הילדים שלכם מכורים לפייסבוק. מה זה עושה להם?

הבעיה: יותר ויותר קטינים מתלוננים על כך שהחיים שלהם נורא מלחיצים - ושנדמה להם שמדובר בלחץ שהוריהם לא חוו כשהיו בגילם. יש משהו בטענה הזו: אחד ממקורות הלחץ הוא העובדה שהם חיים בעידן בו חולקים כל דבר עם העולם, בדגש על ארועים משמחים. קיבלת 81 במבחן? סטטוס בפייסבוק. התקבלת למגמת מחול? ציוץ מאושר בטוויטר וכולי. העניין הוא שלעיתים קרובות, העולם לא מפרגן. וכשבני נוער סופרים את העניין של העולם בהם בלייקים והלייקים לא מגיעים - התוצאה היא דיכאון, פחד וסבל. 

האשם הוא כמובן מארק צוקרברג. לפני שבע שנים, אף אחד לא חשב שהתפקיד שלו בחיים הוא לדווח על כל מה שהוא עושה ולקבל על כך ניקוד מהמוני אנשים שהוא מכיר משמועות. צוקרברג שכנע חלק ניכר מהאוכלוסיה שזה בדיוק מה שהם צריכים לעשות - והצעירים האלה גדלים לתוך עולם שמעוצב על ידי הצורך של חברת פייסבוק להוציא כסף ממשקיעים, להפוך את המידע האישי שלכם לכסף דרך מפרסמים ותו לא.

אולי תוציא קצת את הראש מהפיד?

השבוע צץ לו פיתרון משונה אם כי יצירתי: Memory Star. אפליקציה שנבנתה על ידי קטינים, למען קטינים. קורה לך משהו חיובי? שמור אותו בממורי סטאר. זו אפליקציה שאת מה שנכתב בה אתה לא יכול לחלוק בשום כלי מדיה חברתית; אלה חוויות שהן כולן שלך. תרצה, תראה את מה שכתבת לידיד טוב. אבל תצטרך להראות את זה פיזית.

התוצאה: התחלה מהוססת, חיובית מאוד, של גמילה ממלכודת הלייקים והרגשות של צוקרברג. הרגשות שלך אמיתיים – והם לא צריכים להיות נחלתו של העולם כולו. ודאי לא להפוך לתחרות פופולריות. לזה יש שם, ודי מכוער: נרקיסיזם.

יפה. עכשיו צריך כזה גם למבוגרים.

הפצת שנאה בקלות

72 ארגוני נשים וזכויות אדם פנו למחלקת המשפטים של ארה"ב בדרישה שתעשה משהו בקשר לאפליקציה ייק יאק (Yik Tak), שלמרבה הרווחה איננה מוכרת במקומותינו אבל נפוצה מאוד בצפון אמריקה.

יק יאק מאפשרת לכל זב ומצורע לכתוב בצורה אנונימית על מה שהוא רוצה, והמשתמשים רואים את המסרונים שנשלחו מסביבתם הפיזית. כלומר, אם אתה בקמפוס מסוים תקבל את המסרונים שמגיעים משאר המשתמשים בקמפוס. כשיצר המציצנות שלנו מקבל שריון אנונימיות, אנשים נוטים להיות מאוד, מאוד אכזריים.

אפליקצית ייק יאק צילומי מסך: אתר Yik Yak וביזנס אינסיידר

התוצאה הצפויה למדי (כי לא חסרים מיזוגנים, שונאי זרים ושאר עלובי חיים) היא שהרבה משתמשים סובלים בגלל ייק יאק - בעיקר נשים, שסופגות התעללות מקוונת, נופלות קורבן לשמועות ועוד. המתלוננים טוענים שהאפליקציה היא פשוט "מגפון של שנאה".

החברה, כמובן, מתנערת מכל אחריות. היא אומרת שהיא לא יכולה למשטר את השיח בכלי שלה ובטח שלא תנסה לגלות מי כתב מה. בקמפוסים, מתנערים מאחריות וטוענים שמדובר בפעילות חוץ-קמפוסית. כשמשהו דומה קרה לטוויטר היא הבינה (באיחור) שהמוניטין שלה שלה סופג מכה איומה והגיבה באגרסיביות. ביק יאק מתעקשים לא ללמוד את הלקח. נראה שכל פעם מחדש נשים צריכות לשמש כמטרה של כל גברים איומים, עד שמגיעה התעשתות מאוחרת. די עם זה כבר.

כל פשעי הסייבר שלך שייכים לנו

חוק CISA שמעורר כעת מחלוקת עזה בארה"ב אמור לשמש כחוק למלחמה בפשעי סייבר - אך מתנגדים חוששים שהוא יפגע עוד יותר בפרטיותם של המשתמשים. בינתיים מסתבר שיש בו סעיף בעייתי אפילו יותר מהמקובל. על פי החוק, סמכות השפיטה על פשעי סייבר נתונה לבתי משפט אמריקאים - גם אם המבצע לא היה אמריקאי, גם אם ההתקפה לא בוצעה מאדמת ארה"ב וגם אם היא בוצעה כנגד אמריקאים. בקצרה, אם אתה נוכל ניגרי שרימה קונצרן פשע רוסי, החוק יאפשר את העמדתך לדין בארה"ב.

הסמכות הזו נקראת סמכות שיפוט אוניברסלית. אתם נתקלים בה בכל פעם שאתם קוראים על איזה גנרל ישראלי שעלול להיעצר בעת ביקור במדינה זרה בגין פעולות שביצע בעזה ובאיו"ש. או למשל, בכל פעם שאתם נזכרים בחוקי עשיית הדין בנאצים שחוקקו פה בישראל; שליחי המדינה יכולים לתפוס נאצים בכל העולם ולהביאם למשפט כאן. 

ארה"ב רוצה להגיע לכל אחד בכל מקום צילום: שאטרסטוק

המשמעות היא אימפריאליזם שיפוטי נדיר, הכל בשם המלחמה נגד פשעי סייבר. אם למשל הואשמתם בפשע רשת (פריצה, הונאה פישינג, מה שלא יהיה) נגד חברה מאינדונזיה, שבמקרה יודעת כמה מצטיינת משטרת ישראל בטיפול בעברייני רשת (ספוילר: היא לא) - תוכל החברה להגיש בקשה למעצרכם בארה"ב, אם פעם תגיעו לשם.

מצד אחד, נשמע לא רע: כשיש פושעי סייבר שחיים בניחותא בזמן שהם גונבים כסף והורסים חיים, מוטב שיתחילו לפחד. ואולם, ממשלות ותאגידים נוטים לנצל כוח שכזה לרעה. למשל, להגדיר כל מיני פעולות לגיטימיות כ"פשע רשת" או להרחיב את השליטה של ארה"ב במידע שאמור להיות מחוץ להישג ידה. הנה דוגמה עדכנית: בימים אלה מנהלת מיקרוסופט משפט נגד ממשלת ארה"ב, בטענה שהממשלה לא יכולה להוציא סתם כך צו לשרת של מיקרוסופט שנמצא מחוץ לארה"ב. הממשלה טוענת שדווקא כן. לחקיקת החוק הזה צפויה להיות השפעה על החלטת בתי המשפט.

קצרצרים

1. ג'ק המרטש, רוצח הזודיאק, ולאד המשפד וחאג' אמין אל חוסייני - כולם מביטים ביראה בחברות הטלפוניה האמריקאיות וביכולת הבלתי נדלית לאכזריות שלהן. מסתבר שהן גבו מהאוכלוסיה החלשה ביותר בארה"ב, אסירים בבתי כלא, 14 דולר לדקת שיחת טלפון. אפילו חברות הסלולר הישראליות היו חוששות לעשות דבר כזה. האסירים קיבלו שירות גרוע במיוחד, כי מבחינת החברות, הם לא בדיוק בני אדם ולמי אכפת מהתלונות שלהם. נציבות התקשורת הפדרלית הורתה לחדול מיידית את התרגיל הזה. מה עשו חברות התקשורת? תבעו את הנציבות, כמובן. מי היא שתמנע מהן מלעשוק את האסירים?

14 דולר? השתגעתם?

2. אמזון ממשיכה לצוד את האנשים שכותבים ביקורות שקריות על מוצרים בחנות שלה, משום שביקורות כאלה מורידות את האמינות שלה ואת היכולת של משתמשים למצוא את המוצרים שבאמת מתאימים להם. באחת מהבדיקות הללו של אמזון התגלה שעובדי חברת הרמוניקס, שמפיצה את משחק המוזיקה רוק בנד 4, כתבו ביקורות (מהללות, אלא מה) על המשחק. מהחברה נמסר שהיא מתנצלת על "הפעולות הלא ראויות" של עובדיה, וטוענת ש"לא היתה כוונת זדון". כן, בטח. .

3. סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט לשעבר ואיש עשיר עם פה גדול לשעכשיו אמר שאף אחד לא באמת רוצה לעבוד באמזון. לדבריו, לא מעט עובדים שעברו ממיקרוסופט לאמזון ביקשו לחזור אחר כך ותמיד הביעו חוסר שביעות רצון מהחברה. כן, אמזון לא מתייחסת יפה לעובדים שלה, אבל לכו תדעו כמה אפשר לסמוך על הצהרת באלמר; זה אותו הבחור שאמר שאף אחד לא ירצה אייפון.