מ-נ-ו-ת-ק-י-ם
המצעד השנתי של חגיגות השכר במגזר הציבורי מקומם יותר מתמיד. עבור המציל מתל אביב, מנהלת הכלבייה מראשל"צ והכבאי מרמת גן, שמרוויחים עשרות אלפי שקלים, המשבר הוא לא יותר מכותרת בעיתון. הם אינם צריכים לחשוש מפיטורים, מקיצוצים או ממפולת בבורסה שתמחק את הפנסיה
שנה אחת ועוד 21 יום. זה הזמן שנדרש למשרד האוצר להוציא מתחת ידיו את הדו"ח השנתי על השכר במגזר הציבורי. מנהלים הספיקו לצאת לפנסיה, עובדים התקדמו ואחרים הצטרפו במקומם - ומי עוד זוכר מה היה ב־2007.
פה בדיוק מתחיל הדיון שחוזר על עצמו מדי שנה בחגיגת השכר המתקיימת במגזר הציבורי במדינת ישראל. אבל השנה, דווקא השנה, הדו"ח הזה מטריד מתמיד - אפילו שהוא עוסק בעבר.
ג'ובים מהחלומות
ולפני הכל, חשוב לזכור שהשכר הממוצע במשק בסוף 2007 עמד על 7,767 שקל ברוטו לחודש. כדי להבהיר עד כמה הדו"ח וממצאיו מקוממים, נברנו וליקטנו
נתחיל בחוף בת ים. כנראה מדובר בחוף סלעי במיוחד, אחרת קשה להסביר איך האיש שממונה עליו נהנה משכר של 30,360 שקל בחודש (גם בחורף, כשהחוף קצת פחות עמוס). נמשיך לתל אביב, שבה אפשר למצוא את מלך המצילים, שמשתכר לא פחות מ־35,234 שקל לחודש. אחריו שורה ארוכה של לא פחות מ־15 מצילים נוספים ששכרם חוצה את רמת 30 אלף השקלים בחודש. מצילים מרופדים במיוחד אפשר למצוא גם בנתניה, בחדרה, בחיפה ובאשדוד - כולם משתכרים לפחות פי ארבעה מהמשכר הממוצע במשק.
ומה תגידו למשל על מנהל אולם התרבות בפתח תקווה, ששכרו מסתכם ב־27,189 שקל בחודש, על מנהלת הכלבייה העירונית בראשון לציון, שמביאה הביתה 26,135 שקל או על עמיתה מפעיל החוגים במסגרת החברה העירונית בעיר, שלוקח הביתה לא פחות מ־29,558 שקל. ומי שעובד קצת יותר קשה ומשתכר בהתאם הוא מנהל המוסך ברחובות, ששכרו החודשי מסתכם ב־27,961 שקל ברוטו. גם הכבאים ברחבי הארץ אינם יכולים לראות בעצמם מקופחים. כבאי אחד ברמת גן משתכר לא פחות מ־32,971 שקל, ועמיתו קצין האפסנאות של מחלקת הכיבוי בעיריית פתח תקווה נהנה משכר חודשי של 47,415 שקל.
רופאים בעין הסערה
כל דיון בדו"ח השכר במגזר הציבורי אינו יכול שלא לעסוק גם ברופאים, שרבים מהם מככבים בצמרת הגבוהה שלו. היחס כלפי רופאים, בניגוד לבעלי תפקידים אחרים, הוא סלחני יותר. הרופאים הרי למדו שנים רבות, אין להם ועד וקשרים פוליטיים והם מתקדמים ומגיעים לרמות השכר הגבוהות לפי כישוריהם (נניח). לכן, לכאורה לא צריכה להיות בעיה עם העובדה שיש רופאים שמשתכרים 70 ו־80 אלף שקל בחודש. הרי כל אחד מאיתנו היה רוצה שבשעה שהוא שוכב על שולחן הניתוחים, הוא יקבל את הטיפול מהרופא הבכיר ביותר בארץ. השאלה היחידה היא אם הרופאים מסתפקים בזה. התשובה היא, שרופא כוכב - כזה שמביא הביתה 80 אלף שקל בחודש - צריך להסתפק בזה ואסור שיעסוק ולו לרגע ברפואה פרטית, אפורה, שחורה או בכל צבע שלא תהיה.
מי אמר משבר
ובחזרה לדו"ח ולשאלה למה הוא מקומם השנה במיוחד? בגלל המצב. בלי שעשינו סטטיסטיקה מדעית, אפשר להניח שרבים מבין קוראי "כלכליסט" התבשרו בחודשים האחרונים על קיצוץ בשכרם, קיצוץ שנע בין אחוזים בודדים עד 15%–20% במקרים אחרים. קוראים אחרים, מן הסתם, בכלל כבר פוטרו.
אבל כל זה נכון למגזר הפרטי ורק בו. במגזר הציבורי המשבר הכלכלי הוא לא יותר מכותרת רחוקה בעיתון או במהדורת החדשות בטלוויזיה. אף עובד בו לא פוטר בשל המצב, ואף לא שקל אחד נלקח מידיהם של העובדים. נהפוך הוא - במגזר הציבורי עולם כמנהגו נוהג: תוספות השכר מתקבלות במועדן, עובדים מיותרים שמרוויחים 30 או 40 אלף שקל ייהנו גם השנה מקידום זה או אחר ומתוספת ותק או מדרגה שתשדרג את שכרם.
אצל רבים במגזר הציבורי גם המשבר בשוק ההון הוא לא יותר מאשר נושא לשיחת סלון ביום שישי. הסיבה לכך היא שאותם מקבלי שכר גבוה נהנים מפנסיה תקציבית. המשמעות: הם אינם נדרשים להפקיד ולו שקל אחד בתוכנית פנסיונית והמדינה היא זו שתשלם להם מקופתה כשיפרשו מעבודה. לכן, הפנסיה שלהם לא ניזוקה מהמפולת בבורסה והם לא יידרשו לרשת ביטחון או לכל רשת אחרת.
מה כן נעשה במגזר הציבורי? במקרה הטוב, כפי שנהגו חברי כנסת ומנכ"לים בכירים במגזר הציבורי, הם מוכנים להקפיא את התוספת הצפויה לשכרם. ומה בנוגע לנתבים בנמלים, לפקחים בנמלי התעופה וביתר ברוני השכר במגזר הציבורי? טוב, תודה. עולם כמנהגו נוהג ואף אחד אפילו אינו מעז לנסות ולהסתבך איתם. אחרי הכל, מדובר בעובדים הנמנים עם הוועדים הגדולים והחזקים במשק, כאלה שברגע אחד מסוגלים לסגור את שמי המדינה, לעצור את היבוא והיצוא או סתם להוריד את השאלטר של החשמל והמים.
והמספר הנוסף
ולפני סיום הערה מטרידה לא פחות. 76. זהו מספר הנשים בין 1,000 מקבלי השכר הגבוה במגזר הציבורי. מחצית האוכלוסייה מיוצגת בשברירי אחוזים (7.6% ליתר דיוק) בצמרת מקבלי השכר בשירות המדינה. אם היינו יכולים לדעת כמה ערבים, מוסלמים נוצרים או דרוזים מצויים ברשימה הזו, חלקם כנראה היה נמוך עוד יותר. והנה עוד תעודת עניות למדינת ישראל ב־2008, או ליתר דיוק ב־2007.