לתפוס אותם כשהם קטנים: פייסבוק השיקה אפליקציה לתיכוניסטים בלבד

על רקע התחרות העזה על תיכוניסטים וילדים השיקה בסוף השבוע פייסבוק אפליקציה חדשה בשם לייפסטייג' (Lifestage), שנראית כניסיון ברור להתחרות בסנאפצ'ט על קהל זה. זאת, תוך התבססות על תכני וידיאו בלבד וחזרה מעניינת למודל באמצעותו פייסבוק בנתה את בסיס המשתמשים הראשוני שלה ב־2004: הפצה דרך קבוצות של חברים לכיתה. מי שהוביל את פיתוח האפליקציה החדשה הוא ילד הפלא מייקל סיימן בן ה־19, שפיתח את האפליקציה הראשונה שלו בגיל 13 בלבד, הקים את הסטארט־אפ הראשון שלו שלוש שנים לאחר מכן ובשנתיים האחרונות עובד כמהנדס תוכנה ומנהל מוצר בפייסבוק.

לייפסטייג' (בשלב זה לאייפון בלבד) לא רק מכוונת לצעירים אלא מנסה ליצור עבורם סביבה בטוחה ובלעדית באמצעות מגבלת גיל: משתמשים נדרשים להצהיר על גילם ולהיות לכל היותר בני 22 כדי להירשם לאפליקציה. כדי לאפשר את השימוש בה לייפסטייג' דורשת מינימום של 20 תלמידים מבית הספר שבו לומד המשתמש. לאחר הסרת הנעילה מבית הספר יכולים כל התלמידים שמשייכים את עצמם אליו לצפות בפרופילים של משתמשים אחרים, להעלות סרטוני וידיאו סביב תחומי עניין והתרחשויות שונות וליצור קשר ישיר עם משתמשים אחרים.

"פייסבוק החלה לפעול ב־2004 כפלטפורמה לשיתוף הזהות שלך עם סטודנטים אחרים בקולג', ומשם נוצרה ההתרחבות המסיבית של הקהילה", כתב סיימן בפוסט פייסבוק שבו חשף בשבת את האפליקציה והפילוסופיה שמאחוריה. "לייפסטייג' מביט לאחור על הימים הראשונים הללו ומנסה לבחון מה אפשר לעשות אם נחזור על אותו הדבר תוך התאמה למצב ב־2016 והצבת הוידיאו במרכז. בתחילת הדרך העניין העיקרי בפייסבוק היה להראות לעולם מי אתה, למשל לפרסם את הסטטוס הזוגי או את המוזיקה האהובה שלך, ועתה כשפייסבוק הפכה להיות משהו הרבה יותר גדול, לייפסטייג' היא הזדמנות לחקור את הנושא של 'מי אני' מחדש, בהתאמה לצרכים של דור ה־Z".

תחושה של פלטפורמה שונה ולא מסורתית

מודל ההפצה מזכיר את פייסבוק של לפני עשור, שהחלה כרשת חברתית קטנה וסגורה לתלמידי הרווארד, התרחבה לקמפוסים נוספים כשהיא צוברת באזז מפה לאוזן בין הסטודנטים ורק לאחר שנתיים נפתחה לקהל הרחב. ברור שפייסבוק הענקית ורבת העוצמה של 2016 אינה זקוקה לתרגיל כזה לצורך הפצה והשאלה היא האם מדובר בגימיק יח"צני או בניסיון אמיתי להתחיל מקהילות משתמשים קטנות ואינטימיות.

מפתח Lifestage מייקל סיימן: זו הזדמנות עבור פייסבוק לחקור מחדש את הנושא של 'מי אני', בהתאמה לצרכים של דור ה־Z" צילום מסך: Youtube.com

הקריצה לסנאפצ'ט, שנושפת בעורפה של פייסבוק בקרב בני ה־15–25, מתבטאת באופן שבו בנויה האפליקציה: מפתיחתה ישירות לתוך המצלמה, דרך קישוט אוטומטי של כל תמונה או סרטון במסגרת נושא צבעונית ועד היעדרו של פיד רציף, שהוחלף ברשימת חברים המחולקת לבתי ספר עם מספר הסרטונים החדשים שכל אחד מהם פרסם. בלייפסטייג' לא קיים אלמנט המחיקה העצמית האוטומטית של תכנים והודעות ואין רכיב מקביל ל"סיפורים חיים", אבל כן יש תחושה של פלטפורמה שמנסה לספק למשתמשיה עולם חדש שמותאם לצרכיהם, ולא פחות חשוב, נותן תחושה של הפרדה מהרשתות החברתיות הקונבנציונליות והמאוסות של ההורים והמבוגרים האחרים.

בדומה לסנאפצ'ט, גם כאן אפשר למצוא ממשק וחוויית שימוש מקוריים. במקום הליך רישום סטנדרטי המשתמש נדרש להצהיר על גילו, לבחור בית ספר מרשימה שמציגה אוטומטית מוסדות סמוכים גאוגרפית (בשלב זה אין בתי ספר בישראל), להזין כינויי משתמש בסנאפצ'ט או באינסטגרם ולאחר מכן לצלם שלוש תמונות או סרטונים שמרכיבים את הפרופיל הבסיסי: דבר אהוב, דבר שנוא (שמתואר באופן גרפי באמצעות אייקון המזכיר את אמוג'י הקקי המחייך) ותמונת פרופיל ראשונית שמכונה "הפרצוף השמח שלי".

בהמשך אפשר ליצור תכנים שבנויים סביב שדות וידיאו המקוטלגים תחת נושאים כפרצופים, מוזיקה, בית, אנשים, אוכל או תגובות, שכוללים תת־קטגוריות מוגדרות מראש. כל פריט תוכן מורכב מתמונה או סרטון באורך של עד 10 שניות שמסביבם מופיעה מסגרת צבעונית לתיאור הנושא, וניתנת אפשרות להוספת טקסט.

לא בורחת מהתעסקות בצדדים שליליים

"לייפסטייג' לא נועדה לעיסוק רק ברגעים השמחים והמאושרים — אנחנו מאפשרים לך לבנות פרופיל וידיאו של הדברים שאתה מחבב אבל גם של אילו שאתה לא אוהב", נכתב בתיאור האפליקציה. פן זה של היישום מזכיר את שמועות העבר על כוונתה של פייסבוק להוסיף כפתור דיסלייק לרשת החברתית ואת החלטתה לאפשר בחירה בין שישה אמוג'יז לביטוי רגשות שונים במקום כפתור הלייק החד־גוני.

צוקרברג. תחרות על בני 25-15 צילום: צילום מסך

תפיסה זו של לייפסטייג' נובע כפי הנראה מההבנה שבניגוד אולי לאנשים בוגרים בני נוער מעוניינים לשתף גם את הצדדים הפחות נעימים של חייהם. הילדים סולדים מהאופן שבו רשתות חברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם הפכו לחלונות ראווה, שרוב האנשים בוחרים להדגיש בהם בעיקר חוויות שמשדרות הצלחה וחיים טובים כמו חופשות וארוחות פוטוגניות, ומחפשים במקום זאת פלטפורמה שתספק להם תחושה של כנות ופתיחות.

מעבר למימד ההצהרתי התפיסה מתבטאת בקטגוריית הדיסלייק הכללית, בתמונות פרופיל אלטרנטיביות תחת פרצוף כועס, פרצוף עצוב או פרצוף מבוהל ובנושאי תוכן כמו השיר השנוא עלי, איך אני מגיב כשאין לי כסף או מה אני עושה כשאני בצרות. בשורה התחתונה, הרעיון הוא ליצור כלי שיאפשר לבני נוער להציג את עצמם לחברים לכיתה ולשכבת הגיל בכלל "כפי שאני באמת".

חשש ממקרי בריונות וממשתמשים פדופילים

קשה לנבא את סיכויי ההצלחה של לייפסטייג', אך היא כבר העניקה דחיפה אדירה לקריירה של המפתח שלה סיימן. הצעיר מפלורידה לימד את עצמו לתכנת עוד לפני גיל תיכון, ויצר 12 אפליקציות שזכו ליותר מ־3 מיליון הורדות במצטבר. לפייסבוק הוא גויס עם סיום לימודיו ב־2013 לאחר שמארק צוקרברג ביקש להפגש איתו בעקבות התרשמות מאחת האפליקציות שלו.

לייפסטייג' זמינה בישראל, אבל בהיעדר בתי ספר מקומיים היא חסרת תועלת בשלב זה, ובפייסבוק ישראל לא ידעו לספק מידע על אפשרות השקה עתידית. האפליקציה אף טומנת בחובה בעיות אפשריות כמו מקרי בריונות בין תלמידים או שימוש בידי פדופילים בשל היעדר בדיקות אימות לנרשמים. במהלך השימוש מוצגות אזהרות רבות על כך שהתכנים המתפרסמים חשופים לכל ושהמשתמשים אינם בהכרח מי שהם טוענים שהם. מצד שני, אם לייפסטייג' תהפוך לסיפור הצלחה פייסבוק עשויה להבטיח את הנאמנות של שכבת צעירים שלמה, שכעת מעדיפים לבלות חלק הולך וגדל מזמנם אצל מתחרים.