ארה"ב או סין: המרגלים של מי רוקדים יפה יותר?

הלחץ מצד הממשל האמריקאי מסתמן כנושא פירות, ודחף את בייטדאנס (ByteDance) הסינית לבחון מכירה של השליטה ברשת החברתית הסופר־פופולרית שלה טיקטוק (TikTok) לידי משקיעים אמריקאים.  

למהלך קדמה מסכת לחצים ארוכה מצד ממשל טראמפ, שאיים לאסור את השימוש בארה"ב באפליקציית יצירת ושיתוף הסרטונים הקצרים, בטענה שהיא מהווה בסיכון לביטחון הלאומי. זאת אף שבייטדאנס יצרה את טיקטוק מתוך אפליקציית מיוזיקל.לי (Musical.ly) האמריקאית שאותה רכשה באישור הרגולטורים ב־2017. כיום בייטדאנס מוערכת ב־100 מיליארד דולר, נחשבת לסטארט־אפ בעל השווי הגבוה ביותר בעולם, ונתמכת במשקיעים כסקויה, KKR, ג'נרל אלקטריק וסופטבנק.

קווין מאייר מנכ"ל טיק טוק צילום: גטי אימג'ס

כבר כמעט שנה שבייטדאנס נאבקת במתקפת הדה־לגיטימציה באמצעות מסע הסברה שכלל שכירת צוות לוביסטים ענק ובחינת הקמת מטה ראשי בלונדון, ואף את שכירת בכיר דיסני לשעבר קווין מאייר האמריקאי כמנכ"ל לטיקטוק. אלא שהצעדים לא סייעו: מאייר כונה "בובה בשירות הסינים" בידי היועץ הבכיר למסחר בבית הלבן פיטר נבארו, ומזכיר המדינה מייק פומפאו הצהיר כי הממשל שוקל לאסור כליל את השימוש באפליקציה.

קשה להתווכח עם טענות הממשל כי אפליקציה פופולרית בבעלות סינית עשויה להוות סיכון לביטחון הלאומי, שכן חברות סיניות מחויבות בשיתוף פעולה עם שירותי הביון של המשטר. ועדיין, היחס שלו זוכה טיקטוק הסינית לעומת זה שמוענק לאפליקציות מדיה חברתית אמריקאיות שעוקבות אחר משתמשיהן באדיקות מעלה תחושה של אי־נוחות ושאלות לגבי היעילות של העברת הבעלות עליה.

1. הפחד האדום חוזר

מאז עברה לבעלות סינית, טיקטוק — שמאפשרת ליצור ולשתף סרטונים של עד 60 שניות — הורדה בידי 2 מיליארד משתמשים ברחבי העולם, שהפכו אותה למקום המלהיב והחדשני ביותר באינטרנט. הרשת החברתית הגלובלית של טיקטוק סובלת מאותן רעות חולות כמו מתחרותיה המערביות, כניצול מידע של ילדים ובעיות פיקוח על תכנים, וכן מבעיות סיניות ייחודיות כצנזורה של תכנים הנוגדים את רוח המפלגה הקומוניסטית וסכנה של מסירת נתונים אישיים.

איור ריגול בטיקטוק איור: יונתן פופר

הפופולריות הגואה של טיקטוק דחפה בשלהי 2019 חברי סנאט אמריקאים, משני קצוות המתרס, לקרוא להערכה קפדנית של סיכונים פוטנציאליים שהאפליקציה מהווה לביטחון לאומי. הסנאטורים אף הביעו חשש משימוש באפליקציה להשפעה זרה בבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר הקרוב ומפני גישה שהיא מעניקה לממשל הסיני להשיג נתונים של חברות אמריקאיות. הלחץ הביא את הוועדה לבחינת השקעות זרות (CFIUS) לבחון את רכישת מיוזיקל.לי, ובמקביל בנק ההשקעות וולס פארגו והממשל האמריקאי אסרו על עובדיהם להתקין את טיקטוק על מכשיריהם הארגוניים.

כעת נראה שהלחץ מגיע לשיא עם דחיקת בייטאנס למכור את טיקטוק לידיים אמריקאיות. לא מדובר במהלך חסר תקדים: רק ביוני שעבר לחץ מצד CFIUS הביא למכירת אפליקציית הדייטים גריינדר חזרה לידיים אמריקאיות, לאחר שנרכשה בידי חברה סינית ב־2016.

2. פרוטקציוניזם ישן וטוב

קשה להתעלם מהציניות. הפאניקה סביב טיקטוק מעלה תחושה כי אפליקציה שעוקבת אחר משתמשיה ומנטרת את פעילותם לטובת הון כלכלי ופוליטי מפריעה לממשל האמריקאי רק כשהיא בבעלות סינית. שהרי פייסבוק וגוגל על שלוחותיהן מהוות סכנה איומה לביטחון האישי ולפרטיות של כל אחד ואחת ממשתמשיהן, ואף של מי שלא משתמש בהן. הן משמשות להפצת קונספירציות ודיסאינפורמציה, אלימות ושנאה; הן נופלות קורבן שוב ושוב לפרצות אבטחה ופרטיות ומבצעות מניפולציות רגשיות ופסיכולוגיות בגולשים בהן; וגם הסכנה שהן מהוות לביטחון הלאומי כבר הוכחה. פייסבוק מכרה לסוכנים פוליטיים כלים שמסייעים להטיית תוצאות בחירות כבר ב־2016, בשעה שיוטיוב של גוגל היוותה כלי גיוס ורדיקליזציה לארגוני טרור מבית ומחוץ, מגופים אסלאמיסטיים ועד תומכים בעליונות לבנה.

גם לאחר שהסכנה לדמוקרטיה שמהוות ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות היתה ברורה וידועה, וגם לאחר שהיה גלוי שהן מוכרות — במזיד או שלא — שירותים לגורמים זרים שרוצים ברעתה של ארה"ב, הממשל האמריקאי לא קרא להחרמה או להקמת מנגנוני פיקוח. השאיפה האמריקאית לשוק חופשי גברה בכל פעם על צורכי הביטחון הלאומי וביטחון המשתמשים. אך כעת, כשמדובר בתחרות סינית? מהומה.

טיקטוק צומחת, המתחרות נחלשות

הרתיעה מהבעלות הסינית על טיקטוק משופעת בצביעות. זה שנים שמשקיעי הון סיכון ומוסדיים אמריקאיים מרוויחים מחברות טכנולוגיה פרטיות וציבוריות שנהנות מקרבה "מטרידה" למשטר הסיני, ונענות לדרישותיו המפליגות תמורת הזכות לפעול בשוק הגדול ביותר בעולם. והנה אחרי שנים של ויתור אמריקאי על ערכי החירות והחופש מגיעה טיקטוק הסינית ותופסת את תשומת לבם של בני הדור ה־Z, שעושים את צעדיהם הראשונים בשוק העבודה ומעגל הצריכה, תוך עקיפה בסיבוב של מתחרות ותיקות כסנאפצ'ט וטוויטר האמריקאיות. טיקטוק גדולה מכדי שהמתחרות האמריקאיות יוכלו לרכוש אותה, הניסיונות להעתיק אותה עלו בתוהו והחדשנות הטכנולוגית שלה משאירה להן אבק.

3. התעלמות מהאיום האמיתי

אובדן הבכורה קשה לבליעה עבור אמריקה, והוא מגיע בדיוק כשהמדינה מנהלת מלחמת סחר מול העולם כולו ותדמיתה מוכתמת על ידי התמודדותה הכושלת עם מגפת הקורונה. גם שוק ההון האמריקאי כבר קורץ פחות, כפי שהדגים היזם הסיני ג'ק מא שהודיע כי יוותר על בורסות ניו יורק לטובת הנפקת המפלצת הפיננסית שלו Ant בארץ מולדתו. החברה שמפעילה את שירות התשלומים AliPay בן 900 מיליון המשתמשים צפויה להנפיק לפי שווי של כ־200 מיליארד דולר, שהרשויות האמריקאיות לא יגזרו ממנו דבר.

אין להקל ראש בסכנה שמהווה המשטר הסיני על ערכים כפרטיות וחירות הביטוי וברצונה של מדינה להתרחק מהם. אלא שההגנה שארה"ב שואפת להעניק מפני האיום הסיני של טיקטוק זהה לאיסורים והגבלות שהטילה סין עצמה על שירותים אמריקאיים כפייסבוק וגוגל לפעול בשטחה. ובפועל כל האפליקציות האלו, שעוקבות אחר משתמשיהן, פוגעות בפרטיותם וסוחרות במידע האישי שלהם, פגומות מיסודן. איסור על אפליקציות כאלו הוא מבורך, אך כל עוד האיסור נולד בחטא, כתוצאה מנייטיביזם שמעדיף מוצר מקומי על פני מתחרה זר מסיבות של פחד וחמדנות, ציבור המשתמשים נותר מופקר. כל עוד הפוליטיקאים והרגולטורים לא מתמודדים עם הבעיות המבניות בעסקים הללו, בין שהם אמריקאיים ובין שסיניים, הסכנה לא תיעלם; היא פשוט תעבור לאפליקציה אחרת.