הג'וקים באים: אולי כדאי לזנוח את המרדף אחר חדי הקרן

2016 מסתמנת כשנה בעייתית עבור תעשיית החדשנות העולמית, שנהנתה משומן רב בשנתיים האחרונות. מאז הרבעון האחרון של 2015 נתקלת התעשייה במצוקת השקעות מצד אותם משקיעים שבנו את חדי-הקרן - חברות השוות מיליארד דולר - ואת הגרסה השמנה עוד יותר שלהם: הדקה-קורן, חברות השוות יותר מ-10 מיליארד דולר.

הרבעון הראשון של השנה התאפיין בעצירת ההשקעות באזורים רבים בעולם דוגמת אסיה וארה"ב, ובירידת שווי של חברות שהשוק הכריע שצמחו מהר מדי ללא סיבה אמיתית. אותות המצוקה לא פסחו גם על השוק המקומי, ומשקיעים ישראלים דוגמת משה חוגג מקרן סינגולריטים כבר הודיעו כי בכוונתם להאט ולשמור על כספם על רקע הירידה הצפויה בשווי החברות. 

על רקע הדיבורים הפסימיים הללו, תפיסה חדשה צוברת פופולריות בקרב המשקיעים, כזו שגורסת שאולי חדי-קרן אינם החיות הנכונות לחפש אחריהן. את המלמולים האלה ניתן לשמוע כבר כמה חודשים בכנסים המקצועיים: במקום לרדוף אחר אותן חיות אגדיות שפורחות במהירות ובגיוס גדול, יותר ויותר משקיעים מדברים על החיפוש אחר ג'וקים (מקקים), אותם חרקים קטנים ולא אטרקטיביים שמסוגלים לשרוד גם שואה גרעינית.

משה חוגג מקרן סינגולריטים. צפוי להאט בהשקעות צילום: אוראל כהן

ג'וק הוא כינוי לחברות שבנו עצמן אט אט ובזהירות, תוך הקפדה על תקציב ההוצאות ומבט מתמיד על שורת הרווח וההכנסות, סקירה קבועה של המתחרים ובעיקר גיוס חסכני של כספים חיצוניים. חברות אלו אמנם לא ממריאות לשוויים אגדיים, אבל מסוגלות לשרוד את החורף הקשה. אמנם אף חברה לא רוצה שיחשבו עליה כג'וק, אבל לא חסרות חברות שהיו שמחות להחזיק ביכולות ההישרדות וההתאמה הסביבתית של החרקים הידועים לשמצה.

בשוק הישראלי הקטן גם כך לא נפוצים יותר מדי חדי-קרן, ורבות מהחברות עומדות בכבוד במבחן הג'וק. רוב החברות המקומיות מגייסות כמה שהן צריכות, מעדיפות לגייס עובדים בכמות סבירה ולא להתנפח רק בשביל מצגת מרשימה למשקיעים הזרים. חברת אבטחת המידע אלגוסק היא דוגמה מייצגת לג'וקים הישראליים, לאחר שמימנה את עצמה מתחילת דרכה במכירת שירותים וטכנולוגיה במקום להסתמך על גיוסים חוזרים ונשנים. במקום להיות חדי־קרן אולי עדיף להתמקד בהקמת חברה טובה.