דו"ח טכנולוגי
Uber, כדאי שתרדי למקלט: הילארי קלינטון באה - והיא כועסת
קלינטון הודיעה שתילחם בכל כוחה בחברות כאובר שמונעות זכויות בסיסיות מעובדיהן בתור מדיניות, ממשלת סין הצליחה להשתיק את מתנגדיה ברשת מבלי להרוג אותם, פייסבוק יוצאת נגד פלאש וארה"ב תפסה את הנסיך הניגרי הגולה ששולח לכם מיילים
אובר הופכת לכדורגל פוליטי
אם לא היו לאובר מספיק כאבי ראש עם כל המשפטים שאיתם היא צריכה להתמודד, החברה מגלה שיש לה מתנגדת חדשה: הגברת הילארי קלינטון, פוליטיקאית בעלת סיכוי לא רע להפוך לנשיאת ארצות הברית.
קלינטון, שפונה כעת שמאלה כדי לגבש סביבה את המחנה הליברלי בארה"ב, שזכויות עובדים הן הדבק ההיסטורי שלו. המטרה הראשונה שהיא סימנה היא טרנד כלכלת השיתוף: היא אמרה שהיא "משחררת את היזמות" אבל במקביל גם "מעוררת שאלות קשות על הגנה על מקום העבודה ועל איך תיראה עבודה טובה בעתיד". היא הבטיחה הבטיחה לנהל מלחמה כנגד "מעסיקים שמגדירים את העובדים שלהם כעובדי קבלן ואף גונבים את המשכורות שלהם" בתחומים שונים, ביניהם תחבורה ציבורית. בנוסף, דרשה שעובדי כלכלת השיתוף יקבלו שכר הוגן, שעות הוגנות, חופשות משפחה בתשלום ושאר זכויות שאובר מקפידה לא להעניק.
נהג אובר
אובר וחברות דומות מציעות לעובדים עסקת פאוסט: תמורת גמישות בשעות העבודה, הן מציעות עבודה ללא כל בטחון, ללא תנאים סוציאליים - וללא שום הבטחה להכנסה. פעם אחר פעם, נחשפה העובדה שבין הההבטחות של אובר על המשכורת שיכול נהג שלה לקבל ובין המציאות יש פער ניכר.
קלינטון היא פוליטיקאית מתוחכמת. אם העלתה את הנושא הזה בשלב כה מוקדם (הפריימריז יתחילו רשמית בעוד חצי שנה) זה אומר שהיא זיהתה שיש זעם עממי ניכר כנגד אובר ודומותיה - זעם שהיא יכולה למנף לצרכים פוליטיים. במקום בכירי אובר, הייתי נכנס לבונקר; הקלינטונים לא לוקחים שבויים.
כשההרמוניה נזקקת לגדר תיל
לפני כמה שנים נראו בסין ניצניה של תנועה חופשית, שהעזה למתוח ביקורת על המשטר הרצחני ביותר בהיסטוריה. קבוצה של בלוגרים השתמשה בכלי המדיה החדשה כדי לכתוב (בדרך כלל בנימוס עדין, במונחים מערביים) דברים שהמשטר לא הסכים לעכל. כמה שנים היסס המשטר כיצד לפעול, אבל אחרי האביב הערבי ההחלטה התקבלה.
הבלוגוספירה הסינית נעלמה. ב-2012, היא עדיין הצליחה לעשות הרבה רעש: היא הסיבה את תשומת הלב לכך שפקיד שניסה לטייח את רעש האדמה החזק באותה השנה לבש כמה שעוני יוקרה ושאלה מאיפה לעזאזל הכסף לכך. ב-2012 זיהו חוקרים אוסטרלים 104 האשמות בשחיתות כלפי המפלגה; ב-2013, המספר האמיר ל-229; אבל ב-2014, צנח ל-51. 2014 היתה שנה קשה למפלגה, אחרי שנחשפו חקירות השחיתות כנגד ז'או יונגקאנג, מי שהיה אחראי על אכיפת החוק והמודיעין בדיקטטורה. הפגיעה במוניטין של המפלגה היתה אסונית.
הצנזורה הסינית, קווים לדמותה. אילוסטרציה אז הדיכוי שהתחיל בהיסוס ב-2012, עם מעצרם של אנשים שלבשו פרחי יסמין לאות הזדהות עם מפגיני העולם הערבי - מגיע עכשיו לשיאו. חאן חאן, בלוגר שהיה חריף וזועם מאוד ב-2012, החל באיטיות לשנות את הסגנון שלו. כיום הוא מפרסם ברשת בעיקר תמונות של הכלבים שלו.
לפני כחודש, ערך המשטר מה שכונה "מחנה חינוך מחדש" לבלוגרים. זה לא היה מחנה אמיתי, יותר כמו מפגש. לא היו גדרות תיל מחושמלות, לא הרעבה, לא עינויים, לא כל מה שעובר על אסירים פוליטיים של ממש במדינה. המשטר הסביר לבלוגרים בנימוס שהמשחק נגמר, שיותר הם לא יתקפו את הממשלה ברשת. ושאם יחליטו בכל זאת לפתוח את הפה - הם והמשפחות שלהם יגלו בדיוק איך נראה מחנה אסירים פוליטיים בסין.
מהפכת המד"ב של אפריקה
אפריקה מקושרת בדרך כלל עם רעב, עוני, ודיקטטורים שעושים נעים בגב לחשבונות הבנק של סוחרי נשק. לאחרונה, עם זאת, היא מסתמנת כמעצמת מדע בדיוני בצמיחה. ג'ונתן דוטסי כותב את Afrocyberpunk, בלוג שמוקדש לסיפורי סייברפאנק בגוון אפריקאי - ואם יש ז'אנר שמתאים לאפריקה, הוא סייברפאנק. הוא מדבר על "האפלה הדיסטופית של מדינות כושלות, שלטון הברזל של השחיתות", וכנופיות הייטק של צעירים נטולי אשליות.
יש מחשבים. אז למה לא חלליות? המגזין Jungle Jim משלב ריאליזם קסום עם הפקקים של לגוס, תיאורים על חייהם של ילדים גאים בסומליה ולונדון, ואחרים כותבים על אימה משולבת במד"ב. מי שרוצה מבט עגמומי פחות על עתידה של אפריקה, מוזמן לעיין בספריו של אלייסטר ריינולדז, שטרילוגיית "ילדי פוסיידון" שלו מרחיקה כמה אלפי שנים לעתיד, שם אפריקה היא מעצמה של מסעות בחלל ומעצמה טכנולוגית בכלל. אפריקה, נזכיר, קרובה אלינו הרבה יותר מאירופה; כמה שעות נסיעה דרומה בסך הכל.
קצרצרים
1. כמעט בכל פעם שהמונח "פלאש" מופיע בחדשות, זו ידיעה על פרצת אבטחה שנחשפה בפלטפורמת המדיה הוותיקה של אדובי. מדובר בילד הדחוי של עולם תעשיית המידע, שאף אחד לא אוהב - ועכשיו קורא סמנכ"ל האבטחה של פייסבוק לאדובי להציב תאריך סגירה לפלאש. הוא רוצה תאריך יעד כדי שכל הדפדפנים יהיו ערוכים לזרוק את פלאש הצידה, כדי שכולנו נוכל לחגוג. תגובת אדובי לא התקבלה, אולי בגלל תקלה בפלאגין.
2. העוקץ הניגרי הסתיים לא משהו לשישה תושבי ניגריה שהגיעו לדרום אפריקה: הם מצאו עצמם על מטוס לארה"ב אחרי בקשת הסגרה. השישה, שמסתמן שאף אחד מהם איננו נסיך או שר אוצר מודח, מואשמים בהיותם חלק מכנופיה שביצעה כל סוג של עוקץ ניגרי שאפשר להעלות על הדעת, כולל הונאות רומנטיות - השטיק שבו הצד השני מתחזה לא לנסיך עם גישה למאגר המוני של כסף שסובל עם זאת מבעיות נזילות קלות, אלא לאשה או גבר שאומרים שהם התאהבו במי שנמצא בצד השני של המייל. בדרך כלל, הונאת עוקץ ניגרי לא מכניסה יותר מכמה אלפי דולרים - אבל הסכומים האלה מצטברים, על פי ההערכות, למיליארדים רבים.
הודעת עוקץ ניגרי צילום מסך: valleywag.gawker.com
3. בן קאודיל, מומחה אבטחה, ביטל במפתיע השקה של ציוד חדש שפיתח, שאמור היה להקשות על זיהוי מקומו של המשתמש. המכשיר, ProxyHam, אמור היה לעלות 200 דולר ולשדר בתדר של 900 מגה-הרץ, מה שהיה מאפשר למשתמש להתחבר לרשת במרחק של ארבעה ק"מ מהראוטר שלו. כתוצאה מכך, היכולת לזהות את המיקום היתה משתבשת קשות. קאודיל לא הסביר מה פשר הביטול הפתאומי, אך כרגע יש שמועות שנעות בין כשל טכני לאיסור חשאי שהטילה עליו ה-FBI.
4. מדיניות השמות האמיתיים של פייסבוק מייצרת להרבה משתמשים כאבי ראש. יש אנשים שרוצים להשתמש בפייסבוק כי לרוע מזלה של האנושות, זו הדרך הנפוצה ביותר לעמוד בקשר עם ידידים - אבל בו זמנית, לא רוצים שמעסיקים ושאר מרעין בישין ינצלו בעתיד את מה שהם כתבו נגדם. אי לכך ובהתאם לזאת, הם פותחים לעצמם חשבון בשם בדוי, פונים לחברים שלהם ומזהים את עצמם - ותוך כמה זמן פייסבוק סוגרת להם את החשבון. אחת מהן, ג'מה רוג'רס, נרשמה לפייסבוק תחת השם הבדוי ג'מארויד ואן לאלא (זה כנראה יותר מצחיק באנגלית). כשפייסבוק סגרה לה את החשבון כי הוא תחת שם פיקטיבי, רוג'רס הלכה למשרד הפנים ושינתה את השם שלה לשם הפייסבוק שלה. במבט ראשון זה נראה מצחיק, במבט שני זה פשוט מבעית.
