הסיב המנותק של הממשלה

הצוות הבין משרדי שגיבש את מתווה הסיבים האופטיים הציג תוכנית חדשנית שחורגת מהקיפאון המחשבתי בו שבוי בדרך כלל הרגולטור הממשלתי.

המטרה של הוועדה היתה ברורה: להניע את בזק לקדם את פרויקט הסיבים שלה, שכן בלעדיה המדינה לא תרושת במלואה.

התקנה של סיבים אופטיים צילום: יוסי וייס

המדינה מגדירה את פריסת הסיבים כתשתית בסיסית לאומית, אך במקום שתיקח אחריות ותיתן יד, היא משיתה את מלוא ההשקעה על חברות שממילא מדממות, ומפילה עליהן את מחיר הפלונטר של משרד התקשורת ובזק. על הדרך, היא לא שוכחת לתת מקלות לבזק, שמפחיתים במעט את מתיקותו של הגזר. כאשר מיזם הסיבים IBC נקלע לבעיות כלכליות, הזרימה המדינה לחברה 150 מיליון שקל, כך שהמדינה יודעת לעזור.

על פי מחקר שערכה הוועדה על נעשה בעולם, בארה"ב ובקנדה הונהג מודל דומה בו הוקמה קרן הממומנת במיסוי חברות. ההבדל הוא שמצבן הכלכלי של חברות התקשורת במדינות אלה יותר מזהיר מאלה המקומיות.

הוועדה קבעה כי יש אזורים לא כדאיים לפריסה, אז מדוע שהמדינה לא תסבסד אזורים אלה לטובת תושביה? גם במתווה שהוצג, דבר לא מבטיח כי המדינה תרושת במלואה, כך שאזורי הפריפריה, שאף האינטרנט הרגיל עדיין מקרטע אצלם, רק יכולים לחלום על עתיד אולטרה מהיר.

בזמן שהחברות טוענות כי אין להן את הסכומים האדירים הנדרשים לטובת השקעה בדור 5 בסלולר, לא ברור כיצד יעמדו החברות במס החדש (קרי: "תמרוץ") שנכפה עליהן.