לקראת החוליה החסרה: האם הסלולרי גורם לסרטן?

מה אנחנו לא יודעים?

עד המאה ה-17, לא ידענו שיש מחזור דם. עד לפני 70 שנים בערך, לא ידענו על DNA. לפני 60 שנה, ניהלה תעשיית הטבק מערכה אדירה נגד הממצאים שחשפו שיש קשר בין סרטן ובין עישון, מערכה שהתוצאות שלה ניכרות גם היום. מאדם קירי לא ידעה, לאסונה, על ההשפעות של קרינה, והתחילו לבחון אותן ברצינות רק אחרי ההפצצות על הירושימה ונגסאקי. ואף שיש קונצנזוס בקהילה המדעית שיש התחממות גלובלית ושהיא מעשה ידי אדם, טייקוני התעשייה האמריקאים מנהלים נגדה קרב תעמולה יוצא דופן, שבארה"ב גם רושם הצלחה ניכרת.

מסרטן או לא מסרטן? צילום: רפי קאהאן

השאלה המנקרת היא תמיד מה אנחנו עוד לא יודעים, ובשנים האחרונות, ספציפית, עולה השאלה האם המכשירים שכולנו התרגלנו לשאת בכיס עלולים לגרום לסרטן. זו סוגייה שיש בה מחלוקת רצינית ואמיתית בין מדענים – לא רק בין תועמלנים – וצריך לגלות סקפטיות בריאה בכל מחקר בנושא. מחקר רציני שהחל לפני כשלוש שנים ובוחן את ההשפעה של מכשירים על בני אדם יניב תוצאות בעוד 15 שנה בערך.

בסוף השבוע התפרסם מחקר ממשלתי בארה"ב, שמצא קשר אפשרי בין מכשירים סלולריים ובין סרטן בעכברי מעבדה. ספציפית, המחקר מצא גידולים במוח של חלק מהעכברושים שנחשפו לקרינה; ככל שהם נחשפו ליותר קרינה כך גדל הסיכוי לגידול. המחקר לא מקשר בין סרטן בבני אדם ובין שימוש בסלולר; המידע הזה עוד לא קיים אמפירית.

אף אחד לא באמת יופתע אם גם החוליה החסרה הזו תמצא. וצריך לזכור שגם אם השיעור בעליה בסרטן בעקבות שימוש בסלולר הוא קטן, המספר העצום של בני אדם שמשתמשים בהם הופך את מספר הקורבנות הפוטנציאליים לעצום גם הוא. נעדכן.

פייסבוק מוכרת אותך למפרסמים

בשקט יחסי, החלה פייסבוק בסוף השבוע לסחור במידע ובנתונים של אנשים שמעולם לא נתנו את הסכמתם לכך.

משתמשי פייסבוק כבר התרגלו לכך שהחברה אוספת עליהם כל סוג אפשרי של מידע, חוקי או לא; החלק המודע שלהם יודע שהחברה גם עושה בהם ניסויים פסיכולוגיים. אבל במקרה שלהם, החברה יכולה לטעון – במידה של צדק מעוות - שיש כאן עסקה. אנחנו נאפשר לכם תקשורת עם כל מיני אנשים בקלות יחסית יחד עם כמות יוצאת דופן של הסחת דעת, ואתם בתמורה תתנו לנו את כל המידע שאנחנו יכולים לשאוב. פייסבוק היא מוצר; המידע שלך הוא המחיר שאתה משלם עליו. וכמובן, בתורך, אתה הופך למוצר – פייסבוק מוכרת אותך למפרסמים.

מעקב אחר יכל כפתור לייק

אבל זה לא מה שהיא עושה עכשיו. מעתה, היא מוכרת את היסטוריית הגלישה של אנשים שכלל אינם משתמשיה. איך היא עושה את זה? פשוט. כפתורי הלייק שאתם רואים בכל מקום? כפתורי השייר? פייסבוק עוקבת אחרי כל עמוד שמכיל כאלה. חלק עצום ממה שנשאר ברשת החופשית מכיל את המרגלים הקטנים של פייסבוק. ביקרת בעמוד שמכיל כפתור ריגול? פייסבוק רושמת את זה. עברת לעמוד אחר עם כפתור? היא רושמת גם את זה. תוך זמן לא רב, יש לה היסטוריית גלישה די מדויקת שלך, ועכשיו היא מוכרת אותה למפרסמים.

והיא לא נותנת לך כלום בתמורה. ההתנהלות הזו של פייסבוק כבר הוגדרה בבלגיה ובחלק מגרמניה כסוג של ריגול. זה לא מטריד את החברה יותר מדי; שום דבר חוץ מקנס בגודל של ההכנסות שלה מהריגול הזה לא יטריד אותה. זה, ואולי צו מעצר נגד בכירי החברה שמבקרים באירופה על קשירת קשר נגד הציבור.

אגב, אם לא שמעתם על התייחסות של שר התקשורת שלכם לנושא, זה בגלל שהוא טיפה עסוק. הוא גם שר הביטחון ושר החוץ ושר הכלכלה והשר לפיתוח אזורי, וטיפה ראש הממשלה.

קרב המיליארדרים

פיטר תיל, ליברטריאן שעשה הרבה כסף מפייפאל ושיושב בחבר המנהלים של פייסבוק, הודה לאחרונה שהוא עומד מאחורי תביעות דיבה נגד גוקר, כדי לסגור את כלי התקשורת הזה. גוקר פגעו בו לפני עשור והוא נוקם.

פיטר ת'יל. מעורר סערה בעמק צילום: בלומברג

גוקר הוא כלי תקשורת שמעז לגעת בדברים שהתקשורת האמריקאית לא נוגעת בהם במקל, כמו קשרי הון-שלטון. הוא כלי התקשורת שחשף את הסרטן הסופני של סטיב ג'ובס כשאפל איימה על כתבים לא לעסוק בנושא, הוא שחשף את האבטיפוס של האייפון וקיבל הדגמה חיה בקשרי הון-שלטון כששוטרים פשטו על בית אחד העורכים בהנחיית אפל. וכן, הוא עוסק הרבה גם ברכילות.

את תיל זה לא מעניין. הוא רוצה להרוס את גוקר. ולצידו התייצבו בימים האחרונים שורה של בעלי הון – כולם, הפלא ופלא, ספגו מנחת זרועו של גוקר בעשור האחרון. כולם, כמובן, טוענים שהם בעד "עיתונות אחראית" (קרי: מרוסנת) ונגד "קליקבייט"; אבל אחד מהם הבהיר למה הוא מתכוון ב"קליקבייט" כשאמר שמבחינתו, גם ה"ניו יורק טיימס" הוא קליקבייט. כלומר, אם זו לא הודעת יח"צ, יש לחסל את זה.

ניק דנטון, המו"ל של גוקר, יצא בהתקפה משלו על תיל. הוא כינה אותו "נבל קומיקס נקמני", והבטיח לו שאין לו מה לדאוג, גוקר כבר יארגן לו מנה של שקיפות. ואז נכנס מיליארדר נוסף לזירה: פייר אומידיאר, מיליארדר שעשה את כספו מהתקשורת, הבטיח לסייע כספית לגוקר במאבק המשפטי ולארגן לו לפחות את הערבות שהוא נדרש לה כדי שיוכל לערער על פסק הדין נגדו.

לכאורה, דבר חיובי. בפועל, די שלילי. עכשיו יש מיליארדר שלגוקר אסור לעצבן, כי אם הוא יתעצבן הוא ימשוך את התמיכה שלו והאתר מת. ואם העורכים יחושו לחץ עדין לפרסם ידיעות חיוביות לאימפריה של אומידיאר, אף אחד לא יתפלא. וכשהעיתונות החופשית – וגוקר, לטוב ולרע, הוא העיתונות החופשית בהתגלמותה – הופכת לכלי משחק של מיליארדרים, כולנו מפסידים.

קצרצרים

1. נמשכת ההתמזגות, מבחינת התפיסה של רשויות החוק, בין האקרים וטרוריסטים: הבולשת האמריקאית ביצעה פשיטה חמושה לפני כשבוע על ביתו של חוקר האבטחה ג'סטין שייפר. למעלה מעשרה סוכנים הסתערו על ביתו, כשאחד מהם מנופף ברובה סער, משום ששייפר חשף את העובדה שמידע רפואי של 22 אלף לקוחות רופאי שיניים חשוף ברשת ללא כל הגנה. הסיבה, כפי שהסתבר אחר כך: חברת התוכנה לרופאי שיניים שאת כשליה חשף שייפר התעצבנה מאד וטענה בפני הבולשת שהוא חרג מסמכותו (הוא היה אדמין במערכת שקיבלה ממנה שירותים) ואשר על כן הוא האקר. ודי במילה הזו כדי לקבל יחס של חשוד בטרור.

גיבור על רופאי שיניים צילום: שאטרסטוק

2. אחד הנושאים החמים בעמק הסיליקון הוא רכבים חכמים עד עצמוניים, אבל בעוד שהטכנולוגיה שועטת קדימה, הציבור משתהה מאחור, די מבולבל.סקר חדש של מכון האריס מצא שהציבור לא סגור על מה בעצם ההבדל בין רכב רגיל, רכב היברידי, רכב חשמלי וכל השאר. ואם אין לו מושג איך מבדילים בין הסוגים השונים של המנוע, הוא ספקני עוד יותר לגבי רכבים אובר-חוכמים: 55% מהנשאלים בסקר אחר בסוף השבוע אמרו שהם יחששו לנסוע ברכב כזה. שום דבר, יאמר הציניקן, שכמה עשרות מיליארדים בפרסום לא ישנו; אבל בינתיים הציבור ועמק הסיליקון, כרגיל, לא באותו עמוד.

לא כל המשרות באפל נחשקות צילום: בלומברג

4. חוקרים מגרמניה מפתחים מערכת שתשמש כתחליף למערכת עצבים לרובוטים. המטרה שלה? ללמד רובוטים לחוש כאב. הדבר הראשון שאתה חושב כשאתה רואה את הידיעה היא "עד כמה זה גרמני", אבל אז אתה מתגבר, ומבין שיש למערכת הזו תועלת: רובוטים שיחושו כאב עשויים להיות גם רובוטים שיירתעו מגרימת כאב לבני אדם. וזה יהיה שימושי מאד כשהם ישלטו בנו. המדענים אומרים שכאב הוא מערכת שמגינה עלינו מסכנות והם רוצים להרחיב אותה לרובוטים. נעדכן.