מפסיקים את הזרם: איך עושים כסף ממוזיקה בעידן הסטרימינג?

הוויראליות שצבר הפוסט השלילי של סוויפט כנראה תרמה לכך, ועוד יותר מזה איומה למנוע שימוש בשיריה באפל מיוזיק, כפי שהסירה אותם מספוטיפיי בשנה שעברה. אם תשאלו את חסידי תיאוריית הקונספירציה, בכלל היה כאן מהלך פרסומי מתוכנן. מה שבטוח הוא שפעם נוספת פיזרה סוויפט חלק ממסך העשן שאופף את תעשיית הזרמת המוזיקה, ואת הסכמי התמלוגים המורכבים והסודיים בחלקם בין האמנים, חברות התקליטים וחברות טכנולוגיה כמו אפל, גוגל וספוטיפיי.

סוויפט הצליחה. ומה עם אמנים אנונימיים? איור: דניאל גולדפרב

שירותי הסטרימינג, שעושים את דרכם הבטוחה לזרם המרכזי, אמורים לסייע בהצלתה של תעשיית המוזיקה שנמצאת בנפילה כלכלית מאז סוף שנות התשעים. הצלחתן של חנויות מוזיקה דיגיטליות כמו iTunes לא מצליחה לפצות על התחזקות הפיראטיות ברשת ואובדן ההכנסות מתקליטורים פיזיים. אם ב-1996 היקף ההכנסות הגלובלי של חברות התקליטים והמוזיקאים עמד על 60 מיליארד דולר, הרי שבשנה שעברה הוא הגיע לרבע מכך.

ואולם, חבל ההצלה הזה עלול להתגלות כחבל תלייה, כשבוחנים כמה באמת משלמים שירותי הסטרימינג ליוצרים. אפל כרגע שומרת על עמימות, אבל לפי ספוטיפיי היא משלמת ברוב המקרים בין 0.6 ל-0.8 סנט על השמעה בודדת. הסכום הזה לרוב מתחלק בין חברות התקליטים לאמן עצמו, שלפי "הוול סטריט ג'ורנל" נשאר עם 0.14 סנט בממוצע בכיס. בחישוב מהיר, 10,000 השמעות שוות לא יותר מ-14 דולר. וזה עוד בלי להזכיר את החשש שהזמינות של מוזיקה ללא הגבלה בשירותי הסטרימינג תפגע במכירות האלבומים הדיגיטליים בחנויות המקוונות, ו־iTunes בראשן.

10,000 מאזינים, 10 דולר

הסופרסטארים של עולם המוזיקה כמו סוויפט, טום יורק (שהסיר גם הוא את שיריו מספוטיפיי) או הבלאק קיז (שלפי שעה לא העלו לשירות את האלבום החדש שלהם, שיצא לפני חודשיים) ממש לא מרוצים מההסדרים האלה. נראה שזה רק עניין של זמן עד שאפל וספוטיפיי ייתקלו במרידות נוספות. מנגד, למוזיקאים מוכרים פחות אין הרבה מרחב תמרון ויכולת לבקר את שירותי הסטרימינג, שמעניקים להם חשיפה לקהלים חדשים שלא היו יכולים לקבל בשום דרך אחרת.

אפל מיוזיק

קחו לדוגמה את הרכב האינדי הוותיק גלקסי 500. אחד משיריו זכה ל-6,000 השמעות בספוטיפיי ועוד 7,800 בפנדורה ברבעון אחד. ההכנסות? קצת יותר מ-10 דולר, פחות ממחירו של אלבום פיזי בודד ברוב המקרים. אלא שמבין אלפי המאזינים לא מעט כנראה שמעו אותם בפעם הראשונה, ואולי אהבו אותם מספיק לרכוש את האלבום המלא או כרטיס להופעה.

גלקסי 500 אמנם החליטו שנמאס להם והפסיקו לשתף את שיריהם בסטרימינג, אך הרכבים רבים מסוגם בולעים את התמלוגים המעליבים בתקווה לחשיפה. לא בטוח, אגב, שגם היא תעזור להם: לפי אלן קרוגר, כלכלן מפרינסטון, הופעות חיות אמנם הופכות עם השנים לאפיק הכנסה משמעותי יותר, אבל מאז שנות השמונים הוכפל הפער בהכנסות מהופעות בין האמנים המצליחים ביותר לכל השאר.

כשזה המצב, לא פלא שמוזיקאים שרואים את הנולד מעדיפים להיכנס למשחק הסטרימינג בעצמם, במקום למחות על התמלוגים או לקבל את המצב בהכנעה. הראפר ד"ר דרה, למשל, מכר בשנה שעברה את חברת Beats שייסד לאפל ב-3 מיליארד דולר. פרט לאוזניות המפורסמות שלה, Beats גם עמדה מאחורי שירות סטרימינג שכלל עשרות מיליוני שירים, ואפל ככל הנראה תיעזר בו כשתשיק את מיוזיק. ראפר אחר, ג'יי זי, השקיע לא פחות מ-54 מיליון דולר ברכישת שירות הסטרימינג טיידל. לעומתם, מוזיקאים עם כיסים עמוקים פחות נאלצים לחוות על בשרם את אחד משיריו המפורסמים של ג'יי זי: It's a hard knock life.