סכנה מעל שמי ישראל: מאות מפעילי רחפנים ללא רישיון

אסון כבד נמנע ביום ב' כשרחפן מרובע בעל מספר להבים התקרב למטוס איירבוס של חברת בריסל איירליינס שהתקרב לנחות בנמל התעופה בן גוריון בגובה 2,500 רגל. האסון אמנם נמנע, אך בדיקת "כלכליסט" מגלה כי שוק הרחפנים הישראלי סובל מחוסר בקרה ואכיפה שעלול לסכן לא רק את נמל התעופה אלא דווקא את אולמות השמחות והאירועים ההמוניים.

זאת משום שהרחפנים, היכולים להגיע ל־50 קמ"ש (מבלי לחשב את השפעת מהירות הרוח), מוגדרים כצעצוע על ידי רשות המכס. לכן, לא קיימת רגולציה על מכירתם וכל מוכר צעצועים וטיסנים מסוגל לסחור בהם כל עוד הוא מציג ללקוח דף הסבר עם הוראות בטיחות.

עם זאת, כדי להפעיל את הרחפן בצורה מסחרית או בשטח מיושב, משרד התחבורה דורש קבלת רישיון בשם "היתר מטיס כלי טייס בלתי מאוייש בקשר עין". בכדי להשיג רישיון זה יש לעבור מבחן מעשי ותיאורטי ותשלום שעלותם יכולה להגיע לכ־40 אלף שקל.

מטיסים לא מורשים גובים פחות על אירועים

לפי ההערכה פעילים בארץ מאות מטיסי רחפנים בתשלום ללא רשיון, בניגוד לתקנות רשות התעופה האזרחית (רת"א), שהיא בעלת סמכות האכיפה בתחום כלי הטייס הבלתי מאויישים (כטב"מים) בישראל. עיקר עיסוקם הוא הטסת רחפנים לצילום אירועים בגנים ובאולמות־שמחות, שירות שעליו גובים כ־1,500 שקל בממוצע. חלקם אף נשכרים על ידי רשויות מקומיות לצילום אירועים המוניים. מפעילים אלו מאותרים לרוב דרך פורומים של מטיסי רחפנים ברשת או דרך המלצות.

על מטיסים מסחריים אלה חלים כללים רבים כמו איסור על הטסת רחפנים מעל בני אדם, איסור על עליית הרחפן מעבר לגובה של 100 מטר וחובה על קשר עין תמידי של המפעיל עם כלי הטיס. לפי משרד התחבורה, חוקים אלו, התקפים על טיסנים מ־1985, מוחלים על רחפנים כבר יותר מחמש שנים. עם זאת, רובם המוחלט של מפעילי הרחפנים באירועים מטיסים את הרחפנים מעל ראשי באי האירוע בניגוד לחוק האוסר. לפי ההערכה, מספר בעלי רישיון הטסת הרחפנים נע בין 20–30 מטיסים בלבד. כיום, 13 חברות הטסה מחזיקות ברשיון ועוד 20 נמצאות בתהליך.

מנהל מחלקת מערכי כטב"ם אזרחיים ברת"א בני דוידור חסר את כוח אדם לפקח על כל הרחפנים וחסר את הסמכות לקנוס מטיסים סוררים. אמנם ניתן להתלונן במשטרה נגד עברייני רחפנים אך דוידור הגיש עד כה ארבע תלונות בלבד.

גיא מדור, מנכ"ל חברת הטסת הרחפנים המורשית סקיילנס טוען כי "הצלמים הלא מורשים גובים מחירים נמוכים יותר ובכך מקבלים עבודה רבה ומסכנים את הציבור".

בעיה נוספת שעליה מצביע מדור היא סירובן של חברות הביטוח בארץ לבטח את מטיסי הרחפנים בביטוח צד שלישי. לכן, לא ניתן לכסות פציעות ונזקים הנגרמים על ידי הרחפנים. החברה היחידה שמסכימה לכך היא לוידס הבריטית, שגובה ממדור 2,200 שקל לשנה עבור כל רחפן.

לא ניתן לעצור שימוש למטרות פגיעה מכוונת

יריב בש, מנכ"ל חברת פלייטרקס שפיתחה רחפני משלוחים המופעלים באמצעות הטלפון, מציין כי "לא ניתן לעצור מי שירצה לרסק רחפן במכוון במקום הומה באנשים". עם זאת, בש מנסה לקדם באמצעות החברה שהקים תקנה המחייבת התקנת קופסאות שחורות זעירות במשקל 35 גרם, שינטרו את נתוני הטיסה וישדרו בזמן אמת למרכזי בקרה, כפי שעושים עם מטוסים. עם זאת, את קופסאות אלו ניתן להסיר בקלות.

הרחפנים החדשים שנמכרים בישראל, ובייחוד רחפן DJI מדגם פאנטום 3 הפופולרי בארץ, מכילים מערכת רדיו המונעת את כניסתם לאזורים רגישים כמו נתב"ג. המערכת פועלת כך שהרחפן נתקל בקיר וירטואלי שלא מאפשר לו להמשיך לטוס. הדרך היחידה למנוע רחפן מדגם פחות מתקדם להכנס לאזורים רגישים היא על ידי שיבוש אותות הרדיו או ה־GPS, אך אפשרות זו עלולה להפריע גם למטוסים.

דוידור מגלה כי בכוונתו לדרוש אכיפה נרחבת יותר, וכי לדעתו יש לשנות את הגדרת ייבוא הרחפנים מצעצועים לכלי טיס.

לדעתו, הפתרון לא יגיע רק מהמדינה אלא גם מהחברות המסחריות שמפתחות רחפנים כמו גוגל ואמזון: "יש חברות שמפתחות כלים להעברת חבילות באמצעות רחפנים וגם לזה צריך למצוא פתרונות. אלה יגיע מעולם הרגולציה אבל גם מהעולם המסחרי. באירופה יש כיום כבר כ־3,000 מטיסים מסחריים ובארה"ב רשות רשות התעופה הפדרלית העניקה למעלה מאלף אישורים, יש לזה פוטנציאל בחקלאות, בצילום, בבנייה, אבל צריך למצוא פתרונות. כרגע אנחנו מתייעצים ולומדים אחד מהשני".