תשלום או פרסום: האדבלוקים מאתגרים את חברות הטכנולוגיה

סמסונג תעדכן את הדפדפן המובנה במכשירי הגלקסי שלה, כך שיהיה אפשר להשתמש בתוספים לחסימת פרסומות. בהודעת הענקית הקוריאנית על כך השבוע היא יישרה קו עם אפל, שלפני חצי שנה אפשרה לשלב חוסמי פרסומות בדפדפן ספארי באייפון ובאייפד. פלישת חוסמי הפרסומות גם לאנדרואיד (גם אם בינתיים רק לגלקסי הפופולרי) מבהירה היטב את המגמה: הגולשים רוצים לחסום פרסומות, ויצרניות הסמארטפונים יספקו להם את זה. ומי שלא טוב לו — יום טוב לו.

המהלך של סמסונג מתבצע על אפה ועל חמתה של גוגל, שמרבית הכנסותיה מגיעות מפרסום בכלל ומפרסום במובייל בפרט. גוגל התירה תמיד לחוסמי פרסומות לפעול בדפדפן כרום ב־PC, אבל עד עתה לא אפשרה את פעילותם בכרום לאנדרואיד.  ייתכן שהמהלך האחרון של סמסונג לא יתיר לה ברירה, דבר שאולי יעלה לה בהכנסות. נכון להיום, גוגל הסירה מחנות פליי את אפליקציית Adblock Fast המיועדת לדפדפן סמסונג, מסיבות שלא הובהרו. תוסף אחר, Crystal for Samsung Internet, עדיין זמין בחנות.

גם פייסבוק, שצמיחתה הכספית נשענת במידה רבה על פרסום במובייל, הזהירה בדו"חותיה האחרונים שהתחזקות השימוש בחוסמי פרסומות עלולה להזיק לה.

צילום: עומר כביר

אלא שגוגל ופייסבוק הן רק נפגעות היקפיות בהשוואה לאתרים שבהם מופיעים הבאנרים. זה כשני עשורים שהפרסום הוא המודל העסקי המרכזי של אתרי האינטרנט, בשעה שהגולשים אימצו מודל של התעלמות מפרסומות אלה במקרים רבים. התוצאה היא מעין מירוץ חימוש, שבו האתרים מנסים למשוך תשומת לב באמצעות פרסומות בולטות יותר. חוסמי הפרסומות הם הנשק של הגולשים במירוץ הזה.

אמנם לא מדובר בתופעה חדשה, אבל השימוש בתוספים כמו AdBlock רק הולך ומתרחב, אם בשיעורי האימוץ ואם בחדירה לפלטפורמות נוספות. אם פעם הוא היה נחלתם של משתמשים מתקדמים, היום התוספים האלה כבר מותקנים אצל קרוב ל־40% מהגולשים במחשב ובמובייל. חלק מהאתרים (פורבס, למשל) חסמו את הגישה אליהם למשתמשי התוספים. גופים אחרים אימצו גישה שונה: אם אי אפשר להילחם בהם, תלמד לעבוד איתם.

חוסמי הפרסומות מותקנים אצל קרוב ל-40% מהגולשים איור: ערן מנדל

אפשרות אחת היא להצטרף לתוכנית מסוג Acceptable Ads שמפעילים שירותי חסימת הפרסומות השונים. במסגרת זאת האתרים ושירותי הרשת יכולים להציג פרסומות לא פולשניות שעונות על תנאים מסוימים. הבעיה היא שמטבע הדברים קל יחסית לגולשים להתעלם מפרסומות כאלה, ונוסף על כך חלק מהחוסמים דורשים תשלום תמורת הצטרפות לתוכניות.

כדי לפתור זאת אפשר להיעזר בפרסום מוטמע, כמו הפוסטים הממומנים בפייסבוק. מדובר בפרסומות שמשולבות בתוך תוכנו של האתר או השירות, אך מבודלות ממנו בדרך בולטת. פרסומות כאלה, אם ישולבו באופן הנכון, יכולות להשתלב בתוכניות כמו Acceptable Ads מצד אחד, ולהיות בולטות יחסית לעין בזכות הופעתן ברצף הקריאה השוטף מצד שני.

מודל אחר הוא פרסומות מהסוג שהחוסמים אינם יכולים לחסום, קרי תוכן שיווקי. ואולם המודל המעניין ביותר, ובעל הפוטנציאל הגדול ביותר לשיבוש המצב הקיים, הוא זה שהחל ליישם "הבילד" הגרמני בעת האחרונה. לפני גולש שנכנס לאתר העיתון עם חוסם פרסומות ניצבות שתי אפשרויות: להכניס את האתר לרשימה הלבנה של התוסף, שמאפשרת לו להציג פרסומות, או לקנות מנוי ב־2.99 יורו לחודש ולצפות בגרסה נקייה.

אם המודל הזה נשמע לכם מוכר, זה לא מקרי. מדובר בגרסת האתרים ל־Freemium, המודל שהתבסס כמוביל בתעשיית הגיימינג בשנים האחרונות. בשני המקרים אפשר ליהנות חינם מכל התכנים או מרובם הגדול. ואולם, משתמשים משלמים נהנים מגרסה נטולת פרסומות, או מקבלים תכנים מיוחדים.

בהנחה שלא רק "הבילד" יאמץ את המודל הזה, יש לו פוטנציאל לשנות מהותית את מערכת היחסים בין הגולשים לאתרים ולשירותי הרשת. הראשונים יזכו לחופש בחירה רב יותר, ואם יבחרו לשלם — גם לחוויית שימוש נוחה יותר ולפרטיות מוגברת, שכן פחות חברות יעקבו אחר הרגלי השימוש שלהם כדי להתאים להם פרסומות. האחרונים ייהנו ממודל עסקי מגוון יותר, שלא תלוי באופן מוחלט במפרסמים או לחלופין בנכונות הגולשים לפתוח את הארנק.

השאלה הגדולה היא כמה משתמשים באמת יחליטו לשלם, ואילו סכומים. בעולם ה־Freemium שיעור הגיימרים המשלמים נמוך יחסית, אך רבים מהם מוציאים סכומים נכבדים שהופכים את המודל לכדאי. אם גם האתרים ימצאו את הדרך לעשות זאת, או לחלופין יבנו קהילה גדולה של גולשים משלמים, זו כבר תהיה מהפכה.