, עשה דבר פשוט וחכם: העלה ציוצים שפוליטיקאים העדיפו למחוק.

כתבת שטות, ואחר כך רועץ המדיה החברתית שלך איים בהתאבדות, אז מחקת? פוליטיוופס שמרה את המידע. שינית את העמדות שלך שש פעמים לפני ארוחת הבוקר, ומחקת את הציוצים המרשיעים? הם נשמרו.

טוויטר אוסרת על חשיפת ציוצים מחוקים

וכבר לא. בטוויטר אומרים בתגובה, במידה של צדק, שהמדיניות של האתר היא לא לתת לאנשים גישה לציוצים מחוקים. לאנשים יש זכות לפרטיות והיכולת להגיע לציוצים שהם התחרטו עליהם פוגעת בה. זה נכון, אבל. אבל מגיע לנו לדעת יותר על האנשים שמתיימרים להנהיג אותנו. מעכשיו אנחנו תלויים במישהו זריז שישמור צילום מסך לפני שהמקור יימחק.

קצרצרים

1. פייסבוק החליטה לאפשר פרסום וידאו של תינוק שצורח בעוד איזה זבל אנושי מטביל אותו בדלי מים. ארגונים להגנה על זכויות ילדים זעקו מרה ודרשו להסיר את הסרטון בטענה שמדובר בהתעללות ובצדק. אבל לפייסבוק יש תירוץ יחודי: אולי מישהו יזהה את התינוק ובהתאם יזהה גם את המתעלל. עם זאת, פייסבוק תסיר סרטון שני, שבו נראים משתמשים מתפעלים מההתעללות בתינוק, כי זה לא בסדר. כאן המקום להזכיר את המדיניות המשונה של פייסבוק, שמסירה עמודים פוליטיים כי חלק מהכותבים בהם משתמשים בשם שאינו שמם האמיתי, אבל מאפשרת עמודים של הכחשת שואה.

מפעיל מדיניות צנזורה משונה למדי. צוקרברג צילום: פייסבוק

2. אדוארד סנודן, שעדיין נמצא במוסקבה, מרוצה למדי מהתוצאות של ההדלפות שלו: ביטול סעיפים בחוק הפטריוט והצמדת ה-NSA לחקירה צולבת. הסיבה לכך, לדבריו, הוא שבארה"ב צמח דור חדש, שהשתחרר מהטראומות של ה-11 בספטמבר ומסרב לאפשר מעקב המוני. הוא ציין גם שהאו"ם הגדיר את המעקב ההמוני כהפרה בסיסית של זכויות האדם. עם זאת, סנודן חושב - בצדק - שיש עוד הרבה עבודה לפנינו. 

3. כפי שקרה כמה פעמים בשנה האחרונה, בסוף השבוע שוב התקרב מל"ט בצורה מסוכנת למטוס שהנמיך כדי לנחות בנמל תעופה. על פי טענת המשטרה, המל"ט הגיע למרחק של כמה מאות רגל מהמטוס, טווח אפסי במונחי תעופה. השוטרים לא תפסו את המל"ט או את מפעילו. אם יש משהו שיכול לחסל את תנועת המל"טים האזרחיים באיבה אפילו יותר ממל"ט שנוחת על משרד ראש ממשלה עם חומר רדיואקטיבי, זה מל"ט שמוריד מטוס נוסעים. כדאי שמישהו יעשה משהו, ומהר.