קרן IGP הוכיחה מה באמת צריך כדי למשוך מוסדיים להייטק

בעוד ניסיונו של משרד האוצר לדחוף את המוסדיים הישראליים להשקיע בהייטק המקומי הסתיים באכזבה, חיים שני ומשה ליכטמן הוכיחו השבוע שהדבר אפשרי בהחלט.

האוצר קיווה לגייס ארבע קרנות הון סיכון חדשות מהמוסדיים, אך רק הקרן של IBI הצליחה להגיע ליעד הגיוס לאור חוסר העניין של מרבית המוסדיים. בינתיים, קרן ההשקעות IGP של שני וליכטמן גייסה 230 מיליון דולר ממוסדיים בהובלת כלל ביטוח, לאומי פרטנרס, דיסקונט שוקי הון, קופות הגמל של עמיתים וקרנות ההשתלמות של עובדי ההוראה. הכספים ישמשו את הקרן השנייה של IGP להשקעה בחברות הייטק מקומיות בשלב הצמיחה.

שותפים ב-IGP. מימין: אורי ארדה, משה ליכטמן, אסף הראל וחיים שני צילום יורם רשף

התירוץ המסורתי להיעדרות המוסדיים מהשקעות הייטק היתה חוסר הבנה בתחום. אך גם אם טענה זו נכונה בחלקה, מתחת לפני השטח המוסדיים השקיעו כבר בקרן הראשונה של IGP ובמספר לא קטן של קרנות מקומיות, כמו קרן ההון סיכון פונטיפקס שמגייסת מהם באופן שוטף.

הסיבה לכך פשוטה: המוסדיים לא חוששים מההייטק הישראלי, להפך. הם רוצים להיות חלק ממנו אבל מתקשים להבין את התעשייה הדינמית והמשתנה. לכן הם מעדיפים להשקיע במה שהם מכירים, ומה שהם מכירים אלה אנשים ותיקים ומנוסים שמצליחים להביא להם תשואות.

הקרן הראשונה של IGP החזירה למשקיעיה בתוך זמן קצר 110 מיליון דולר - כמחצית ההשקעה הראשונית. הקרן מושקעת בשבע חברות נוספות, שהצלחה של חלק מהן תניב תשואה נאה למוסדיים שהשקיעו בה. הניסיון בתעשייה, היכולת להעניק הבטחות ריאליות ובעיקר ההצלחה להביא תשואות איכותיות משכנעים את המוסדיים יותר מכל רשת ביטחון שתפרוס המדינה. אפשר להביא כסף ציבורי להשקעות בטכנולוגיה ובסטארט-אפים, פשוט צריך לדעת איך.