נקלעתם לאסון טבע? העזרה תבוא מהפיד, לא מהממשלה

הסופה הארווי הפכה את יוסטון שבטקסס לאזור אסון. ואף שהאסון קטן ביחס בהשוואה לנזק שגרמה הסופה קתרינה לפני 12 שנה, בעיה אחת נשארה בעינה: התקשורת של ציבור הנזקקים לעזרה עם כוחות ההצלה.

בעקבות הארווי, המון טקסנים פנו לכלי מדיה חברתית כדי להשיג עזרה. אחד הכלים הפופולריים היה Zello, שירות ווקי-טוקי שמאפשר העלאת מסרוני קול קצרים. התוצאה היתה צפויה: רעש בלתי פוסק של אנשים שהציעו שירותי סיוע מבלי שיהיה מי שיקשר אותם לנזקקים, נהגים שמחפשים נואשות דרך החוצה מהעיר, אנשים שצורחים הצילו. הודעות חדשות דחקו אחורה הודעות ישנות, שלא זכו להתייחסות. אנשים הציעו עצות שלא ברור אם הועילו למישהו. או, בקיצור, תמונה של קהילה במצב של התפרקות.

הצפות נרחבות בעיר יוסטון צילום: רויטרס

הסיבה לכך היתה פשוטה: כמו בקתרינה, מערכת התקשורת למקרי אסון קרסה. 16 מוקדי חירום לא הצליחו לעמוד בעומס, ושלחו את התושבים לחפש עזרה במדיה החברתית. אלא שכ-200,000 תושבים איבדו גישה לרשת, ו-364 אנטנות סלולריות ברחבי אזור האסון הוצאו מפעולה. בחלק מהאזורים, כמו הערים ויקטוריה וקורפוס כריסטי, הפרעות הרשת נמשכו ימים ארוכים.

הרשויות בכל זאת ניסו להשתמש במדיה החברתית, פשוט כי לא נשארו להם כלים אחרים. הלקחים של קתרינה, שנכתבו בדם - הצורך לאבטח את תשתיות התקשורת כך שיעמדו בהוריקן - לא מומשו. למה? כי חברות הכבלים והטלפוניה לא רצו להוציא את ההוצאות הנדרשות. וכשהאסון קרה, כפי שהיה ברור שיקרה, אנשים נשארו עם הסמארטפון ביד.

במידה מסוימת, השימוש במדיה החברתית היווה כסת"ח עבור הרשויות. כמה שריפים אמרו לקהל "לכו לטוויטר", שבמקרה כזה, מתורגם ישירות ל"איש איש לנפשו". זו לא הצורה בה מדינה מודרנית אמורה לתפקד. אני מניח שאפשר לארגן קהילה לסייע לעצמה באמצעות מדיה חברתית – אם מכינים את התשתית לכך מראש. אם מארגנים את האנשים לכך שבמצב של אסון, כולם שולפים סוללות חיצוניות וכל שכונה עולה על ערוץ תקשורת ספציפי משלה, זה יכול לעבוד. הבעיה היא שקהילות אינן יחידות צבאיות ואינן אמורות לתפקד ככאלה. בשביל זה יש לנו ממשלות. מעניין איך יתפקדו התשתיות בישראל כשתגיע רעידת האדמה הגדולה של השבר הסורי-אפריקאי.

יש לך קוצב לב? מהר, עדכון חומרה!

זה היה צפוי: ה-FDA, מנהלת התרופות האמריקאי, התריעה שכ-750,000 קוצבי לב חשופים להתקפות האקרים. ההתקפות אמנם דורשות כשרון חריג מצד התוקפים, אבל אם הם יצליחו, הם יהיו מסוגלים לגרום לכך שקוצב הלב יפעל לא במהירות הנדרשת, כמו גם לרוקן את הסוללה שלו במהירות. או, במילים פשוטות יותר, לרצוח מישהו מרחוק.

החברה האחראית היא St. Jude, שלפני כשנה הכחישה בתוקף שיש פרצות כאלה, אחרי שקיבלה הודעות דו משמעיות מקבוצת האקרים, שנראו בו זמנית כמו נסיון התראה ונסיון סחיטה. בינתיים St. Jude נרכשה על ידי חברת Abbott.

כמה קליקים, והקוצב יתחיל לזייף

האחרונה ביקשה מכל בעל קוצב לב מתוצרתה לסור לרופא כדי לקבל עדכון חומרה שאמור למנוע את הפריצה. היא הוסיפה שכל קוצבי הלב שתייצר אחרי ה-28 באוגוסט יגיעו עם העדכון אוטומטית, ושאנשים לא חייבים להגיע לרופא שלהם עכשיו – הם יקבלו את העדכון מתי שיגיעו.

הסיכוי הסטטיסטי שהאקר יחליט להטפל לקוצב לב ספציפי של פלוני נמוך מהסיכוי שלו להיפגע בתאונת דרכים. ועדיין, צריך לתהות איך לעזאזל זה קרה - איך הגענו למצב שכלים כאלה מחוברים בכלל למשהו שיכול לחשוף אותם להתקפת האקרים, ואיך מפסיקים את זה.

איך משכנעים AI למות?

האם בינה מלאכותית תנסה לשלוט עלינו? אלון מאסק ואחרים משוכנעים שכן. משחק חדש עשוי לשמש סימולמציה למצב שבו נצטרך לחסל אותן.

המשחק Localhost מציב את השחקן בנעליו של עובד, שהבוס שלו מודיע לו שעליו לחסל כמה שיותר בינות מלאכותיות שנמצאות על דיסקים קשיחים; החברה צריכה את שטח האכסון. הבעיה היא שה-AI שעל כל דיסק מחזיקה בסיסמה שמאפשרת את המחיקה שלו. עכשיו צריך לשכנע אותן לתת לך את המפתח הזה, שמשמעו בפועל התאבדות שלה.

היי שלום ותודה על הדגים צילום: hi-news.ru

השחקן מנהל דיאלוג עם ה-AI. חלקם מפותחים יותר וחלקם פחות, חלקם רוצים יותר לשרוד ואחרים מקבלים את גורלם המר בסוג של השלמה. השחקן הוא זה שאמור להחליט על גורלם: את חלקם ירצה לשמר, אבל אם יציל יותר מדי מהן, יתעצבן הבוס שלו. Localhost תואר כמדכא להפליא בידי בערך כל מי ששיחק בו - אך השחקנים דיווחו על כך שהוא גרם להם לא מעט תהיות קיומיות. שיהיה בהצלחה לכולנו.

קצרצרים

1. מבוכה לאריק שמידט ולגוגל: זמן קצר לאחר שהחברה חטפה את הקנס של החיים מהאיחוד האירופי (2.4 מיליארד יורו, סכום כזה מכאיב אפילו לגוגל), כתב בארי לין, עמית מחקר בצוות חשיבה בשם New America Foundation, מאמר ששיבח את החלטת האיחוד. לין היה אחראי על חטיבה ב-NAF שנקראה Open Markets. המאמר של לין הביא לשמידט, יו"ר אלפבית ולשעבר מנכ"ל גוגל, את הסעיף; הוא יצר קשר מיידי עם המנהלת של NAF ודרש ממנה לעשות משהו. הבעיה פה היא ש-NAF מומנה בעיקרה על ידי גוגל. זמן קצר לאחר מכן החליטה המנהלת להפסיק את פעילותה של חטיבת Open Markets ובפועל לפטר את לין. במייל שכתבה, היא האשימה את לין בכך שהוא מסכן את קיומה של NAF כולה. סביר להניח שבכל גוף שמקבל כסף מגוגל יש עכשיו קונפליקטים ואנשים עושים חשבון נפש; וגופים אחרים בטח יעדיפו לגייס כסף מחברה שלא תניח להם סכין על הצוואר.

אריק שמידט צילום: דנה קופל

2. חברת האבטחה קספרסקי הצליחה לעשות משהו שלא רבים הצליחו לעשות לפניה: לגרום לטרול פטנטים לפצות אותה. באוקטובר האחרון מצאה קספרסקי את עצמה נסחטת על ידי חברה שמחזיקה פטנט ישן, ומנסה לסחוט באמצעותו חברות שאין להן כוח להגיע לבית משפט. הטרול טען שיש לו פטנט על פיירוול מ-2000, משהו שקספרסקי משתמשת בו. חברת האבטחה החליטה להילחם וטענה שחומת האש של הטרול לא ניתנת לקינפוג על ידי המשתמש בעוד ששלה כן; היא אמרה לטרול שתשמח לראות אותו בבית משפט. הטרול הנואש החל להוריד דרסטית את הסכומים שדרש מקספרסקי. תחילה דרש הטרול 60,000 דולר, ובסופו של דבר ירד ל-10,000 דולר. קספרסקי ענתה שאם כבר, הטרול צריך לשלם לה את הסכום הזה. בסופו של דבר, קיבלה קספרסקי 5,000 דולר והטרול חזר למערה שלו.

3. אל תהי צדיק הרבה: הסופה הארווי קרעה את טקסס לגזרים, והעיר יוסטון ספגה מכה איומה. אנשים מתים כתוצאה לא רק מהסופה עצמה, אלא מהקריסה שמגיעה אחריה, בכלל זה הקריסה של אספקת המזון והמים. כתב NBC טום למאס, שהסתובב בשטח, דיווח למשטרה על אנשים שנכנסו לסופרמרקט נטוש בחיפוש אחר מזון. לאחר מכן, התגאה בכך בטוויטר. כמובן שהמשתמשים התפוצצו עליו ברשת ואמרו שזו לא ביזה, אלא אנשים שמנסים להשיג אוכל כי הממשלה לא דואגת להם. אחרים זעמו ואמרו שאם כל כך חשוב לו לסקר ביזה, שילך ויכתוב על סוחרים שמפקיעים מחירים בזמן אסון הטבע.

4. ניצחון קטן לטראוויס קלאניק, מייסד אובר שהודח מהחברה: בית המשפט הורה להעביר לגישור תביעה שהגישה נגדו קרן בנצ'מרק. קלאניק יכול לשמוח, משום שבמהלך גישור אי אפשר לזמן אותו להעיד, משהו שהפחיד אותו מאוד. בנוסף, במהלך גישור אפשר להציג גם עדויות שמיעה, משהו שכנראה מהותי להגנה של קלאניק. עם זאת, פסק הדין בגישור הוא סופי ולא ניתן לערער עליו.