דו"ח טכנולוגי
חשבון הנפש של חוסם הפרסומות: אני פוגע באתרי תוכן
מפתח שבנה את חוסם הבאנרים הכי פופולרי לאייפון חיסל את האפליקציה שלו, לשמחת המפרסמים ולצער הגולשים, פייסבוק מצאה דרך לרגל גם אחרי גולשים שלא נרשמו אליה וסוכנויות הריגול הממשלתי בארה"ב יורדות מהעץ
כולם לעמדות הקרב!
חוסמי פרסומות לסלולר תופסים את הכותרות בימים האחרונים; האירוע שמשך את עיקר תשומת הלב היתה ההחלטה של יצרני האפליקציה Peace ל-iOS לסגור את עסקיה בחנות אפל. פיס היתה חוסם פרסומות מוצלח במיוחד - ומשתמשי האייפון כל כך תיעבו פרסומות שהם הפכו את פיס לאפליקציה הנמכרת ביותר באפסטור. היא זיהתה מראש את הפרסומות שמערכת ההפעלה ניסתה לשלוח למשתמש, ויירטה אותן בדרך.
עם זאת, בסוף השבוע היוצר, מרקו ארמנט (אחד המייסדים של טמבלר והיוצר של אינסטפייפר) החליט למשוך את האפליקציה ולהחזיר את הכסף למשתמשים. הסיבה, לדבריו, היא שהוא חש לא טוב עם ההצלחה של האפליקציה; הוא חושש ממה שהיא תעשה לאתרי תוכן שנשענים על פרסומות.
הגולשים פחות מוטרדים מפרסומות במחשב - אבל במובייל זה סיפור אחר פרשת פיס ארעה בשיא הזינוק בשימוש בחוסמי פרסומות מובייל בחודשים האחרונים. התחושה היא שלמשתמשים נמאס: מה שסביר למחצה על מסך מחשב גדול הופך מבחינתם לפלישה גסה למכשיר מסך נייד. יותר מדי משתמשים הגיעו לסף המרד: הם נוקטים בפעולה אקטיבית, של הורדת תוכנה שתשבש את הפרסומות.
כל העניין מלחיץ מאוד את כל החברות שנשענות על פרסום כמקור רווח: באתר cnet, למשל, התחילו להציג למשתמשים שמשתמשים בחוסמי פרסומות באנרים שמבקשים מהם להפסיק. תעשיית הפרסום סלולר: יודעת שרובכם לא ישתמש בפרסומות, אבל מקבלת כסף על עצם הצגתן. כשאתר מתחיל להלחם במשתמשים שלו כי הם חוסמים פרסומות, מה הוא אומר בעצם? אני אתר בתשלום ואתם מנסים להתחמק מהתשלום שאתם "חייבים לי". אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש על החטא הקדמון של כלכלת האינטרנט כולה, שנשענת על פרסום בעל אפקטיביות מוגבלת ולא על תשלום ישיר בין חברה וצרכן.
ברכותי, אתם רכוש פייסבוק
האם אתם נוהגים לגלוש ברשת? האם אתם אנשים המודעים לפרטיותכם ולעוול שנובע מעולם הפרסום - וגם חזקים מספיק כדי להתנגד לעדר, ועל כן אין לכם חשבון פייסבוק? אז תשמחו לדעת שבקרוב זה לא ישנה ופייסבוק בכל זאת תמכור את המידע שלכם.
פייסבוק הודיעה שבקרוב, היא תתחיל למכור את המידע שהיא אוספת באמצעות כפתורי הלייק שלה. זו כנראה שיטת האיסוף היותר שנויה במחלוקת שהיא מבצעת. כפתורי פייסבוק נמצאים בשלל אתרים ברחבי הרשת, והם מאפשרים לבעלי האתר להפיץ את התוכן שלהם למשתמשי פייסבוק, ועל הדרך לקבל גם מדד פופולריות. העניין הוא שהכפתורים האלה מרגלים אחרי המשתמש כשהוא נע בין עמוד אחד עם כפתור לעמוד הבא - בין אם יש לו חשבון פייסבוק בין אם אין.
לייק? פייסבוק קלטה אתכם העובדה שפייסבוק מנטרת מספר עצום של אנשים שאינם משתמשיה עמדה בלב שורה של שערוריות פרטיות באירופה. פייסבוק הכחישה במשך שנים שהיא אוספת מידע על אנשים שאינם משתמשיה, ולאחרונה (אחרי שהרגולטור הבלגי החל לפעול נגדה) היא טענה שהאיסוף הזה הוא "באג". רגולטור גרמני הבחין באיסוף הזה כבר ב-2011. פייסבוק לא עשתה כלום. זה לא באג, זה פיצ'ר. אולי הפיצ'ר היוקרתי ביותר של פייסבוק.
נסיגה שקטה מהמאבק בהצפנה?
בכירים במנגנוני המשטרה והמודיעין של ארה"ב ייבבו כבר שנים על האסון שתביא איתה הצפנת קבצים ותקשורת. הם בדרך כלל לא נהגו לדבר על כך שמה שדוחף אנשים להצפנה הוא החשש שהמודיעין האמריקאי עוקב אחריהם על לא עוול בכפם. חברות הטכנולוגיה האמריקאיות שמו לב במהירות שהן בבעיה, לאור העובדה שהן שיתפו פעולה עם השפיונים. כדי לרצות את הציבור, הן מציעות עכשיו הצפנה קלה לכל דורש. אפל אמרה לפני כשבוע לבית משפט שהיא נורא מצטערת, אבל אין לה את מפתחות ההצפנה של חשוד. היא לא שומרת אותם, אין שום דבר שהיא יכולה לעשות.
הצפנה? כנראה שזה לא כל כך נורא צילום: גלעד קוולרצ'יק, shutterstock בכירים בממשל דחפו לחקיקה: לאלץ את חברות הטכנולוגיה לספק דלתות אחוריות וגישה לתוכן מוצפן. אחרי דיון ארוך, נראה שבבית הלבן ירדו מהרעיון הזה. הבינו כנראה שמדובר בהכרזה רשמית על מדינת משטרה. ביום רביעי האחרון, דיווח הוושינגטון פוסט שממשל אובמה החליט שלא ללכת למסלול של חקיקה.
זה מציב את ממשלת בריטניה בבעיה. סוכנות ה-GCHQ שלה אחראית ללא פחות ריגול אלקטרוני, אולי אף יותר, מה-NSA. אם כל התוכן שעובר בין ארה"ב (שם יושבים שרתי החברות הגדולות) ובין בריטניה מוצפן, היכולת של בריטניה לרגל אחרי תושביה ואחרי תושבי מדינות אחרות נפגעת משמעותית. ממשלת קאמרון, שהתחייבה להמשיך לרגל, מנהלת כרגע נוהל תרנגולת ערופה. נעדכן.
קצרצרים
אחמד מוחמד מובל לתחנת המשטרה באזיקים. חטאו: לבנות שעון ולהפחיד גזענים 2. הבולשת מנטרת את הציוצים שלך: בארה"ב מועמד כעת לדין אחד עלי סאלח, בעליל לא הסכין החדה במגירה, בחשד לכך שהוא תכנן (או רצה, או פינטז) להצטרף לדאע"ש. קריאה של כתב האישום מעלה שסאלח, בן 22 מניו ג'רזי, נכשל פעם אחר פעם באופן שמזכיר את הלוני טונס בנסיונותיו לצאת מארה"ב למזרח התיכון. הוא אפילו לא הצליח לעלות על רכבת לקנדה. על כן, הראיה המרכזית בכתב האישום נגדו היא הציוצים שלו. הוא חשוד בסיוע לאויב ואני מחכה לעורך הדין האמיץ שיזכיר שארה"ב מעולם לא הכריזה מלחמה על דאע"ש. חלק ניכר מהציוצים האלה הם ציוצים מחדש, כלומר ציוצים של דאע"ש שסאלח שיתף. זכרו: כשאתם משתפים ציוצים כאלה, גם אם אתם חושבים שאתם ציניים ומגניבים, אתם חושפים את עצמכם לסוכנים של ארגונים שחוש ההומור שלהם הוסר בניתוח. (במקרה הזה, יש לציין, אין סיבה טובה לחשוב שסאלח לא רצה לסייע לדאע"ש, רק שהיה כושל בצורה קומית).
3. לתובעים המלכותיים של ניו זילנד כנראה נמאס מקים דוטקום לא פחות משלי אישית נמאס ממנו: על פי נתונים שפורסמו לאחרונה, התביעה השקיעה בתיק של דוטקום לא פחות משלושה מיליון דולר. עורכי הדין הממשלתיים השקיעו בתיק 29,344 שעות עבודה בכמעט 200 דולר לשעה. שני שליש מההשקעה הממשלתית בתיק הלכו על בקשת ההסגרה. על פי החישובים של דוטקום, כמחצית מתקציב התביעה השנתי (!) של 2014 הלך על התיק שלו. גם אם הוא מגזים ומדובר "רק" בחמישית, זה מופרך. אין מה לומר, התחביב של להיות השפוט של תעשיית התוכן הוא תחביב יקר. דוטקום, כזכור, חשוד בכך שבעידן קודם הוא היה הבעלים של אתר מגהאפלוד ושככזה סייע משמעותית להפרת זכויות יוצרים של חברות אמריקאיות.
4. תמונה איקונית מההשקה של ווינדוס 95, לפני 20 ומשהו שנה, היתה הנסיון של ביל גייטס לחבר התקן חיצוני וכתוצאה מכשלון של דרייבר, הופיע מסך המוות הכחול. צחקו על זה שנים. למנכ"ל החדש של מיקרוסופט קרה משהו דומה לאחרונה: הוא ניסה להדגים לקהל את יכולות הבנת הנשמע של קורטנה, התחליף סירי של מיקרוסופט, וזו נכשלה בכך שלוש פעמים, עד שנדאלה נשבר. אופס.
5. המדור תוהה מתי נוכל להתחיל להתייחס לתמונות סלפי כאל מנגנון ברירה של הטבע, מעין מבחן דארווין, שבורר את האנשים שפשוט לא כדאי שהמטען הגנטי שלהם ינציח את עצמו. אחרי שהיו לנו שלל מקרים של טמבלים שירו בעצמם תוך כדי צילום סלפי עם נשק, ואידיוטית משרישה שהצליחה להיטרף על ידי אריה שחש שכבודו נפגע כשהשתמשו בו כתפאורה, עכשיו יש לנו תייר יפני שעל פי הדיווחים נפל אל מותו ממדרגות בטאג' מהאל, כשחיפש את הזווית האידיאלית ולא שם לב שהוא מנסה ללכת על האוויר מבלי להיות דמות מצוירת.
