כחול לבן אדום: האם הלביא שבוטל בעצם חי וקיים בסין?

שלום, כאן הקברניט; לפני 32 שנה בוטל פרויקט הלביא - מיזם שאפתני לפיתוח מטוס קרב רב משימתי כחול-לבן. היה זה כלי זריז ובו שלל טכנולוגיות חדשניות בתחום איתור המטרות, הלוחמה האלקטרונית, המידע שמוצג לטייס ועוד. הפרויקט חוסל בצדק, משום שהיה פשוט גדול על ישראל תקציבית, ועורר זעם אמריקאי - ארצות הברית לא רצתה שנבנה מטוס שיוכל להתחרות בתוצרת שלה, במקום לקנות מהדוד סם.

ביטול פרויקט הלביא השאיר אחריו שני דברים: הראשון הוא תזמורת שלמה של מומחי טכנולוגיה עילית, שהקימה ברבות הימים את תעשיית ההייטק הישראלית והשני - הרבה מאוד ידע אווירונאוטי מתקדם. בשנות התשעים הופתע העולם: התברר שיכול להיות שהלביא עדיין חי וקיים, טס ומרקיע שחקים. הוא פשוט עושה את זה בסין; הפך מאריה לדרקון.

מטוס הלביא

הכירו את מטוס ה-J10, מטוס הקרב הרב משימתי העיקרי של חיל האוויר העממי הסיני וגיבור סיפורנו; והוא לא רק דומה ללביא, בזוויות מסוימות הם נראים פשוט זהים. ולפי מקורות שנחשבים אמינים מאוד, ישראל עזרה לסין לבנות את המטוס הזה, באמצעות הידע שצברה - ולא רק.

מטוס ה-J10. שימו עין על הטילים הלבנים האלה, נדבר עליהם עוד מעט צילום: nationalinterest

הלביא וה-J10 פותחו שניהם מאותה הסיבה: הרצון לעצמאות בתחום מטוסי הקרב. תלות בספק חיצוני נותנת כוח גדול - מספיק שיחליט שלא יעביר לך חלפים, רכיבים או טכנולוגיה קריטית, וישתק את חיל האוויר שלך.

הלביא וה-J10 צילום: California Science Center

ישראל למדה זאת על בשרה בעקבות האמברגו שהטילה עליה צרפת בעקבות מלחמת ששת הימים, ולא שללה מצב בו הפטרון החדש, ארצות הברית, יחליט לעשות טריק דומה. סין, לעומתה, היתה תלויה בציוד רוסי ובטכנולוגיה רוסית, והמעצמה הקומוניסטית העולה לא רצתה לשבת בכיסה של המעצמה הקומוניסטית הדועכת.

חיל האוויר הסיני נשען על ציוד רוסי שנרכש, ציוד רוסי שיוצר מקומית ברישיון, וציוד רוסי שהושבח מקומית ללא רישיון - אבל עדיין נשען על תפיסת עיצוב והנדסה רוסית. וזה די תקע את הסינים: הם רצתה מטוס קרב רב משימתי עתיר יכולות וביצועים, כשהרוסים עצמם העדיפו לפתח מטוסים מתמחים - למשל, מטוס התקיפה מיג 27 היה גרסה של מטוס היירוט מיג 23.

מטוסי סין במוזיאון, משמאל: J5 (מיג 17 בייצור מקומי), J6 (מיג 19), J7 (מיג 21) ו-J8 (פיתוח מקומי, ע"ב מיג 21) צילום: (Ian Armstrong (CC BY-SA 2.0

בתחילה ניסו הסינים לפתח עבורו מנוע, מה שקצת הסתבך; המנוע שעיצבה חברת שניאנג היה גדול וכבד מדי, ועיכב את המיזם. במקומו, בחרה צ'נגדו במנוע ה-AL31FN הרוסי, מנוע משובח ששניים כאלה מניעים את הסוחוי 27, משובח אף הוא.

עובדים במפעל המטוסים של צ'נגדו צילום: Xinhua

סוכנויות המודיעין במערב שמו עין על המיזם הסיני בשלב מאוד מוקדם, ועקבו אחריו בדריכות. כשהופיעו אבות הטיפוס הראשונים, הופתעו הקמ"נים: למטוס של חברת צ'נגדו היו כנף דלתא וכנפוני קנארד בחזית, מנוע יחיד, סנפירי ייצוב מתחת למפלט, כונס אוויר יחיד מתחת לגחון ושורש כנף שמשתלב בגוף; לאף מטוס רוסי לא היה עיצוב שכזה, או תפיסת הפעלה רב משימתית שכזו. למי היו? ללביא של אומת הסטארט-אפ.

המטוס הסיני נחשף רשמית רק ב-1998, וזכה לשם מנגלונג או בתרגום חופשי, "דרקון נמרץ"; יופי של שם.

אב הטיפוס הראשון של ה-J10 צילום: sinodefence

הטווח שלו היה קצר משל ה-F16 והוא גם היה קצת גדול וכבד ממנו, אך יכול היה לשאת יותר טילי אוויר אוויר, ובעל יכולות אוויר-קרקע טובות מאוד. הוא תוכנן גם לנשיאת טילים נגד ספינות, והתאים מאין כמוהו לצורכי ההגנה הסיניים. ה-F16 גם הוא רב משימתי, אך המשימה המרכזית שעמדה בשורת הדרישות ממנו היתה יכולת אוויר-אוויר. במובן מסוים, הדרקון היה מאוזן יותר ביכולותיו.

J-10 משגר רקטות בתרגיל צילום: tsinghua.edu

עד כאן, הכל טוב; קורה שמטוסים דומים למטוסים - הרי יש מספר מוגבל של פתרונות לבעיות הנדסיות שטורדות את שנתם של מעצבי כלי טיס, לצבאות יש דרישות מבצעיות דומות וכולם צריכים להתמודד עם אותם חוקי פיזיקה.

כך, לפעמים קורה שתצורות עיצוב מועתקות ומושבחות, למשל כפי שה-TA183 של גרמניה הנאצית היווה בסוף שנות הארבעים השראה ל-F84 ול-F86 סייבר האמריקאיים, למיג 15 הסובייטי, ואחריהם גם למיסטר 4 הצרפתי, לסאאב 29 טונאן השבדי ועוד; כשחושבים על זה, רק בריטניה בנתה מטוסי קרב מקוריים בשנים ההן. 

מימין: TA183 נאצי, F86 אמריקאי ומיג 15 רוסי צילום: theblueprints

ומה קרה ב-2008? באו אנשי סוכנות הידיעות הצבאית Jane's, גורם אמין ביותר, ואמרו שהדמיון ממש לא מקרי. לפי מקורותיהם - מהנדסים סובייטים ממכון מחקר האירוספייס SibNia, ששיתפו פעולה עם התעשייה האווירית הסינית - מידע הנדסי על עיצוב המטוס הגיע ישירות מישראל. בלעדיו, העריכו, כנראה שהמטוס עדיין היה עולה לאוויר, אבל כנראה היה דומה יותר למטוסים סובייטיים. וה-J10, כאמור, לא דמה לשום דבר מבצעי.

עיצוב הקונספט של ה-J9, ומאחוריו מטוס ה-J7 צילום: militarywatchmagazine

"צ'נגדו הרוויחה מהסיוע הישיר של תוכנית הלביא הישראלית, כולל גישה למטוס הלביא עצמו", מסרו הרוסים לג'יינס. "זה כלל מידע על עיצוב ומודלי ביצועים, תוצאות של מבחני מנהרת רוח, מידע אווירודינמי".

ואם לא די בכך, מסרו המקורות שבכירים בצ'נגדו סיפרו להם שקיבלו לא פחות מאב טיפוס של הלביא, לשימושם החופשי. חתיכת האשמה, אם תשאלו אותי.

הלביא וה-J10 צילום: IAI + QQ

בעקבות הפרסום של ג'יינס, יצאה הכחשה רפה מצד צבא סין, אך זו הועברה בערוצים לא רשמיים. זה לא טיפוסי במיוחד; הרי לממשלת סין יש היגיון מאוד פלואידי כשזה נוגע להכחשות. עד היום היא חושבת שאם תצנזר ברשת המקומית שלה תמונות של אזרח עוצר בגופו שיירת טנקים, אף אחד שם לא יזכור את טבח טיאננמן. גם מטעם ישראל פורסמה הכחשה לעניין הזה, ופה בארץ קצת יותר קשה לשקר מאשר בסין.

משלחת סינית מבקרת את הלביא בתעשייה האווירית. רביעי מימין: מר סונג ווקונג צילום: nationalinterest

מצד שני, אני חשדניסט, ויכול להיות שמאחורי הטענה לשת"פ אינטימי בין פרויקט הלביא ופרויקט הדרקון עומד אינטרס זר חזק מאוד. המקור לדיווח של ג'יינס הוא רוסי, וכפוף לשלטונות רוסיה; קל לראות מה ירוויחו הרוסים ממצב בו העולם יחשוב שישראל עושה עסקי מטוסי קרב עם סין: האמריקאים, הפטרון שלנו, יראו בכך חציית קו אדום ויאסרו על כך - מה שיאלץ את הסינים לחזור ולעשות עסקים עם הרוסים. 

J10 ממריא צילום: Xinhua

האמריקאים היו מודעים לעסקה, אך המתינו שתתקדם ותבשיל - ובסוף 1999 הביעו זעם גלוי על קיומה. באפריל 2000 אף איימו למשוך את סיוע החוץ אם נחליט למכור טכנולוגיה מתקדמת לסינים. ביוני 2000 התקפלה הממשלה - בינינו, בצדק; ישראל, במונחי מדינות, עדיין גרה אצל ההורים. הסינים קיבלו פיצוי של 350 מיליון דולר, ובמקום הפיתוח של התעשייה האווירית, קנו פיתרון רוסי.

טייסת J10 נערכת לתרגיל

אז מי צודק? האם מטוס הלביא עבר גלגול נשמות ונולד מחדש בסין? הראיות אינן חד משמעיות, ולהערכתי האמת נמצאת כנראה באמצע: לפי הערכות אנליסטים, הצליחה סין להשיג גישה למטוס F16 של חיל האוויר הפקיסטני, שהיווה גם הוא גורם השפעה בעיצוב ה-J10, שרכיבים כמו מערכות בקרת הטיסה הגיעו ממטוסים רוסיים, ושהדרקון הוא בעצם קוקטייל של מטוסי קרב קלים ולא רק תאום זר ללביא. 

J10 מכוסה ברשת הסוואה, במהלך טקס בסין

בינתיים, ממשיכה סין להשקיע בדרקון הקופצני שלה, ואף העבירה אותו סדרת שדרוגים. אחד הבולטים בהם הוא התקנת יכולת הטיית וקטור פליטה, כדי לתמרן טוב בהרבה ולהגיע יותר בקלות למצבי ירי בקרבות אוויר. למעשה, אנליסטים במערב סברו שגרסה זו תוכל להציב אתגר מאוד בעייתי למטוסי ה-F18E של חיל הים האמריקאי.

את ההשראה למטוסי הקרב הבאים שלה, אלו שעתידים להחליף את ה-J10, מצאה רחוק מהמזרח התיכון: בשרתי חברות אמריקאיות, מהם שלפו ההאקרים שלה את התוכניות של מטוס ה-F35. חמקני הקרב שהיא בונה, ה-J20 המרשים וה-J31 עתיר הבאגים, כבר נשענים על ידע של מישהו אחר, ולא מייצרים קונפליקטים מביכים עבור ישראל. טיסה נעימה!