חברות הטכנולוגיה שצריכות לבקש סליחה

לכבוד יום הכיפורים, אנו מציגים בפניכם כמה חברות שמן הראוי שיבקשו סליחה מהמשתמשים שלהן בארץ ובעולם. כידוע, ענקיות הייטק למיניהן מתנצלות רק כשיש סכנת תביעה או צלילה פתאומית בערך המניה שלהן - אבל המקרים שלפניכם קיצוניים מהרגיל. אנו מקווים שחברות הטכנולוגיה יפיקו לקחים, יפצו את הנפגעים ואולי אפילו יעשו חשבון נפש - ויפתיעו אותנו לטובה בעתיד.

אשלי מדיסון: התנצלו, פצו, ממנו עורכי דין

ניצן סדן

מבחינת כלי התקשורת, האבק שקע ופרשת גניבת המידע של עשרות מיליוני משתמשים ופרסומו ברשת היא בגדר היסטוריה עתיקה. ומה עם האומללים שהשתמשו באתר הבגידות? מה עם הנזק שנגרם למערכות היחסים שלהם, לתדמית שלהם בעבודה? מי ימנע מחלאות לפנות אליהם ולסחוט אותם כדי שלא לפרסם את העובדה שהם רצו להתפרפר? לא חברת אשלי מדיסון, כמובן. היא בסך הכל קורבן של הנסיבות.

אתר אשלי מדיסון

בואו נדבר עליהן רגע: אתר היכרויות לאנשים נשואים מזמין את העולם לנהל רומן. האתר לא מאבטח את השרתים שלו ונפרץ. הפורצים עושים זאת מתוך אידיאולוגיה ודורשים מהחברה להסיר את האתר מהרשת, או שייחשפו המשתמשים. באשלי מדיסון מתעלמים והשאר היסטוריה. אם תשאלו אותי, החברה הזו צריכה לרדת על ארבע ולהתנצל בדמעות, לפצות את הגולשים, לסייע להם במקרים בהם יחליטו לתבוע אנשים שסוחטים אותם ועוד. זה הוגן; כל הפרשה היא אך ורק אשמת החברה.

Hola: מה עשית עם רוחב הפס שלי?

נמרוד צוק

בסוף מאי האחרון חטפה חברת הולה הישראלית, שמפעילה פלטפורמת VPN מבוססת P2P פופולרית, מכה קשה: האקרים השתמשו בגרסה המסחרית של השירות שפועלת תחת השם "לומינטי" ובמחשבים של אלפים ממשתמשיה כדי לתקוף את אתר הפורומים 8chan. למשתמשים אלו היו דווקא חדשות טובות בסופו של דבר, מכיוון שרובם כלל לא ידעו קודם לכן כי החברה מוכרת את רוחב הפס שלהם לגופים מסחריים וחלק ניכר אף לא הבינו כי בתמורה לשירות החינמי שמאפשר לדוגמה להתחבר מישראל לשירותים כמו נטפליקס או ספוטיפיי, המחשב שלהם הופך לנקודת קצה ברשת שמשמשת לניתוב התעבורה של משתמשים ממדינות אחרות.

Hola

לאחר שהמקרה חשף את אופן פעולתה של החברה, הולה התנצלה על השימוש לרעה במערכת, הפכה את ההסבר על השירות באתר למעט בולט יותר ומיהרה להקשיח את הנהלים ולתקן פרצות אבטחה נוספות שהתגלו - אבל גם היום, אחרי השינויים המובטחים, מי שיתקין את תוספי הווינדוס, הכרום או האנדרואיד של החברה מבלי להתעמק בדפי ההסבר על השירות וההיבט המסחרי שלו, עדיין מעביר את משאבי הרשת שלו לשימושה המסחרי של הולה מבלי להבין את ההשלכות.

רדיט: רגע, אתם בעד או נגד גזענות? 
דור צח

קל לשנוא את הגולשים שיצאו השנה נגד רדיט, מערכת הדיונים הפופולרית ברשת, כיוון שזו החליטה לסגור קהילות מקוונות שהוקדשו לשנאת שחורים, שמנים ומיעוטים אחרים. במסווה של דאגה לחופש הביטוי דרשו הגולשים הללו להגן על הפצת גזענות, שנאת נשים והשמצות פרועות. ואולם, גם רדיט עצמה לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה. במשך שנים היא אפשרה לקהילות האלה לפעול ללא הפרעה, אך כעת, אחרי שגייסה 50 מיליון דולר, הטרולים הפרועים הפכו מבחינתה לנטל.

רדיט

סטיב הופמן, אחד ממייסדי רדיט, אמר בתגובה להאשמות שהיא "מעולם לא נועדה להיות מבצר של חופש ביטוי", אלא ש ב-2012 שותפו להקמה אלכסיס אוהניאן דווקא טען ש"רדיט היא מבצר של חופש ביטוי ברשת". למדיניות המעורפלת הזאת התווספו גם פיטוריה ללא הסבר של ויקטוריה טיילור, אחת ממנהלות הקהילות המוערכות באתר, דבר שגרם לגולשים שמעורבים בתפעול רדיט להרגיש שלא סופרים אותם ולהשבית קהילות רבות ליממה. רדיט הצליחה מאז הקיץ להרגיע את השטח, אבל צריכה לפעול הרבה יותר בחוכמה במשבר הבא.

יאהו: יופי מריסה. באמת תודה רבה

עומר כביר

ענקית הרשת והמנכ"לית, מאריסה מאייר, צריכות לבקש סליחה מכל הורה טרי ששואף לשלב בין חיי משפחה לקריירה. באוגוסט הודיעה מאייר שהיא בהריון עם תאומות, אך הבטיחה שלאחר הלידה תצא לחופשת לידה מקוצרת של שבועיים בלבד, שגם במהלכה תמשיך לעבוד. בעידן שבו יותר אמהות ואבות מנסים למצוא איזון טוב יותר בין העבודה לבית, המהלך של מאייר מהווה מכה חזקה למאמצים אלו, ונותן תירוץ בידי כל מעסיק שמתמרמר בגלל עובדת או עובד שמבקשים לצאת לחופשת לידה. באמת תודה, מאריסה.

מריסה מאייר צילום: בלומברג

אובר: כש"חדשנות" מובילה לאונס

ניצן סדן

זה נראה לך הגיוני, אובר - לצפצף על כל חוק כמעט בכל מדינה? נראה כאילו רק בישראל את לא מסתבכת (אולי בגלל ההרתעה של צה"ל, אני לא יודע). החברה מפעילה נהגים ללא בדיקות רקע, מה שהוביל למקרי שוד, אונס, חטיפה, תקיפה והתעללות בכמה וכמה ומדינות. החברה מעסיקה נהגים בתור עובדי קבלן ומכריזה חגיגית שהיא לא חייבת להם כלום בכל הנוגע לזכויות סוציאליות. החברה מצפצפת על חוקים שמגבילים ניצול עובדים או הפעלת שירותי תחבורה במבנה הזה בהרבה מדינות.

אובר צילום: איי אף פי

ומה מעצבן אותי בסיפור? שהכל נעשה באמתלה של חדשנות. אנשים משתמשים בשירות הנסיעות של החברה, משקיעים שופכים עליה מיליונים. זו חברה מוצלחת ללא ספק, אך למנהיגיה אין כל מחויבות מוסרית משום סוג, מה שהופך בשטח לפגיעה בבני אדם. מן הראוי שתתייחס בהגינות לנהגים ולא תנסה לבלבל אותנו עם הסברים כדיסראפשן וכלכלת שיתוף.

כל חברות המכשירים: איבדתן את האנושיות

הראל עילם

אתם יודעים איך מכינים סמארטפון? במחיר אנושי עצום: של עובדי יצור במפעלים בסין שמתאבדים בגלל שעות עבודה לא אנושיות, או נהרגים בפיצוץ במפעל עם סטנדרטי אחזקה ירודים, או שואפים אדים רעילים שמרקיבים את ראותיהם. אתם יודעים מה מחיר הדמים של החומרים שדרושים לבניית טאבלט? עשרות אלפי הכורים והפועלים שנהרגים מדי שנה באפריקה ובסין, ממלחמות אזרחים, שחיתות וזיהום, כאשר הם חוצבים את הזהב, היהלומים ואת היסודות הנדירים שתעשיית הטכנולוגיה דורשת.

פועלים במערך ייצור סיני

חברות הטכנולוגיה ממשיכות להשיק מכשירים שנחלשים במהירות, כדי שיוכלו למכור לכם דגם חדש בשנה שאחר מכן. ניתן לייצר סמארטפונים גם בלי מתכות דמים וללא ניצול עובדים - וכל יצרניות המכשירים ממשיכות להתעלם מהסבל האנושי שהן יוצרות ומעצימות, בעודן מדווחות בחדווה על צמיחה במכירות.

ואולי, בעצם, גם אנחנו הצרכנים חוטאים כאן; אם היינו דורשים מיצרניות המכשירים לשמור על חיי אדם, היו נאלצות להתרחק ממתכות דמים ולהימנע מניצול עובדים. בסופו של דבר, בכוחנו להשפיע גם על החברות הגדולות ביותר, שכן רווחיהן מגיעים מהכיסים שלנו.