כך פספס מכון ויצמן את החגיגה של קייט פארמה
ההסכם הכושל עם בקסטר האמריקאית, מכירת הזכויות בזול לפרופ' זליג אשחר והתמלוגים הזעירים: מכון ויצמן עשה את כל הטעויות האפשריות בדרך לכסף הגדול ממכירת קייט פארמה לגיליאד סיינסז
מכון ויצמן, שבו פותחו הפטנטים שעליהם מתבססת חברת Kite Pharma (קייט פארמה), הוא המפסיד הגדול ביותר ממכירת החברה לענקית הפארמה האמריקאית Gilead Sciences (גיליאד סייסנז) תמורת כ־11.9 מיליארד דולר.
- אקזיט ענק: מי אתה, פרופ' אריה בלדגרין
- כשהמוצר של קייט פארמה ייצא לשוק, מכון ויצמן ירוויח
- רכישת קייט פארמה: גיליאד קפצה על הרכבת בכל מחיר
מכירתה של קייט פארמה היא נקודת ציון משמעותית ביותר במסע של כמה פטנטים שאותם פיתח לפני כ־20 שנה פרופ' זליג אשחר במעבדות של מכון ויצמן. במהלך המסע הזה, המכון ויתר על הפטנטים שכיום שווים מיליארדי דולרים. מי שדווקא הרוויחו במקרה הזה הם מייסד ומנכ"ל קייט פרופ' אריה בלדרגין, המשקיעים בחברה וכמובן אשחר, שלרגע לא הפסיק להאמין בפיתוחים שלו.
ד"ר אריה בלדגרין
אשחר, כיום חתן פרס ישראל למדעי החיים, פיתח בסוף שנות ה־80 את הפטנטים בתחום האימונותרפיה שמהווים את הבסיס לטיפול שקייט פארמה מפתחת כעת. במסגרת הטיפול נשאבים מגופו של החולה תאי T, סוג של תאי דם לבנים שמהווים חלק מהמערכת החיסונית. אותם תאים עוברים הנדסה גנטית, שגורמת להם לזהות ולחסל תאים סרטניים. לאחר מכן, התאים מוחזרים לגופו של החולה.
הניסיון הראשון למסחר את הפטנטים של אשחר נעשה לפני כ־15 שנה, כשמכון ויצמן ואשחר חתמו על הסכם לרישוי של התרופה עם ענקית הפארמה האמריקאית בקסטר, הנסחרת כיום בבורסה בניו יורק בשווי של כ־33 מיליארד דולר. לאחר כשנה שבה לא הצליחה להגיע לתוצאות, בקסטר החזירה את הפטנטים למכון ויצמן.
לאחר מכן, אשחר הציע למכון ויצמן לרכוש את כל זכויות הפטנטים על פיתוחיו בתמורה לכמה מאות אלפי דולרים ותמלוגים ממכירות עתידיות של התרופה. מכון ויצמן הסכים להצעה וחברת קברט ביוטק של אשחר קיבלה בעלות על כל הפטנטים.
פרופסור זליג אשחר צילום: מכון ויצמן למדע
קייט נכנסת לתמונה
ב־2013, קברט מכרה הלאה את הזכויות על הפטנטים לבלדרגין ב־375 אלף דולר. על אף הסכום הצנוע יחסית, אשחר אמור לקבל בסופו של דבר כ־100 מיליון דולר לפני מס מהעסקה הזאת - סכום שהופך את הוויתור של מכון ויצמן לעוד יותר כואב. את רוב הכסף יקבל אשחר מאופציות שקיבל במסגרת העסקה שחתם עם בלדגרין, ששוות כיום כ־72 מיליון דולר.
במסגרת העסקה, קברט של אשחר זכאית גם לתמלוגים בשיעור של 2%‑5% ממכירות של מוצרים עתידיים שמבוססים על הפטנטים שמכרה לקייט. בהתאם להסכם בין הצדדים, מכון ויצמן יהיה זכאי לאחוזים בודדים מהתמלוגים שישולמו לאשחר - כ־10% לפי הערכות.
בנוסף, אשחר קיבל ויקבל כמה תשלומים נוספים של מיליוני דולרים, כמו למשל כ־3.9 מיליון דולר עבור מוצרים שונים ועוד מיליוני דולרים עתידיים, שישולמו על בסיס התפתחויות ואבני דרך בתהליך הפיתוח של המוצרים.
דניאל זייפמן נשיא מכון ויצמן צילום: אוראל כהן
"בהתחלה לא עסקנו בסרטן"
"כמו כל מחקר, זה התחיל משאלה בסיסית שדרשה תשובה", אמר אשחר ל"כלכליסט". "הפיתוח הראשוני עסק בתא T, לא בטיפול בסרטן. ישבתי באיזה פאב בשנת שבתון בפאלו אלטו כשעלה לי הרעיון. רק כשראינו שזה עובד בדקנו מה קורה כשלוקחים נוגדנים נגד גידול סרטני, אבל כששואלים את השאלות הנכונות מקבלים תוצאות".
אתה הראשון שהגיע לפיתוח הזה?
"חד־משמעית כן. כבר בשנים הראשונות הכנו תאים מהונדסים גנטית לגידולים שאפילו היום עוד לא מכינים".
ואיך ההרגשה היום?
"מעורבת. מצד אחד אני שמח שהממצאים מאמתים את עצמם בחולים. את כל הבדיקות שלי עשיתי בעכברי מעבדה והאימות בחולים מאשר לי שאנחנו בכיוון הנכון. אבל השמחה מלווה בתחושת אתגר לשפר ולמצוא דברים חדשים ותסכול על כך שבתנאים הנוכחיים היום אין לי אמצעים לעשות את כל מה שהייתי רוצה".
מה הכוונה?
"עד שהכסף מגיע לחוקר לוקח הרבה מאוד זמן. החוקר צריך לבוא עם רעיונות טובים, לגייס אנשים, לרכוש את הציוד אבל גם לגייס את המענקים. אני חושב שאנשים שכבר הוכיחו את יכולתם לא צריכים לעבור מחדש את המסלול הזה כדי לקבל כסף שיעזור להם במחקר לטובת האנושות. אנשים יגידו שאני מקטר אבל אין להם מושג כמה לילות ללא שינה אני מבלה על מילוי בקשות למענקים".
היום אשחר מחלק את זמנו בין מעבדה בבית החולים איכילוב לבין מכון ויצמן, שאותו מכנה ביתו השני. "נולדתי במכון ויצמן ואני די בטוח שאקבר בבית הקברות של המכון", אמר.
יש כמה חברות נוספות בתחום שעובדות על פיתוחים דומים, כמו חברת נוברטיס שקיבלה אישור ראשון ממינהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA) לפני חודש. עם זאת, לפי אשחר יש עוד דרך ארוכה. "אישור ה־FDA הוא רק שלב ראשון שמעיד על היתכנות מדעית. הדרך עוד לא סלולה ואי אפשר לנבא אם המוצר יעבוד, אלא רק לומר מה הסיכויים ולאילו חולים הוא מתאים", אמר. "המוטיבציה שלי היא לא להרוויח יותר כסף או לעשות אקזיט. חוקי המחקר הם חוקים אחרים מאלה של עולם הכלכלה. בראש ובראשונה, ובטח במקום כמו מכון ויצמן, אנחנו שואלים שאלות ומנסים להוכיח דברים. אנשים מוצאים ימים כלילות בשביל זה. הילדים לא ראו אותי הרבה זמן. הכסף הוא לא שיקול עבורי, לא רק משום שיש לי מספיק או שהייתי חכם לא לבזבז".
