סדרת השראה: "עבודה מול מסך היא מוות קליני ליצירתיות"
ריצ'ארד סימור, מהמעצבים התעשייתיים המשפיעים בעולם, יודע לייצר הברקות על בסיס שבועי. איך הוא עושה את זה? "לפעמים אני קם מוקדם בבוקר ותופס מטוס למקום רחוק" הוא אומר. בשאר הזמן הוא פשוט מסתכל על אנשים
רוני שני
בארסנל היצירתי של ריצ'רד סימור (55), מבעלי הסטודיו הלונדוני SeymourPowell, אפשר למצוא כמעט כל דבר בין קרם ידיים לחללית. הוא עיצב מוצרים יוקרתיים של הונדה, LG, סמסונג, פנסוניק, ימאהה, קאסיו, יגואר וב.מ.וו. הוא חתום על רכבת יוקרתית בבלגיה, ערכות טיפוח של וזלין ודאב, הוא הגה סדרת ויברטורים עטורי פרסים של דורקס, יצר את המגהץ הנמכר ביותר באירופה, ותכנן אופנוע חשמלי, מסוק־לימוזינה ובית מלון מרחף.
ריצ'ארד סימור צילום: SeymourPowell הפרויקט המסקרן ביותר שלו ושל שותפו מאז 1984 דיק פאוול הוא מה שעתיד להיות החללית הראשונה שתבצע טיסות מסחריות בחלל - חללית הנוסעים "וירג'ין גלקטיק".
"ככל שיש לי יותר גירויים - כך משתפרים הרעיונות שלי", אומר סימור בראיון ל"כלכליסט". "עבודה מול מסך ותוכנת אקסל היא מוות קליני ליצירתיות, ולכן אני מקפיד כמעט לא להגיע למשרד. לפעמים אני קם מוקדם בבוקר וטס למקום רחוק. לעתים זה בענייני עסקים ולפעמים לא, אבל זו תמיד נסיעה ארוכה, שמוקדשת להתבוננות ולמחשבות. אני גם אוהב מאוד לנהוג. הרכב שלי הוא כמו חלל יצירתי, כי הוא אחד המקומות היחידים בעולם שבהם אני לגמרי לבד".
סימור מנגן בצ'לו, הנחה תוכנית עיצוב מצליחה בטלוויזיה ועבר קריירות בעיצוב גרפי, פרסום והפקה קולנועית. כיום הוא נחשב לאחד המעצבים המשפיעים בעולם. ישראלים יזהו את נגיעתו באריזות הדאודורנטים של AXE, במוצרי SPA של דאב ובמכשירי נוקיה.
לצאת מהמשרד
סימור טוען שעבודת העיצוב אינה שונה מכל עבודה אחרת - מתכנות, שיווק ועד נגינה. "אני מתייחס לעצמי כחשמלאי יותר מאשר 'יוצר' או 'אמן'", הוא אומר, ורומז לסלידתו ממעצבים תעשייתיים שזכו למעמד של כוכבי רוק, כגון פיליפ סטארק או המעצב הישראלי רון ארד. "אני לא מעצב 'ריצ'רד סימורים', אלא רמקולים, אופנועים, משחות, רכבות. כל עיצוב הוא פתרון לבעיות אמיתיות של אנשים אמיתיים. היצירתיות והמקוריות הן המידה שבה אתה יכול לזהות את הבעיות האלה, והפתרון שאתה נותן להן.
"לכן כשאני מעסיק אנשים, צורת ההתבוננות והחשיבה שלהם חשובה לי יותר מהמקצוענות הביצועיסטית, יותר מהידע שלהם בפוטושופ. אני משוחח איתם, ולפעמים מוצא את מה שאני מחפש בפחות מעשר שניות". כיום עובדים בחברת סימור־פאוול 65 מעצבים, שבחודש שעבר השלימו לא פחות משישה פרויקטים, ובהם מקלדת ועכבר עתידניים ואריזה חדשנית למשחת שיניים של ענקית מוצרי הצריכה יונילוור.
m-CUBE. מערכת קולנוע ביתית, בעיצובו של סימור, המבוססת על חמישה רמקולים זעירים סימור מעריך שתעשיית העיצוב עומדת לעבור מהפך משמעותי בשנים הקרובות: בגלל חשיבותם ההולכת וגדלה של העיצוב והאריזה, המעצבים יפסיקו להיות "האחראים על היופי", וייקחו חלק מהותי בתכנון המוצרים. "מעצבי העתיד יהיו סופרים, מדענים וסוציולוגים, אנשים עם נקודת מבט חדשנית שאינה קשורה דווקא לכישורים אסתטיים.
"כבר היום, מעצבי אתרים הם לא ביצועיסטים שעובדים ליד מומחים שאחראים לכל השאר. מעצבי אתרים הם המומחים היחידים. הם צריכים להיות גם גרפיקאים, גם מעצבי הנדסת אנוש וגם ארכיטקטים של מידע. מגוון תחומי העיסוק שלהם הופך אותם לטובים יותר גם בכל תחום בנפרד. למעשה, פעמים רבות תהיתי אם האדם המתאים ביותר לעצב אתרי אינטרנט הוא מעצב גרפי או דווקא במאי - שיש לו ניסיון בארגון מידע באופן לא ליניארי".
סימור עצמו מתחזק את חשיבתו בעיקר מחוץ לסטודיו שלו. טיוליו ונסיעות ארוכות, העיד בראיונות בעבר, הם המקור לכמעט כל הברקה עיצובית שלו. "זה לא הדברים שראיתי, אלא ההשפעה שהיתה למראות, לחוויות ולאנשים שפגשתי על הדרך שבה המוח שלי חושב", הוא אומר. "מכל אלה, לשיחות עם אנשים יש האפקט הגדול ביותר. אני חושב שהיתה זו הסופרת אנאיס נין שאמרה: 'אנחנו רואים דברים לא כפי שהם, אלא כפי שאנחנו'. זו אחת האמיתות שאני נושא עמי לאורך הקריירה. יש דעות נכונות שהן שונות משלי, אבל בשביל לפגוש בהן צריך לצאת מהמשרד".
בורא את העתיד
בראיונות מרבה סימור לומר שעבודתו היא "לעצב את העתיד". אבל הוא לא אומר זאת ביהירות. "זוהי עבודתם בפועל של המעצבים התעשייתיים", הוא מסביר. "ייצור מוצר נמשך לרוב כשנתיים, מרגע תחילת התכנון ועד הגעת המוצר למדף. בית מלון או כלי רכב יכולים להיווצר גם בשבע שנים. המעצבים התעשייתיים של היום מציירים כרגע את העשור הקרוב.
ENV Bike. האופנוע החשמלי הראשון, המבוסס על טכנולוגיה של אינטליג'נט אנרג'י "אתן לך דוגמה: לפני כמה ימים טסתי לארצות הברית, וגיליתי שחברת התעופה החליפה את המוצר הכי גרוע בעולם - כוסיות חלב קטנות שנשפכות עלייך כשאת פותחת אותן - במשהו גרוע יותר. זה לא ייאמן. הם חילקו לנוסעים חלב בשפופרות פלסטיק גמישות שנראות כמו חטיף שוקולד. אלא שאי אפשר לפתוח את זה, פיזית. ישבתי במטוס וצפיתי באנשים שהחלב נשפך עליהם כי האריזה כל כך איומה. אני בטוח שמנקודת המבט של חברת התעופה זה פתרון נהדר, עמיד ונוח לאחסון, אבל עבור המשתמש זה נורא. אבל זה לא הסיפור: הפתרונות שאנשים אלתרו כדי שהחלב לא יישפך עליהם - שם היתה המקוריות, זה המקום שבו האנשים עושים את עבודת העיצוב בשבילך. צריך רק להסתכל עליהם".
מנהלים אוהבים להשתמש במושג "לצאת מהקופסה" כדי לתאר יצירתיות ומקוריות. יש לך מושג למה הם מתכוונים?
"אני שונא את הביטוי 'לחשוב מחוץ לקופסה'. אין שום קופסה. אתה תמיד חושב בגבולות ה'קופסה' שלך. חשיבה מקורית נובעת מהתבוננות דווקא מהזווית שלך. יצרן שפופרות החלב שהזכרתי חושב שהוא גאון שייצר מוצר זול שיניב לו רווח שולי מדהים. זו הקופסה שלו. קופסה אחרת תביט על זה מעיני הנוסע במטוס, ותראה בזה מעשה נבלה. מעצב טוב ומקורי צריך להביט על הדברים מכל הזוויות, ולשקלל אותן, כשהוא נותן משקל רב יותר לזווית של הצרכן, כי זו מהות העיצוב: לשפר את הקיים".
עיצבת מגהץ וחללית. מה דרש יצירתיות גדולה יותר?
"אני לא יכול לענות על השאלה הזו, משום שכל הדברים דורשים יצירתיות והם חשובים באותה המידה. אני תמיד אומר שהמעצב צריך להמציא מחדש את הגלגל בכל פעם שהוא מרים את העט. לא משנה כמה זמן הדבר הזה קיים ועובד - אתה צריך לצאת מנקודת הנחה שהוא שגוי, ושאתה הראשון זה מאה שנה שיתקן את השגיאה".
מה היית רוצה לתכנן?
"אין לי פרויקט חלומות. אני מתעניין במציאת פתרונות עיצוביים לבעיות יומיומיות, כגון ציוד רפואי, עיצוב פנימי של כלי רכב, מוצרים ששומרים על איכות הסביבה. חלליות זה נחמד, אבל מה שמלהיב אותי באמת זה סיטואציות מהחיים".
